הדף היומי
מועד קטן ט
הדף היום מוקדש ע”י עדינה פולק לעילוי נשמת שולמית בת בסי היקרה.
הדף היום מוקדש ע”י לאה גודלפורד לעילוי נשמת חמותה ג’ויס גודלפורד.
הדף היום מוקדש ע”י גבריאל ודניאל אלטמן לעילוי נשמת השופטת מרים אלטמן.
מה המקור לכך שאין מערבים שמחה בשמחה? מנסים ללמוד זאת מהפסוקים במלכים א פרק ח המתארים את חנוכת המקדש שחל בשבעת הימים שלפני החג. ההוכחה נדחית ובסופו של דבר לומדים אותה מחלק אחר של הפסוק. כאשר נחנך בית המקדש, לא חגגו את יום הכיפורים באותה שנה. העם דרשו היתר על סמך קל וחומר מקרבן הנשיאים למשכן שדחה שבת. למה הם לא יכלו גם לצום וגם לחגוג את חנוכת המקדש? איך אנחנו יודעים שבאמ לא חגגו את יום כיפור באותה שנה? איך אנחנו יודעים שהקב”ה מחל על זה שלא חגגו את יום הכיפורים? מדוע מתאר הפסוק שם את כל הטוב שעשה ה’ לדוד המלך? כאשר שלמה המלך ניסה להכניס את הארון, שערי קודש הקודשים נדבקו זה לזה ולא נפתחו. רק כששלמה התפלל ולבסוף ביקש רחמים בזכות דוד, אז נפתחו השערים והתברר כי דוד קיבל מחילה על חטאו עם בת שבע. מספרים על תלמידים שהלכו להתברך על ידי רבנים וקיבלו ברכות שנשמעו יותר כמו קללות, אבל בסופו של דבר אחרים הסבירו את הדברים בצורה חיובית. נשים יכולות להאפשר בחול המועד. הגמרא מביאה ברייתא שמראה שהאיסור לפי רבי יהודה לשים סיד על עורה מוגבלת יותר ממה שנראה במשנה. האם רבי יהודה באמת סבור שאפשר לעשות עכשיו משהו שהוא לא נוח כל עוד בחג ישמחו מתוצאות הפעולה ההיא? נראה שזה סותר את דעתו במקום אחר בנושא אחר. באילו סוגי משחות שמשירים שיער השתמשו נשים?
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
מותרין לישא ערב הרגל קשיא לכולהו
לא קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא
למאן דאמר משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא למאן דאמר משום ביטול פריה ורביה לחד יומא לא משהי איניש נפשיה
ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה׳ אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה למינטר עד החג ומיעבד שבעה להכא ולהכא
ודלמא מינטר לא נטרינן והיכא דאתרמי עבדינן איבעי ליה לשיורי פורתא
שיורי בנין בית המקדש לא משיירינן איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב
אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא אלא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד
אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא
מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן
אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתיה
ומשכן דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי דלמא שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין
ודלמא ימים הראויין כתיב קרא אחרינא ביום שנים עשר יום מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין
ודלמא הכא נמי ימים הראויין אם כן תרי קראי למה לי
ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם
יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא ומנלן דאחיל להו דתני תחליפא ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו ולישראל עמו
לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא
לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא לישראל עמו דאחיל להו עון יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה פתח ואמר שאו שערים ראשיכם וגו׳ ולא נענה
כיון שאמר ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו הכל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון
רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא
אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם
אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת
אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו וכתיב אורח חיים פן תפלס
לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים
כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים
הדר יתבי וקא מבעי להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב כל חפצים לא ישוו בה דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה
כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים
אמרו ליה מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא
כי אתא לגבי אבוה אמר ליה לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן אמר ליה מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי אמר ליה הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך
ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם
לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי
רבי שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב אמר ליה אבוה זיל לגביה דליברכך אמר ליה יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש אתא גבי אבוה אמר ליה מאי אמר לך אמר ליה מילין בעלמא הוא דאמר לי
אמר ליה ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה דכתיב ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו׳ ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו׳ ולא יבושו עמי לעולם
ועושה אשה תכשיטיה תנו רבנן אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעבירה סרק על פניה ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של מטה
דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא
אמר ליה האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא
רבי יהודה אומר לא תסוד תניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה ומודה רבי יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאף על פי שמצירה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן
ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתנן
רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר אמרו לו אף על פי שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן
אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו
רבינא אמר גוי לענין פרעון לעולם מצר
אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר ששה חדשים בשמן המור
מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש
תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר
רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל בה ארבע מאה זוזי הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוה ליה ברתא טפלה בחד זמנא ומתה אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
מועד קטן ט
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
מותרין לישא ערב הרגל קשיא לכולהו
לא קשיא למאן דאמר משום שמחה עיקר שמחה חד יומא הוא
למאן דאמר משום טירחא עיקר טירחא חד יומא הוא למאן דאמר משום ביטול פריה ורביה לחד יומא לא משהי איניש נפשיה
ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה׳ אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה למינטר עד החג ומיעבד שבעה להכא ולהכא
ודלמא מינטר לא נטרינן והיכא דאתרמי עבדינן איבעי ליה לשיורי פורתא
שיורי בנין בית המקדש לא משיירינן איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב
אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא אלא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד
אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא
מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן
אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתיה
ומשכן דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב ביום הראשון וביום השביעי דלמא שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין
ודלמא ימים הראויין כתיב קרא אחרינא ביום שנים עשר יום מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין
ודלמא הכא נמי ימים הראויין אם כן תרי קראי למה לי
ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם
יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא ומנלן דאחיל להו דתני תחליפא ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו ולישראל עמו
לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא
לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא לישראל עמו דאחיל להו עון יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה פתח ואמר שאו שערים ראשיכם וגו׳ ולא נענה
כיון שאמר ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו הכל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון
רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא
אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם
אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת
אמר ליה לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו וכתיב אורח חיים פן תפלס
לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים
כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים
הדר יתבי וקא מבעי להו כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב כל חפצים לא ישוו בה דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה
כאן במצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים
אמרו ליה מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא
כי אתא לגבי אבוה אמר ליה לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן אמר ליה מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי אמר ליה הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך
ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם
לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי
רבי שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב אמר ליה אבוה זיל לגביה דליברכך אמר ליה יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש אתא גבי אבוה אמר ליה מאי אמר לך אמר ליה מילין בעלמא הוא דאמר לי
אמר ליה ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה דכתיב ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו׳ ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו׳ ולא יבושו עמי לעולם
ועושה אשה תכשיטיה תנו רבנן אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעבירה סרק על פניה ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של מטה
דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא
אמר ליה האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא
רבי יהודה אומר לא תסוד תניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה ומודה רבי יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאף על פי שמצירה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן
ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתנן
רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר אמרו לו אף על פי שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן
אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו
רבינא אמר גוי לענין פרעון לעולם מצר
אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר ששה חדשים בשמן המור
מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש
תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר
רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל בה ארבע מאה זוזי הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוה ליה ברתא טפלה בחד זמנא ומתה אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא
