Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ה בשבט תשפ״ג | 16 פברואר 2023
  • מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.

נזיר כד

הדף היום מוקדש על ידי בקי גולדשטיין לכבוד יום הולדתם העשרים של נכדיה החיילים איתן אפרים וגלעד יואל. 

אשה שהיתה נזירה והפרידה בהמות לקרבנותיה ואז בעלה ביטל את הנדר, מה קורה לאותן בהמות? זה תלוי אם הכסף ששימש לרכישת הבהמות היה כספו של בעלה או שלה. אם זה היה שלו, הבהמות כבר לא קדושות. אם זה היה כספה, זה המיועד לקורבן החטאת נשאר למות, בהמות העולה והשלמים מוקרבות כקורבנות נדבה. אבל לשלמים יש הלכות ייחודיות – אפשר לאכול אותה רק ליום אחד ולילה אחד, כקרבן שלמי נזיר אבל לא מקריבים אותה עם לחמים שאיתם מקריבים קרבן שלמי נזיר. אם היא רק ייעדה כסף לקרבנות, כל הכסף הזה משמש לרכישת קרבנות נדבהן. אם היא ייעדה כסף ופירטה מה בדיוק יירכש בכסף, אותה הלכה כבקודם – הכסף עבור קורבן החטאת נשלח לים המלח כיון שלא ניתן להשתמש בו לכלום, הכסף לעולה ולקורבנות שלמים משמשים לקניית קורבנות עולה ושלמים בנדבה לפי הפרטים במקרה הקודם. קיים ויכוח בין רבי יהודה לרבנים האם הבעל מחויב לשלם עבור קרבנות אשתו בהתחייבות הכתובה בכתובה. איזו מן הדעות הללו משתלבת במשנתנו לגבי הבעל שנתן כסף לאשתו לקורבנות? מובאות שתי גרסאות שונות לוויכוח בסוגיה זו בין רב חסדא לרבא. מה יהיה תרחיש שבו יהיה לה כסף משלה כדי לרכוש את הקורבנות? אבוה בר איהי מונה ארבעה מקרים שבהם מביאים קורבן שלמי נזיר ללא הלחים הנלווים. מהם ארבעת המקרים? אין עוד? מה לגבי קרבן נזיר שנשחט בצורה לא נכונה (או שלא לשם הקרבן הנכון או שהיה בהמה בשנתה הראשונה, במקום בן שנתיים.

זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות:

מתני׳ האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואחר כך היפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר

ואם שלה היתה הבהמה החטאת תמות ועולה תקרב עולה שלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין בהן

דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם:

גמ׳ מאן תנא דבעל לא משתעבד לה אמר רב חסדא רבנן היא דאי סלקא דעתך רבי יהודה היא אמאי תצא ותרעה בעדר הא משתעבד לה

דתניא רבי יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו

וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת שכך כתב לה כל אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא

רבא אמר אפילו תימא רבי יהודה כי משעבד לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא

איכא דאמרי מאן תנא אמר רב חסדא רבי יהודה היא וכי משעבד לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא דאי רבנן לא משעבד לה כלל

אלא היכי דמי דמשעבד לה כגון דאקנייה לה וכיון דאקני לה הוה דנפשה


רבא אמר אפילו תימא רבנן כי מקני לה נמי במלתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא מקני לה:

אם שלה היתה בהמתה חטאת תמות ועולה תקרב: היא מנא לה האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר רב פפא שקמצתה מעיסתה איבעית אימא דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן:

העולה תקרב עולה והשלמים תקרב כו׳: אמר ליה שמואל לאבוה בר איהי לא תיתיב על כרעיך עד דאמרת לי הדא מילתא ואלו הן ארבעה אילים שאינן טעונין לחם שלו ושלה ושלאחר המיתה ושלאחר כפרה

שלה הא דאמרן שלו דתנן האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר גילח או שגילחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים

היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

שלאחר מיתה מנלן דתניא המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין בהן מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים

מת והיו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת יוליך לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

שלאחר כפרה סברא הוא שלאחר המיתה מאי טעם דלא חזיא לכפרה שלאחר כפרה נמי הא לא חזיא לכפרה

ותו ליכא והאיכא ושאר כל שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים ולא עולין לבעלים לשום חובה ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע

כמצותן קא חשיב שלא כמצותן לא קא חשיב:

היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה:


  • מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נזיר כד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נזיר כד

זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות:

מתני׳ האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואחר כך היפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר

ואם שלה היתה הבהמה החטאת תמות ועולה תקרב עולה שלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין בהן

דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם:

גמ׳ מאן תנא דבעל לא משתעבד לה אמר רב חסדא רבנן היא דאי סלקא דעתך רבי יהודה היא אמאי תצא ותרעה בעדר הא משתעבד לה

דתניא רבי יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו

וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת שכך כתב לה כל אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא

רבא אמר אפילו תימא רבי יהודה כי משעבד לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא

איכא דאמרי מאן תנא אמר רב חסדא רבי יהודה היא וכי משעבד לה במילתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא דאי רבנן לא משעבד לה כלל

אלא היכי דמי דמשעבד לה כגון דאקנייה לה וכיון דאקני לה הוה דנפשה


רבא אמר אפילו תימא רבנן כי מקני לה נמי במלתא דצריכא לה במילתא דלא צריכא לה לא מקני לה:

אם שלה היתה בהמתה חטאת תמות ועולה תקרב: היא מנא לה האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר רב פפא שקמצתה מעיסתה איבעית אימא דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן:

העולה תקרב עולה והשלמים תקרב כו׳: אמר ליה שמואל לאבוה בר איהי לא תיתיב על כרעיך עד דאמרת לי הדא מילתא ואלו הן ארבעה אילים שאינן טעונין לחם שלו ושלה ושלאחר המיתה ושלאחר כפרה

שלה הא דאמרן שלו דתנן האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר גילח או שגילחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים

היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

שלאחר מיתה מנלן דתניא המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין בהן מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים

מת והיו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשין דמי חטאת יוליך לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

שלאחר כפרה סברא הוא שלאחר המיתה מאי טעם דלא חזיא לכפרה שלאחר כפרה נמי הא לא חזיא לכפרה

ותו ליכא והאיכא ושאר כל שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן כשרים ולא עולין לבעלים לשום חובה ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע

כמצותן קא חשיב שלא כמצותן לא קא חשיב:

היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה:


גלול כלפי מעלה