נזיר כז

אמר ליה וליטעמיך הא דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תקרב חטאת לעולה תקרב עולה לשלמים תקרב שלמים אמאי הא אמרת בהמה לאו כמפורשת דמיא

אמר ליה התם ולקח ועשה

אמר רחמנא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן הכא נמי

מי מצית אמרת הדין דחטאת תקרב עולה הכא נקבה הכא זכר

מתיב רב המנונא ומי אמרינן בהמה בעלת מום כסתומה דמיא תא שמע כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו בזמן שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירותו ומת ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא

היו לו מעות סתומות יפלו לנדבה היתה לו בהמה מופרשת חטאת תמות עולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים מאי לאו אפילו בעלת מום

לא תמימה אבל בעלת מום כסתומה דמיא מאי איריא מעות לימא היתה לו בהמה בעלת מום יפלו לנדבה

הכי נמי בעלת מום למאי קדישא לדמי דמי היינו מעות

מתיב רבא קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו יכול לא יצא בקרבנו של אביו שהפריש מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה

אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה תלמוד לומר קרבנו קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבנו של אביו

יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה מן החמורה על החמורה שהרי אין אדם מגלח על בהמת אביו בנזירות אבל יוצא במעות שהפריש אביו אפילו מן החמורה על הקלה או מן הקלה על החמורה שהרי אדם מגלח על מעות אביו בנזירות