Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ט בשבט תשפ״ג | 20 פברואר 2023
  • מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.

נזיר כח

הדף היום מוקדש ע"י קרול רובינסון וארט גולד לע"נ אמה של קרול הודה בת משה ז"ל בציון שמונה שנים לפטירתה.

רבא מביא ברייתא ארוכה להקשות על דברי רב נחמן שהבחין בין בהמה בעלת מום ובהמה תמימה. אבל הגמרא עונה על הקושי. יש מחלוקת בין תנא קמא, ר' עקיבא ורבי (מאיר) לגבי השלב האחרון שיש לבעל להפר נזירות אשתו – עד זריקת דם של אחד מהקרבנות, כי אז הותר שתיית יין ולכן כבר אין עינוי נפש או בינו לבינה, או עד שחיטת הבהמה כי זה יגרום להפסד קדשים כי יצטרכו להביא את הבהמה לשריפה, או אפילו לאחר הקרבת הקרבנות לפני התגלחת כי הוא יגיד שזה מנוול שהיא תגלח את כל שערה ותהיה קרחת ולכן זה נכנס תחת הקטיגוריה של נדר בינו לבינה. אלו שחולקים על הדעה האחרונה אומרים שהיא תוכל בפאה ולכן לא מנוול. יש ויכוח האם זה מנוול להיום קרחת עם פאה או לא. מקשים על שיטת ר' עקיבא שאמר שיש הפסד קדשים כי יש תקדים לכך שיהיה אפשר להמשיך להקריב את הקרבן. מסבירים שהוא כנראה דיבר על החטאת שאי אפשר להקריב אם נפסל. אב יכול להזיר את בנו אבל אם לא יכולה. אפילו כשהאב יכול, הבן או קרוביו יכולים למחות. מה קרה עם בהמה שהופרשה כבר או מעות במקרה שהבן או קרוביו מוחים ומבטלים את הנזירות? למה יש הבדל בדין בין האם לאב בעניין הזה?

בזמן שהן סתומין ולא בזמן שהן מפורשין תלמוד לומר קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו

יכול לא יצא במעות שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה מן החמורה על החמורה אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה מן החמורה על הקלה תלמוד לומר קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשום חטאו

יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה

שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי לא מעל ולא כיפר

אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה מן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה

שכן אם הפריש לעצמו מעות מן החלב והביא על הדם על הדם והביא על החלב שהרי מעל וכיפר

תלמוד לומר על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו

קתני מיהת בהמה מאי לאו אפילו בעלת מום לא תמימה

אבל בעלת מום מאי כסתומה דמיא מאי איריא דקתני מעות שהפריש אביו ליתני בעלת מום הכי נמי דלמאי חזיא לדמי דמי היינו מעות:

מתני׳ נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר רבי עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר

במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת רבי מאיר אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת:

גמ׳ מתניתין דלא כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר האמר תגלחת מעכבת וכיון דלא גילחה אסירה בחמרא וכיון דאית לה ניוול מצי מיפר (ובהא פליגי)


תנא דידן סבר כיון דאיזדריק עלה דם לאלתר שריא בחמרא והא לית לה ניוול ורבי עקיבא סבר אפילו אישתחיטת בהמה אינו יכול להפר משום הפסד קדשים

מתקיף לה רבי זירא ואמאי לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה מי לא תניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן לפני זמנן או לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל

ואם היתה שבת לא יזרק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב

אמרי אי דשחט עולה או שלמים הכי נמי אלא הכא במאי עסקינן כגון ששחט חטאת ברישא

כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא:

במה דברים אמורים בתגלחת טהרה אבל בתגלחת טומאה יפר (מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מנוולת) ורבי מאיר אומר אפילו בתגלחת טהרה יפר מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת:

ותנא קמא אמר לך אפשר בפאה נכרית ורבי מאיר סבר בפאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא ליה:

מתני׳ האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גילח או שגילחוהו קרוביו מיחה או שמיחו קרוביו

היתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם:

גמ׳ איש אין אבל אשה לא מאי טעמא רבי יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ורבי יוסי ברבי חנינא


  • מסכת נזיר מוקדשת ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נזיר כח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נזיר כח

בזמן שהן סתומין ולא בזמן שהן מפורשין תלמוד לומר קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו

יכול לא יצא במעות שהפריש אפילו מן הקלה על הקלה מן החמורה על החמורה אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו מן הקלה על החמורה מן החמורה על הקלה תלמוד לומר קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשום חטאו

יכול לא יצא בבהמה שהפריש לעצמו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה אפילו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה

שכן אם הפריש בהמה על החלב והביא על הדם או על הדם והביא על החלב שהרי לא מעל ולא כיפר

אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה מן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה

שכן אם הפריש לעצמו מעות מן החלב והביא על הדם על הדם והביא על החלב שהרי מעל וכיפר

תלמוד לומר על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו

קתני מיהת בהמה מאי לאו אפילו בעלת מום לא תמימה

אבל בעלת מום מאי כסתומה דמיא מאי איריא דקתני מעות שהפריש אביו ליתני בעלת מום הכי נמי דלמאי חזיא לדמי דמי היינו מעות:

מתני׳ נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר רבי עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר

במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת רבי מאיר אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת:

גמ׳ מתניתין דלא כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר האמר תגלחת מעכבת וכיון דלא גילחה אסירה בחמרא וכיון דאית לה ניוול מצי מיפר (ובהא פליגי)


תנא דידן סבר כיון דאיזדריק עלה דם לאלתר שריא בחמרא והא לית לה ניוול ורבי עקיבא סבר אפילו אישתחיטת בהמה אינו יכול להפר משום הפסד קדשים

מתקיף לה רבי זירא ואמאי לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה מי לא תניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או ששחטן לפני זמנן או לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל

ואם היתה שבת לא יזרק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב

אמרי אי דשחט עולה או שלמים הכי נמי אלא הכא במאי עסקינן כגון ששחט חטאת ברישא

כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא:

במה דברים אמורים בתגלחת טהרה אבל בתגלחת טומאה יפר (מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מנוולת) ורבי מאיר אומר אפילו בתגלחת טהרה יפר מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת:

ותנא קמא אמר לך אפשר בפאה נכרית ורבי מאיר סבר בפאה נכרית איידי דזוהמא לא ניחא ליה:

מתני׳ האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גילח או שגילחוהו קרוביו מיחה או שמיחו קרוביו

היתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם

היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם:

גמ׳ איש אין אבל אשה לא מאי טעמא רבי יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ורבי יוסי ברבי חנינא


גלול כלפי מעלה