הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת נזיר מוקדש ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.
נזיר לז
הדף היום מוקדש ע"י משפחת טננבאום לע"נ אביה של מרים, יעקב יצחק בן משה נחום הלוי ז"ל בציון 19 שנים לפטירתו.
הדף היום מוקדש לע"נ ד"ר עטרה טברסקי שנפטרה לפני כמה ימים. יהי זכרה ברוך.
לאחר שנפתר הקושי השלישי של אביי נגד רב דימי (אשר קבע שהעיקרון היתר הצטרף לאיסור הוא דין ייחודי רק לנזיר), אביי משנה כיוון ומקשה על רב דימי בכך שהוא מציע שאולי הפסוק "משרת" בא ללמד הלכה אחרת לגמרי שטעם כעיקר, שאם טעמו של דבר האסור הוא במאכל של היתר, גם אם הדבר האסור כבר אינו נמצא בעין, המאכל אסור. הוא מצטט ברייתא שבה דין זה נדרש מנזיר ומשם לכל האיסורים בתורה. רבי אבהו משיב עבור רב דימי באומרו שהוא סובר כרבי עקיבא שאינו דורש טעם כעיקר מהפסוק אלא היתר מצטרף לאיסור. יש סדרה של שאלות על המחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים על כך, המתחיל בשאלה מהיכן לומד רבי עקיבא את העיקרון של טעם כעיקר? ואם הוא לומד את זה ממקום אחר (לפי המסקנה, מהגעלת כלים נכרים), למה חכמים לא לומדים את זה משם? חכמים רואים בגיעולי נכרים חידוש ולכן אינם יכולים ללמוד ממנה לכל התורה. נשאלת שאלה נוספת נגד רבי עקיבא – מדוע הוא לא לומד מהיתר מצטרף לאיסור בנזיר לשאר איסורים שהבתורה, כמו שחכמים עשו בטעם כעיקר? מהתשובה לשאלה זו, נזרקת שאלה בחזרה לחכמים, אחר כך בחזרה לרבי עקיבא וכו'. לאחר מכן עולה שאלה נוספת נגד רבי עקיבא מברייתא אך נפתרת.
פּוֹדְקַסְט (דף-יומי-לנשים): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי חולין מאי הוי
אמר ליה הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן
אמר ליה אביי ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא
ולאביי מעיקרא קא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי וקא מותיב ליה כל הלין תיובתא הדר אמר ליה ליתן טעם כעיקר
בתר דשני ליה אמר ליה דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא
לכדתניא משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין חייב ומכאן אתה דן כל איסורין שבתורה
ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו עשה בו טעם כעיקר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין היתר לאיסורן אינו דין שיעשה בו טעם כעיקר
והוא הדין לערלה בשתים
אמר ליה ההוא מרבנן רבי אבהו כי קאמר לרבי עקיבא הי רבי עקיבא אילימא רבי עקיבא דהכא דתנן רבי עקיבא אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וממאי דילמא הוא דאיכא כזית בעינא
וכי תימא מאי למימרא לאפוקי מתנא קמא דאמר עד שישתה רביעית יין
אלא רבי עקיבא דברייתא דתניא רבי עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לרבי עקיבא דקא מוקים ליה להאי וכל משרת להיתר מצטרף לאיסור ליתן טעם כעיקר מנא ליה יליף מבשר בחלב לאו טעם בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא
ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא
מאי חידושיה אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור כלאים נמי האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור
אלא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי ומבשיל ליה בשולי אסור
ורבי עקיבא נמי בשר בחלב חידוש הוא אלא
יליף מגיעולי גוים דאמר רחמנא כל דבר אשר יבא באש למימרא דאסירי גיעולי גוים לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא
ולרבנן נמי תיפוק להו מגיעולי גוים אמר ליה התם חידוש הוא דהא בכל התורה כולה נותן טעם לפגם מותר
וגבי גיעולי גוים אסור
ולרבי עקיבא נמי הא חידוש הוא אמר רב הונא בר חייא לא אסרה תורה אלא לקדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא
ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לרבי עקיבא לאו אמרי רבנן האי משרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לרבי עקיבא נמי דקא מוקים ליה להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה
אמר ליה משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת מאי היא
דתניא כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אפילו שלא בלע תלמוד לומר בבשרה עד שיבלע בבשרה
יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא יפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה
ורבנן צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת הוה אמינא נזיר לא אתי מינה משום דנזיר מקדשים לא ילפינן
ואי כתב רחמנא גבי נזיר הוה אמינא מנזיר לא ילפינן משום דחמיר איסוריה דאפילו חרצן אסיר ליה הלכך לא אתיא מיניה
ורבי עקיבא אמר לך למאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא חטאת לא גמר נזיר מינה דחולין מקדשים לא גמרינן אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מיניה דהא כל איסורין שבתורה קא גמרי מנזיר
ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן
ומשרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה
ורבי עקיבא תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור והוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין
אמר ליה רב אשי לרב כהנא אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זה עם זה לרבי עקיבא השתא יש לומר היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מבעיא
אמר ליה היתר לאיסור בבת אחת איסור לאיסור אפילו בזה אחר זה
ורבי שמעון
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
-
מסכת נזיר מוקדש ע"י משפחתו של הרב צבי ליפה בן הלל ז"ל בציון שנה לפטירתו.
להעמיק בדף
נזיר לז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין אלא לדידך דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישי חולין מאי הוי
אמר ליה הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן
אמר ליה אביי ממאי דהאי משרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא
ולאביי מעיקרא קא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי וקא מותיב ליה כל הלין תיובתא הדר אמר ליה ליתן טעם כעיקר
בתר דשני ליה אמר ליה דילמא ליתן טעם כעיקר הוא דאתא
לכדתניא משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין חייב ומכאן אתה דן כל איסורין שבתורה
ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו עשה בו טעם כעיקר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין היתר לאיסורן אינו דין שיעשה בו טעם כעיקר
והוא הדין לערלה בשתים
אמר ליה ההוא מרבנן רבי אבהו כי קאמר לרבי עקיבא הי רבי עקיבא אילימא רבי עקיבא דהכא דתנן רבי עקיבא אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וממאי דילמא הוא דאיכא כזית בעינא
וכי תימא מאי למימרא לאפוקי מתנא קמא דאמר עד שישתה רביעית יין
אלא רבי עקיבא דברייתא דתניא רבי עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי לרבי עקיבא דקא מוקים ליה להאי וכל משרת להיתר מצטרף לאיסור ליתן טעם כעיקר מנא ליה יליף מבשר בחלב לאו טעם בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא
ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא
מאי חידושיה אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור כלאים נמי האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור
אלא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי ומבשיל ליה בשולי אסור
ורבי עקיבא נמי בשר בחלב חידוש הוא אלא
יליף מגיעולי גוים דאמר רחמנא כל דבר אשר יבא באש למימרא דאסירי גיעולי גוים לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא
ולרבנן נמי תיפוק להו מגיעולי גוים אמר ליה התם חידוש הוא דהא בכל התורה כולה נותן טעם לפגם מותר
וגבי גיעולי גוים אסור
ולרבי עקיבא נמי הא חידוש הוא אמר רב הונא בר חייא לא אסרה תורה אלא לקדירה בת יומא דלאו נותן טעם לפגם הוא
ורבנן קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לרבי עקיבא לאו אמרי רבנן האי משרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לרבי עקיבא נמי דקא מוקים ליה להאי משרת להיתר מצטרף לאיסור לימא מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה
אמר ליה משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין נזיר הא דאמרן חטאת מאי היא
דתניא כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אפילו שלא בלע תלמוד לומר בבשרה עד שיבלע בבשרה
יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא יפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה
ורבנן צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת הוה אמינא נזיר לא אתי מינה משום דנזיר מקדשים לא ילפינן
ואי כתב רחמנא גבי נזיר הוה אמינא מנזיר לא ילפינן משום דחמיר איסוריה דאפילו חרצן אסיר ליה הלכך לא אתיא מיניה
ורבי עקיבא אמר לך למאי צריכי בשלמא אי כתב רחמנא חטאת לא גמר נזיר מינה דחולין מקדשים לא גמרינן אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מיניה דהא כל איסורין שבתורה קא גמרי מנזיר
ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן
ומשרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה
ורבי עקיבא תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור והוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין
אמר ליה רב אשי לרב כהנא אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זה עם זה לרבי עקיבא השתא יש לומר היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מבעיא
אמר ליה היתר לאיסור בבת אחת איסור לאיסור אפילו בזה אחר זה
ורבי שמעון
