נזיר סו – סיום מסכת נזיר

אמר רבא לא תימא ספק חזא ספק לא חזא אלא ודאי חזא ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת ראייה כיון שנזקק לטומאה ספיקו טמא:

שכבת זרעו טמאה: למאי אילימא למגע מי גרע משכבת זרע דטהור אלא זרעו של זב מטמא במשא

מאן שמעת להא דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא אילימא האי תנא דתניא רבי אליעזר אומר שכבת זרעו של זב אינו מטמא במשא ורבי יהושע אומר מטמא במשא לפי שאי אפשר לה בלא ציחצוחי זיבה אפילו רבי יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה אבל בעיניה לא אמר

אלא אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה

סבר רב פפא קמיה דרבא למימר איידי חולשא הוא דחזי אמר ליה רבא והתנן גר שנתגייר מטמא מיד בזיבה אמר ליה אין לך חולי גדול מזה

אלא תנאי היא דתניא שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת ורבי יוסי אומר יומו

במאי קמיפלגי בדשמואל דשמואל רמי כתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וכתיב לפנות ערב ירחץ במים

מאן דאמר מעת לעת דייק מלפנות ערב ואידך דייק מקרה לילה

ומאן דאמר מלפנות ערב הכתיב מקרה לילה אמר לך אורחא דקרי למתיא בליליא:

מתני׳ נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר

אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם אמר ליה רבי נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם:

גמ׳ אמר ליה רב לחייא בריה

חטוף ובריך וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך

למימרא דמברך עדיף והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך ואמר לו רבי נהוראי השמים כך הוא תדע שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין

תנאי היא דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע אלא שממהרין למברך תחילה

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך:

הדרן עלך הגוים אין להם נזירות וסליקא לה מסכת נזיר