נדרים טו

כי לא מזדהיר בתנאה אבל באיסורא מזדהר

תנן קונם שאני ישן שאני מהלך שאני מדבר וכו׳ היכי דמי אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא והתנן חומר בשבועות שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש מה שאין כן בנדרים ושינה דבר שאין בו ממש הוא אלא דאמר קונם עיני בשינה

ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר

אלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום הא אמרת כל באסוריה מזדהר

אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ואי לא ניים היום כי ניים למחר מאי בל יחל דברו איכא אלא לאו בדניים אלמא איתיה דניים ותיובתא דרב יהודה

כי קתני דאי ניים

רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן

ומי איכא בל יחל מדרבנן אין והתניא דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו

תנן שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח

הלכה לפני הפסח אסורה לא הלכה לא

אמר רבי אבא הלכה לפני הפסח אסורה ולוקה לא הלכה אסורה בעלמא

אימא סיפא אחר הפסח בבל יחל דברו ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל אלא פשיטא דאיתהני אלמא מיתהני

ותיובתא דרב יהודה

כי קתני דאי איתהני הרי זה בבל יחל דברו

תנן שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח

הלכה אסורה לא הלכה לא

אמר רבא הוא הדין דאפילו לא הלכה אסורה הלכה אסורה ולוקה לא הלכה אסורה בעלמא

מיתיבי ככר זו עלי היום אם אלך למקום פלוני למחר אכל הרי זה בבל ילך

מי קתני אוכל אכל קתני דכי אכל הרי זה בבל ילך

הלך הרי זה בבל יחל דברו מהלך לא וקשיא לרב יהודה

אמר לך רב יהודה הוא הדין דליתני מהלך איידי דקתני רישא אכל דלא מיתני ליה אוכל תני סיפא הלך:

האומר לאשה קונם שאני משמשך הרי זה בבל יחל דברו: והא משתעבד לה מדאורייתא דכתיב שארה כסותה וענתה לא יגרע

באומר הנאת תשמישך עלי והא לא קא ניחא ליה בתשמיש

דאמר רב כהנא תשמישי עליך כופין אותה ומשמשתו דשעבודי משועבדת ליה הנאת תשמישך עלי אסור שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו:

מתני׳ שבועה שאיני ישן שאיני מדבר שאיני מהלך אסור קרבן לא אוכל לך הא קרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר: