Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ו׳ בכסלו תשפ״ג | 30 נובמבר 2022
  • הלימוד החודש מוקדש ע”י קבוצת הדרן בסילבר ספרינג לע”נ ניקי טויס, נחמה בת שמואל צדוק.

  • מסכת נדרים מוקדשת ע"י אביבה ובני אדלר לכבוד לוריין כהנא, ולע"נ יוסף כהנא ז"ל, ומרים וארי אדלר ז"ל.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

נדרים לו

הדף היום מוקדש לבתי שירה על גיוסה היום לצה”ל. מאחלת לך הצלחה רבה ושירות משמעותי!

שתי קושיות מועלות כנגד ההנחה הקודמת של הגמרא כי הכהן כשעוסק בהקרבת הזולת פועל כשליח שלהם. שאלה אחת היא ממשנתנו והשנייה ממקור אחר המתייחס להלכות פיגול. שתי הקושיות נפתרות. רבי יוחנן קבע קודם לכן שכל הקרבנות צריכים להיעשות מתוך דעתו של בעל הקרבן, אלא אם כן זה מתוך הקבנות שנקראים “מחוסר כפרה” שבגלל שניתן להיקרב לילד על פי ההורה, אפשר להבין שזה לא קרבן שמצריך דעת, שכן לקטן אין ‘דעת’ מנקודת מבט הלכתית. זה מראה שאפשר ללמוד ממקרה שאי אפשר (לא אפשרי לילד לדעת) למקרה שאפשר (אדם רגיל שצריך להביא קרבן). הגמרא מביאה שתי קושיות על הנחה זו של רבי יוחנן (דנים אפשר משאי אפשר) משתי הלכות של רבי אלעזר. עם זאת, שתיהם נפתרות גם כן. אם מפרישים תרומות ומעשרות מהפירות שלו על פירותיו (לתקן פירותיו) של  מישהו אחר, האם ניתן לעשות זאת ללא ידיעת החבר? האם ניתן ללמוד זאת ממשנתנו המאפשרת למי שמודר הנאה מחבירו, חברו יכול להפריש בעבורו תרומות ומעשרות בידיעתו? על מנת לברר זאת, על הגמרא לברר את פרטי המקרה במשנה – ממי הפירות שניתנו כתרומות ומעשרות לקוחים ומי צריך לדעת? המסקנה היא שהמקרה במשנה אינו אותו מקרה שהשאלה מתייחסת אליו. נשאלת שאלה נוספת – אם מפרישים תרומות ומעשרות מהפירות שלו על פירותיו (לתקן פירותיו) של  מישהו אחר, מי בוחר לאיזה כהן לתת את התרומה, כדי שיוכל להפיק מהכהן טובת הנאה? רבי זירא מנסה להוכיח ממשנתנו שזהו בעל הפירות שעליהם הפרישו תרומה. אולם, שוב מוכיחה הגמרא שהמשנה אינה מתייחסת למקרה מסוג זה. רבי יוחנן סבור להיפך – שזה מי שפירותיו שימשו לתרומה. מדוע הבדילה המשנה ואמרה שאפשר ללמד מדרש, הלכה ואגדה ממי שמודר הנאה ממנו, אבל לא תורה?

מתיב רב שימי בר אבא אם היה כהן יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו

דם חטאתו של מצורע ודם אשמו של מצורע דכתיב זאת תהיה תורת המצרע בין גדול ובין קטן

תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול

אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא ליה שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי

אמרי שאני גבי פיגול דאמר קרא לא יחשב לו מכל מקום

גופא אמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב על חבירו שכן אדם מביא על אשתו שוטה כרבי יהודה אלמה אמר רבי אלעזר הפריש חטאת חלב על חבירו לא עשה כלום

אשתו שוטה היכי דמי אי דאכלה כשהיא שוטה לאו בת קרבן היא

ואי דאכלה כשהיא פקחת ונשתטית הא אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה פסול הואיל ונדחה ידחה

אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו שכן אדם מביא על בניו ועל בנותיו הקטנים אלמה אמר רבי אלעזר הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום

אמר רבי זירא שה לבית אבת לאו דאורייתא

וממאי מדתנן האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו ואי אמרת שה לבית דאורייתא על בישרא קאי ומזכי להו

אלא למה להו דאמר להון אבוהון כדי לזרזן במצות תניא נמי הכי מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים

ותורם את תרומתו כו׳

איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעתו או לא מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או דלמא מצוה דיליה היא וניחא ליה למיעבדיה

תא שמע תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו במאי עסקינן אילימא מן בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דיליה מאן שוויה שליח

אלא לדעתו דבעל הכרי הא קמהני ליה דקעביד שליחותיה אלא משלו על של הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דבעל הכרי הא קמהני ליה אלא לאו לדעתיה דנפשיה ומשלו תורם על של חבירו ואי אמרת צריך דעת הא קמהני ליה אלא לאו אין צריך דעת

לעולם משל בעל הכרי על בעל הכרי כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום הכא נמי באומר וכו׳

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא התורם משלו על של חבירו טובת הנאה של מי מי אמרינן אי לאו פירי דהאיך מי מתקנא כריא דההוא או דלמא אי לאו כריא דההוא לא הויין פירי דהדין תרומה

אמר ליה אמר קרא את כל תבואת זרעך ונתת

איתיביה תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו ואי אמרת טובת הנאה דבעל הכרי הא קא מהני ליה אלא שמע מינה טובת הנאה דיליה אמרי לא משל בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום

תא שמע דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן המקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והתורם משלו על שאינו שלו טובת הנאה שלו

מלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא מקרא מאי טעמא לא ילמדנו משום דקמהני ליה מדרש נמי קמהני ליה אמר שמואל במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש מאי פסקא

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י קבוצת הדרן בסילבר ספרינג לע”נ ניקי טויס, נחמה בת שמואל צדוק.

  • מסכת נדרים מוקדשת ע"י אביבה ובני אדלר לכבוד לוריין כהנא, ולע"נ יוסף כהנא ז"ל, ומרים וארי אדלר ז"ל.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

שכר על לימוד תורה – גפ”ת 116

מסוגייתינו עולה שאסור לקחת שכר על לימוד תורה. כיצד נסביר את קיום עולם הישיבות והמדרשות המשלם משכורות למלמדי התורה? אולי כל מורה לתורה צריך בעצם להיות בעל מקצוע אחר? הצטרפו אלינו לגפת תוססת במיוחד

נדרים לו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדרים לו

מתיב רב שימי בר אבא אם היה כהן יזרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו

דם חטאתו של מצורע ודם אשמו של מצורע דכתיב זאת תהיה תורת המצרע בין גדול ובין קטן

תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול

אי אמרת בשלמא שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא ליה שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי

אמרי שאני גבי פיגול דאמר קרא לא יחשב לו מכל מקום

גופא אמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב על חבירו שכן אדם מביא על אשתו שוטה כרבי יהודה אלמה אמר רבי אלעזר הפריש חטאת חלב על חבירו לא עשה כלום

אשתו שוטה היכי דמי אי דאכלה כשהיא שוטה לאו בת קרבן היא

ואי דאכלה כשהיא פקחת ונשתטית הא אמר רבי ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה פסול הואיל ונדחה ידחה

אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו שכן אדם מביא על בניו ועל בנותיו הקטנים אלמה אמר רבי אלעזר הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום

אמר רבי זירא שה לבית אבת לאו דאורייתא

וממאי מדתנן האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו ואי אמרת שה לבית דאורייתא על בישרא קאי ומזכי להו

אלא למה להו דאמר להון אבוהון כדי לזרזן במצות תניא נמי הכי מעשה היה וקדמו בנות לבנים ונמצאו בנות זריזות ובנים שפלים

ותורם את תרומתו כו׳

איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעתו או לא מי אמרינן כיון דזכות הוא לו לא צריך דעת או דלמא מצוה דיליה היא וניחא ליה למיעבדיה

תא שמע תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו במאי עסקינן אילימא מן בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דיליה מאן שוויה שליח

אלא לדעתו דבעל הכרי הא קמהני ליה דקעביד שליחותיה אלא משלו על של הכרי ולדעתו דמאן אילימא לדעתו דבעל הכרי הא קמהני ליה אלא לאו לדעתיה דנפשיה ומשלו תורם על של חבירו ואי אמרת צריך דעת הא קמהני ליה אלא לאו אין צריך דעת

לעולם משל בעל הכרי על בעל הכרי כדאמר רבא באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום הכא נמי באומר וכו׳

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא התורם משלו על של חבירו טובת הנאה של מי מי אמרינן אי לאו פירי דהאיך מי מתקנא כריא דההוא או דלמא אי לאו כריא דההוא לא הויין פירי דהדין תרומה

אמר ליה אמר קרא את כל תבואת זרעך ונתת

איתיביה תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו ואי אמרת טובת הנאה דבעל הכרי הא קא מהני ליה אלא שמע מינה טובת הנאה דיליה אמרי לא משל בעל הכרי על של בעל הכרי ולדעתו דבעל הכרי באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום

תא שמע דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן המקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והתורם משלו על שאינו שלו טובת הנאה שלו

מלמדו מדרש הלכות ואגדות אבל לא ילמדנו מקרא מקרא מאי טעמא לא ילמדנו משום דקמהני ליה מדרש נמי קמהני ליה אמר שמואל במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש מאי פסקא

גלול כלפי מעלה