Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ג בכסלו תשפ״ג | 7 דצמבר 2022
  • מסכת נדרים מוקדשת ע"י אביבה ובני אדלר לכבוד לוריין כהנא, ולע"נ יוסף כהנא ז"ל, ומרים וארי אדלר ז"ל.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

נדרים מג

הדף היום מוקדש ע”י רוחי סומר לרגל ציון שנתיים בלימודיה בדף היומי, עם הכרת תודה לאמה, מרל ססנוביץ ולרבנית מישל. 

מדוע אסור לא רק ללוות אלא גם להלוות למישהו שמודר הנאה ממנו? אם הסכים אחד להשאיל את פרתו לשני והאחר נודר שלעולם ישתמש בפרה ההיא לחרוש את שדהו, האם אסור רק למי שנדר, אבל אחרים יכולים לעשות זאת עבורו? במה זה תלוי? המשנה מתארת ​​מספר מצבים שונים בהם רוצים לעזור לזולת במצוקה, אך הנזקק מודר ממנו הנאה – באיזה אופן ניתן לסייע באופן עקיף? במקרה האחרון במשנה שני אנשים הולכים בדרך לבד ואחד זקוק לאוכל. השני יכול להניח את האוכל שלו, להפקיר אותו והשני יכול לקחת. רבי יוסי חולק ואינו מתיר זאת. רבי יוחנן מסביר את הבסיס לדעתו של רבי יוסי – הפקר יוצא מרשות הבעלים רק כאשר מישהו אחר לוקח אותו, כמו במתנה. רבי אבא מעלה בזה קושי מברייתא, אבל הוא בעצמו פותר את הקושי. רבא מעלה קושי התירוץ של ר’ אבא ולכן מסביר אחרת את דעתו של רבי יוסי, שהבסיס לדבריו זה גזירה משום מעשה שהיה בבית חורון שמופיע במשנה בנדרים מח. לכל ימים לאחר שהפקיר חפץ אפשר לחזור בו?

גמ׳ בשלמא לא ילונו דקא מהני ליה אלא לא ילוה הימנו מאי קא מהני ליה ובשלמא לא ילוה הימנו ולא יקח הימנו דקמיתהני מיניה אלא לא ישאל הימנו מאי קא מיתהני מיניה

אמר רבי יוסי ברבי חנינא כגון שנדרו הנאה זה מזה אביי אמר גזירה לשאול משום להשאיל וכן בכולהו גזירה

מתני׳ אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרים ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני נודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה והוא נותן לו ובא ונוטל מזה

היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה והן עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה

היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחד לשום מתנה והלה מותר בה אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ורבי יוסי אוסר

גמ׳ אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי קסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתיא לרשות זוכה

מתיב רבי אבא והלה נוטל ואוכל ורבי יוסי אוסר אמר רבי יוסי אימתי בזמן שנדרו קודם להפקירו

אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו הרי זה מותר ואי אמרת עד דאתי לרשות זוכה מה לי נדרו קודם להפקירו מה לי הפקירו קודם לנדרו

הוא מותיב לה והוא משני לה כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר

מתיב רבא מקצתן לראשון וכולן לשני ראשון קנה

שני לא קנה

אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי יוסי גזירה משום מתנת בית חורון

תניא המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אין יכול לחזור בו

  • מסכת נדרים מוקדשת ע"י אביבה ובני אדלר לכבוד לוריין כהנא, ולע"נ יוסף כהנא ז"ל, ומרים וארי אדלר ז"ל.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדרים מג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדרים מג

גמ׳ בשלמא לא ילונו דקא מהני ליה אלא לא ילוה הימנו מאי קא מהני ליה ובשלמא לא ילוה הימנו ולא יקח הימנו דקמיתהני מיניה אלא לא ישאל הימנו מאי קא מיתהני מיניה

אמר רבי יוסי ברבי חנינא כגון שנדרו הנאה זה מזה אביי אמר גזירה לשאול משום להשאיל וכן בכולהו גזירה

מתני׳ אמר לו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם אם היה דרכו לחרוש הוא אסור וכל אדם מותרים ואם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורין

המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל החנוני ואומר איש פלוני נודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה והוא נותן לו ובא ונוטל מזה

היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור הולך אצל הפועלים ואומר איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה והן עושין עמו ובאין ונוטלין שכר מזה

היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחד לשום מתנה והלה מותר בה אם אין עמהם אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ והלה נוטל ואוכל ורבי יוסי אוסר

גמ׳ אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יוסי קסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא מרשות נותן לרשות מקבל אף הפקר עד דאתיא לרשות זוכה

מתיב רבי אבא והלה נוטל ואוכל ורבי יוסי אוסר אמר רבי יוסי אימתי בזמן שנדרו קודם להפקירו

אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו הרי זה מותר ואי אמרת עד דאתי לרשות זוכה מה לי נדרו קודם להפקירו מה לי הפקירו קודם לנדרו

הוא מותיב לה והוא משני לה כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר

מתיב רבא מקצתן לראשון וכולן לשני ראשון קנה

שני לא קנה

אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי יוסי גזירה משום מתנת בית חורון

תניא המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אין יכול לחזור בו

גלול כלפי מעלה