Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ט בכסלו תשפ״ג | 13 דצמבר 2022
  • מסכת נדרים מוקדשת ע"י אביבה ובני אדלר לכבוד לוריין כהנא, ולע"נ יוסף כהנא ז"ל, ומרים וארי אדלר ז"ל.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

נדרים מט

הדף היום מוקדש לרפואת אברהם פינחס בן יפה.

אם מישהו נודר מדבר ‘מבושל’, מה כלול? מה לגבי ‘תבשיל’ ‘מעשה קדירה’? במה הדבר תלוי? אביי קובע שכל מה שמבושל ואוכלים עם פת היה נקרא תבשיל. מביאים ברייתא לחזק דבריו ושם מופיע שקרא (דלעת) בריא לחולים. הגמרא מביאה סיפור עם ר’ ירמיה כשהיה חולה ששם כתוב שקרא לא בריא לחולים. הגמרא מביאה שלושה תירוצים. לבבליים היו מנהגי אכילה שונים והיו אוכלים דייסא עבה עם לחם. משם הגמרא מעמיקה בכל מיני מנהגי אכילה – כגון האם כדאי לאכול דייסא באצבעות? יש שיחה בין שני רבנים שאכלו מקערה אחת – אחד עם אצבעותיו והשני עם מזלג וכל אחד כעס על השני. יש שלושה סיפורים עם ר’ יהודה שמישהו שאל אותו למה פניו אדומים ובריאים? לכל אחד ענה משהו אחר. ר’ יהודה ור’ שמעון סחבו דברים לבית המדרש כדי לשבת עליהם ואמרו “גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה.” לר’ יהודה היה גלימא אחד שגם הוא וגם אשתו השתמשו בו.

מתני׳ הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה ומותר בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתה אמר קונם היורד לקדרה שאיני טועם אסור בכל המתבשלין בקדרה

גמ׳ תניא רבי יאשיה אוסר ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו את הפסח באש כמשפט

לימא בהא קמיפלגי דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם

לא דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם מר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל באתרא דרבי יאשיה אפילו צלי קרו מבושל

והא קרא נסיב לה אסמכתא בעלמא

קונם תבשיל כו׳ והא מתבשיל נדר

אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכל ביה ריפתא תבשיל קרו ליה והתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בהיטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן

איני והא רבי ירמיה חלש על לגביה ההוא אסיא לאסיוה חזא קרא דמחת בביתיה שבקיה ונפק אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה

לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבא בר עולא אמר הא בקרא גופיה והא בגוויה דקרא דאמר רב יהודה לוליבא דקרא בסילקא לוליבא דכיתנא בכותחא ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ

רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא

כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי [כמאן כרבי יוסי] מדאמר קצירי ומריעי שמע מינה קצירי קצירי ממש מריעי רבנן

ומותר בעבה מתניתין דלא כבבלאי דאמר רבי זירא בבלאי טפשאי דאכלי לחמא בלחמא

אמר רב חסדא דמשאיל להון להלין נקדני דהוצל הדין דייסא היכין מעלי למיכלה דחיטי בלחמא דחיטי ודשערי בלחמא דשערי או דלמא דחיטי בדשערי ודשערי בדחיטי

רבא אכליה בחסיסי רבה בר רב הונא אשכחיה לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה אמר ליה אמאי קאכיל מר בידיה אמר ליה הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת

אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר ואפילו קמי שבור מלכא פלוט

רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא אמר ליה דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך

רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין רבי יהודה אכל רבי שמעון לא אכל אמר ליה רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר אמר ליה רבי שמעון אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר אמר ליה רבי יהודה כל שכן שנסמוך עליהן למחר

רבי יהודה הוה יתיב קמיה דרבי טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין

אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת אלא חכמת אדם תאיר פניו

אמר ליה ההוא מינא לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין אמר ליה ביהודאי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד

רבי יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה

דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל

זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרין ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל

  • מסכת נדרים מוקדשת ע"י אביבה ובני אדלר לכבוד לוריין כהנא, ולע"נ יוסף כהנא ז"ל, ומרים וארי אדלר ז"ל.

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

להעמיק בדף

במחשבה שניה icon

מלאכה המכבדת בעליה – במחשבה שניה

מלאכה המכבדת בעליה – מהו השילוב הראוי בין לימוד תורה לעבודה?  

נדרים מט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדרים מט

מתני׳ הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה ומותר בביצה טורמוטא ובדלעת הרמוצה הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתה אמר קונם היורד לקדרה שאיני טועם אסור בכל המתבשלין בקדרה

גמ׳ תניא רבי יאשיה אוסר ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו את הפסח באש כמשפט

לימא בהא קמיפלגי דרבי יאשיה סבר הלך אחר לשון תורה ותנא דילן סבר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם

לא דכולי עלמא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם מר כי אתריה ומר כי אתריה באתרא דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל באתרא דרבי יאשיה אפילו צלי קרו מבושל

והא קרא נסיב לה אסמכתא בעלמא

קונם תבשיל כו׳ והא מתבשיל נדר

אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכל ביה ריפתא תבשיל קרו ליה והתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בהיטריות רכות שהחולין אוכלין בהן פיתן

איני והא רבי ירמיה חלש על לגביה ההוא אסיא לאסיוה חזא קרא דמחת בביתיה שבקיה ונפק אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה

לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבא בר עולא אמר הא בקרא גופיה והא בגוויה דקרא דאמר רב יהודה לוליבא דקרא בסילקא לוליבא דכיתנא בכותחא ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ

רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא

כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי [כמאן כרבי יוסי] מדאמר קצירי ומריעי שמע מינה קצירי קצירי ממש מריעי רבנן

ומותר בעבה מתניתין דלא כבבלאי דאמר רבי זירא בבלאי טפשאי דאכלי לחמא בלחמא

אמר רב חסדא דמשאיל להון להלין נקדני דהוצל הדין דייסא היכין מעלי למיכלה דחיטי בלחמא דחיטי ודשערי בלחמא דשערי או דלמא דחיטי בדשערי ודשערי בדחיטי

רבא אכליה בחסיסי רבה בר רב הונא אשכחיה לרב הונא דקאכיל דייסא באצבעתיה אמר ליה אמאי קאכיל מר בידיה אמר ליה הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת

אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה מזמנים לך למיכל דייסא עד פרסה למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין אמר ליה רב לחייא בריה וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא שהן דומין לפתילתא של אבר ואפילו קמי שבור מלכא פלוט

רבי יוסי ורבי יהודה חד אכיל דייסא באצבעתיה וחד אכיל בהוצא אמר ליה דאכיל בהוצא לדאכיל באצבעתיה עד מתי אתה מאכילני צואתך אמר ליה דאכיל באצבעתיה לדאכיל בהוצא עד מתי אתה מאכילני רוקך

רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין רבי יהודה אכל רבי שמעון לא אכל אמר ליה רבי יהודה מאי טעמא לא אכיל מר אמר ליה רבי שמעון אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר אמר ליה רבי יהודה כל שכן שנסמוך עליהן למחר

רבי יהודה הוה יתיב קמיה דרבי טרפון אמר ליה רבי טרפון היום פניך צהובין אמר ליה אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובין

אמרה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא איתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צידעי מן הפסח עד העצרת אלא חכמת אדם תאיר פניו

אמר ליה ההוא מינא לרבי יהודה פניך דומין אי כמלוי רבית אי כמגדלי חזירין אמר ליה ביהודאי תרוייהו אסירן אלא עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד

רבי יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה רבי שמעון שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה

דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מכסי ומצלי וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל

זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא רבי יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרין ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל

גלול כלפי מעלה