הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
נדה יא
האם יש שתי קטיגוריות בארבעת הנשים שדיין שעתן ויש הבדל להלכה בין שתי קטיגוריות אלו לגבי אם רואות פעמיים בזמן שאמורים להיות מסולקות דמים? מה הדין למי שקובעת וסת לאונס? האם אפשר? אם זה קורה תמיד על ידי אותו מעשה וגם באותו יום בשבוע, איך מחשיבים את הוסת שלה – לימים, למעשה או לשניהם? מתי נשים צריכות לבדוק? האם יש נשים שלא צריכות? האם דמי טוהר לאחר לידה שונים מדמים הטמאים באופן מהותי או רק כי התורה קבעה? תינוקת שלא הגיעה זמנה לראות והתחתנה – עד מתי נחשבת דמים שלה דם בתולים? מתי היא צריכה להתחיל לבדוק לפני ואחרי תשמיש? הבדיקות הם לטהרות ולא לבעלה אבל קבעו שאשה שבודקת לטהרות, תבדוק גם לבעלה.
פּוֹדְקַסְט: פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
This post is also available in English
שופעות דם ובאות דיין כל ימי עיבורן ודיין כל ימי מניקותן דברי רבי מאיר רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אומרים לא אמרו דיין שעתן אלא בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה
ואם ראתה ראשונה וכו׳ אמר רב הונא קפצה וראתה קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת למאי אילימא לימים הא כל יומא דלא קפיץ לא חזאי
אלא לקפיצות והתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת מאי לאו לא קבעה וסת כלל
לא לא קבעה וסת לימים לחודייהו ולקפיצות לחודייהו אבל קבעה לה וסת לימים ולקפיצות לימים לחודייהו פשיטא אמר רב אשי כגון דקפיץ בחד בשבת וחזאי וקפיץ בחד בשבת וחזאי ובשבת קפצה ולא חזאי ולחד בשבת חזאי בלא קפיצה
מהו דתימא איגלאי מילתא למפרע דיומא הוא דקגרים ולא קפיצה קא משמע לן דקפיצה נמי דאתמול גרמא והאי דלא חזאי משום דאכתי לא מטא זמן קפיצה
לישנא אחרינא אמר רב הונא קפצה וראתה קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים ולא לקפיצות היכי דמי אמר רב אשי דקפיץ בחד בשבת וחזאי וקפיץ בחד בשבת וחזאי ובשבת קפצה ולא חזאי ולחד בשבת (אחרינא) חזאי בלא קפיצה דהתם איגלאי מילתא דיומא הוא דקא גרים
מתני׳ אף על פי שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר
ומשמשת בעדים חוץ מיושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים
ופעמים צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה יתירות עליהן כהנות בשעה שהן אוכלות בתרומה רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה
גמ׳ חוץ מן הנדה דבתוך ימי נדתה לא בעי בדיקה
הניחא לרבי שמעון בן לקיש דאמר אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה תבדוק דילמא קבעה לה וסת
אמר לך רבי יוחנן כי אמינא אנא היכא דחזיתיה ממעין סתום אבל חזיתיה ממעין פתוח לא אמרי
והיושבת על דם טוהר קא סלקא דעתך מבקשת לישב על דם טוהר
הניחא לרב דאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו שפיר
אלא ללוי דאמר שני מעינות הם תבדוק דילמא אכתי לא פסק ההוא מעין טמא אמר לך לוי הא מני
בית שמאי היא דאמרי מעין אחד הוא וסתם לן תנא כבית שמאי סתם ואחר כך מחלוקת הוא וכל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם
ואי בעית אימא מי קתני מבקשת לישב יושבת קתני אי יושבת מאי למימרא מהו דתימא תיבדוק דדילמא קבעה לה וסת קא משמע לן דמעין טהור למעין טמא לא קבעה
הניחא ללוי דאמר שני מעינות הם אלא לרב דאמר מעין אחד הוא תבדוק דילמא קבעה לה וסת אפילו הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה
ומשמשת בעדים וכו׳ תנן התם תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת בית שמאי אומרים נותנין לה ארבע לילות ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה
אמר רב גידל אמר שמואל לא שנו אלא שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה טמאה
עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה נשתנו מראה דמים שלה טמאה מתיב רבי יונה ובתולה שדמיה טהורים אמאי תשמש בעדים דדילמא נשתנו מראה דמים שלה
אמר רבא אימא רישא חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר הוא דלא בעיא בדיקה אבל בתולה שדמיה טהורין בעיא בדיקה אלא קשיין אהדדי
כאן ששמשה דאימא שמש עכרן כאן שלא שמשה
תניא נמי הכי במה דברים אמורים שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש
אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה טמאה עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה נשתנו מראה דמים שלה טמאה
פעמים היא צריכה וכו׳ אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת פשיטא שחרית תנן
אלא אי אתמר אסיפא אתמר ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה
מאי קא משמע לן תנינא כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי באשה שיש לה וסת אבל אשה שאין לה וסת בעיא בדיקה
והא מתניתין באשה שיש לה וסת עסקינן מתניתין בין שיש לה וסת בין אין לה וסת והא קא משמע לן דאף על גב דיש לה וסת מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה
והא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות חדא מכלל חברתה אתמר
תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות אבל לבעלה מותרת במה דברים אמורים שהניחה בחזקת טהורה אבל הניחה בחזקת טמאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
נדה יא
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
שופעות דם ובאות דיין כל ימי עיבורן ודיין כל ימי מניקותן דברי רבי מאיר רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אומרים לא אמרו דיין שעתן אלא בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה
ואם ראתה ראשונה וכו׳ אמר רב הונא קפצה וראתה קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת למאי אילימא לימים הא כל יומא דלא קפיץ לא חזאי
אלא לקפיצות והתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת מאי לאו לא קבעה וסת כלל
לא לא קבעה וסת לימים לחודייהו ולקפיצות לחודייהו אבל קבעה לה וסת לימים ולקפיצות לימים לחודייהו פשיטא אמר רב אשי כגון דקפיץ בחד בשבת וחזאי וקפיץ בחד בשבת וחזאי ובשבת קפצה ולא חזאי ולחד בשבת חזאי בלא קפיצה
מהו דתימא איגלאי מילתא למפרע דיומא הוא דקגרים ולא קפיצה קא משמע לן דקפיצה נמי דאתמול גרמא והאי דלא חזאי משום דאכתי לא מטא זמן קפיצה
לישנא אחרינא אמר רב הונא קפצה וראתה קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים ולא לקפיצות היכי דמי אמר רב אשי דקפיץ בחד בשבת וחזאי וקפיץ בחד בשבת וחזאי ובשבת קפצה ולא חזאי ולחד בשבת (אחרינא) חזאי בלא קפיצה דהתם איגלאי מילתא דיומא הוא דקא גרים
מתני׳ אף על פי שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר
ומשמשת בעדים חוץ מיושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורים
ופעמים צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה יתירות עליהן כהנות בשעה שהן אוכלות בתרומה רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה
גמ׳ חוץ מן הנדה דבתוך ימי נדתה לא בעי בדיקה
הניחא לרבי שמעון בן לקיש דאמר אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה תבדוק דילמא קבעה לה וסת
אמר לך רבי יוחנן כי אמינא אנא היכא דחזיתיה ממעין סתום אבל חזיתיה ממעין פתוח לא אמרי
והיושבת על דם טוהר קא סלקא דעתך מבקשת לישב על דם טוהר
הניחא לרב דאמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו שפיר
אלא ללוי דאמר שני מעינות הם תבדוק דילמא אכתי לא פסק ההוא מעין טמא אמר לך לוי הא מני
בית שמאי היא דאמרי מעין אחד הוא וסתם לן תנא כבית שמאי סתם ואחר כך מחלוקת הוא וכל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם
ואי בעית אימא מי קתני מבקשת לישב יושבת קתני אי יושבת מאי למימרא מהו דתימא תיבדוק דדילמא קבעה לה וסת קא משמע לן דמעין טהור למעין טמא לא קבעה
הניחא ללוי דאמר שני מעינות הם אלא לרב דאמר מעין אחד הוא תבדוק דילמא קבעה לה וסת אפילו הכי מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה
ומשמשת בעדים וכו׳ תנן התם תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת בית שמאי אומרים נותנין לה ארבע לילות ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה
אמר רב גידל אמר שמואל לא שנו אלא שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה טמאה
עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה נשתנו מראה דמים שלה טמאה מתיב רבי יונה ובתולה שדמיה טהורים אמאי תשמש בעדים דדילמא נשתנו מראה דמים שלה
אמר רבא אימא רישא חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר הוא דלא בעיא בדיקה אבל בתולה שדמיה טהורין בעיא בדיקה אלא קשיין אהדדי
כאן ששמשה דאימא שמש עכרן כאן שלא שמשה
תניא נמי הכי במה דברים אמורים שלא פסקה מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש
אבל פסקה מחמת תשמיש וראתה טמאה עבר לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה נשתנו מראה דמים שלה טמאה
פעמים היא צריכה וכו׳ אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת פשיטא שחרית תנן
אלא אי אתמר אסיפא אתמר ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה
מאי קא משמע לן תנינא כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן אי ממתניתין הוה אמינא הני מילי באשה שיש לה וסת אבל אשה שאין לה וסת בעיא בדיקה
והא מתניתין באשה שיש לה וסת עסקינן מתניתין בין שיש לה וסת בין אין לה וסת והא קא משמע לן דאף על גב דיש לה וסת מגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה
והא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות חדא מכלל חברתה אתמר
תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות אבל לבעלה מותרת במה דברים אמורים שהניחה בחזקת טהורה אבל הניחה בחזקת טמאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני
