Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט״ז במרחשוון תש״פ | 14 נובמבר 2019

נדה כב

הגמרא מנסה לברר מה נקודת המחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים – בהאם חולקים בעניין דם שיוצא דרך שפופרת או בעניין אחר? האם יש טומאת קרי אם הזרע יוצא דרך קיסם או לא? האם טומאת קרי סותר שבעה נקיים של הזב – והאם באותה דרך שזיבה סותרת? האם דם יבש מטמא? יש כמה סיפורים בעניין שאלות ששאלו נשים ודור יבנה והרבנים הלכו לרופאים להתייעץ. האם פסקו על סמך הרופאים? באיזה מים בודקים אם נמוחו ולכמה זמן שורין? האם ר' יהודה חולק על תנא קמא גם בעניין המפלת בצורה של דגים? למה יש הבחנה בין דגים לבין בהמות? מה ההבדל בין גזירה שווה מופנה ולא מופנה ובין גזירה שווה שמופנה מצד אחד לבין מופנה משני צדדים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

This post is also available in English

כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה

רבא אמר דכולי עלמא אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה

והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמיפלגי דרבי אליעזר סבר אשה טהורה ודם טמא דהא אתי דרך מקור ורבנן סברי אשה טהורה ומקור מקומו טהור

בעא מיניה רבה מרב הונא הרואה קרי בקיסם מהו ממנו אמר רחמנא עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם או דלמא האי ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפילו בקיסם נמי

אמר ליה תיפוק ליה דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה

למימרא דנוגע הוי אלא מעתה אל יסתור בזיבה

אלמה תניא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה זיבה סותרת אף שכבת זרע נמי סותר

אמר ליה סתירה היינו טעמא דסותר לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי זיבה

אלא מעתה תסתור כל שבעה אלמה תניא זאת תורת הזב וגו׳ מה זיבה סותרת אף שכבת זרע סותר

אי מה זיבה סותרת כל שבעה אף שכבת זרע נמי סותר כל שבעה תלמוד לומר לטמאה בה אין לך בה אלא מה שאמור בה סותרת יום אחד

אמר ליה גזירת הכתוב היא זיבה גמורה דלא ערבה בה שכבת זרע סותרת כל שבעה צחצוחי זיבה דערבה בה שכבת זרע לא סותרת אלא יום אחד

בעא מיניה רבי יוסי ברבי חנינא מרבי אלעזר דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה אמר רחמנא עד דמידב דייב ליה לח אין יבש לא או דלמא האי כי יזוב זב דמה אורחא דמילתא היא ולעולם אפילו יבש נמי

אמר ליה תניתוה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחים ויבשים אמר ליה לח ונעשה יבש לא קא מיבעיא לי כי מיבעיא לי יבש מעיקרא

הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים


אם נמוחו טמאה אי הכי בלא נמוחו נמי אמר רבה כי לא נמוחו בריה בפני עצמה היא

ומי איכא כי האי גוונא אין והתניא אמר רבי אלעזר ברבי צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה

מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה

ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו להם שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה

אמר ריש לקיש ובפושרין תניא נמי הכי תטיל למים ובפושרין רבן שמעון בן גמליאל אומר ממעכתו ברוק על גבי הצפורן מאי בינייהו אמר רבינא מעוך על ידי הדחק איכא בינייהו

התם תנן כמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת הכא מאי מי בעינא מעת לעת או לא

שרץ ונבלה דאקושי בעינן מעת לעת אבל דם דרכיך לא או דלמא לא שנא תיקו

המפלת כמין דגים וליפלוג נמי רבי יהודה בהא

אמר ריש לקיש במחלוקת שנויה ורבנן היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא גבי חתיכה דעביד דם דקריש והוי חתיכה אבל בריה לא הוי

ולהך לישנא דאמר רבי יוחנן באי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי לפלוג נמי רבי יהודה בהא

מאן דמתני הך לישנא מתני הכי רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו במחלוקת שנויה ורבנן היא

המפלת כמין בהמה [וכו׳]

אמר רב יהודה אמר שמואל מאי טעמא דרבי מאיר הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם

אלא מעתה המפלת דמות תנין תהא אמו טמאה לידה הואיל ונאמר בו יצירה כאדם שנאמר ויברא אלהים את התנינם הגדולים

אמרי דנין יצירה מיצירה ואין דנין בריאה מיצירה

מאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה

ועוד נגמר בריאה מבריאה דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו

אמרי ויברא לגופיה וייצר לאפנויי ודנין יצירה מיצירה

אדרבה וייצר לגופיה ויברא לאפנויי ודנין בריאה מבריאה

אלא וייצר מופנה משני צדדין מופנה גבי אדם ומופנה גבי בהמה ויברא גבי אדם מופנה גבי תנינים אינו מופנה

מאי מופנה גבי בהמה אילימא מדכתיב ויעש אלהים את חית הארץ וכתיב וייצר [ה׳] אלהים מן האדמה כל חית השדה גבי תנין נמי אפנויי מופנה דכתיב ואת כל רמש האדמה וכתיב ויברא אלהים את התנינים הגדולים

רמש דכתיב התם דיבשה הוא ומאי נפקא מינה בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין

נפקא מינה דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין מושיבין לרבנן למדין ומשיבין מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין

ורבי ישמעאל מאי איכא בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין נפקא מינה דהיכא דאיכא מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין שבקינן מופנה מצד אחד


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה כב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה כב

כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה

רבא אמר דכולי עלמא אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה

והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמיפלגי דרבי אליעזר סבר אשה טהורה ודם טמא דהא אתי דרך מקור ורבנן סברי אשה טהורה ומקור מקומו טהור

בעא מיניה רבה מרב הונא הרואה קרי בקיסם מהו ממנו אמר רחמנא עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם או דלמא האי ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפילו בקיסם נמי

אמר ליה תיפוק ליה דהוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה

למימרא דנוגע הוי אלא מעתה אל יסתור בזיבה

אלמה תניא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה זיבה סותרת אף שכבת זרע נמי סותר

אמר ליה סתירה היינו טעמא דסותר לפי שאי אפשר לה בלא צחצוחי זיבה

אלא מעתה תסתור כל שבעה אלמה תניא זאת תורת הזב וגו׳ מה זיבה סותרת אף שכבת זרע סותר

אי מה זיבה סותרת כל שבעה אף שכבת זרע נמי סותר כל שבעה תלמוד לומר לטמאה בה אין לך בה אלא מה שאמור בה סותרת יום אחד

אמר ליה גזירת הכתוב היא זיבה גמורה דלא ערבה בה שכבת זרע סותרת כל שבעה צחצוחי זיבה דערבה בה שכבת זרע לא סותרת אלא יום אחד

בעא מיניה רבי יוסי ברבי חנינא מרבי אלעזר דם יבש מהו כי יזוב זוב דמה אמר רחמנא עד דמידב דייב ליה לח אין יבש לא או דלמא האי כי יזוב זב דמה אורחא דמילתא היא ולעולם אפילו יבש נמי

אמר ליה תניתוה דם הנדה ובשר המת מטמאין לחים ויבשים אמר ליה לח ונעשה יבש לא קא מיבעיא לי כי מיבעיא לי יבש מעיקרא

הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים


אם נמוחו טמאה אי הכי בלא נמוחו נמי אמר רבה כי לא נמוחו בריה בפני עצמה היא

ומי איכא כי האי גוונא אין והתניא אמר רבי אלעזר ברבי צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעין ליבנה

מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה

ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאה ושאלה את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו להם שומא יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נמוחו טמאה

אמר ריש לקיש ובפושרין תניא נמי הכי תטיל למים ובפושרין רבן שמעון בן גמליאל אומר ממעכתו ברוק על גבי הצפורן מאי בינייהו אמר רבינא מעוך על ידי הדחק איכא בינייהו

התם תנן כמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת הכא מאי מי בעינא מעת לעת או לא

שרץ ונבלה דאקושי בעינן מעת לעת אבל דם דרכיך לא או דלמא לא שנא תיקו

המפלת כמין דגים וליפלוג נמי רבי יהודה בהא

אמר ריש לקיש במחלוקת שנויה ורבנן היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא גבי חתיכה דעביד דם דקריש והוי חתיכה אבל בריה לא הוי

ולהך לישנא דאמר רבי יוחנן באי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי לפלוג נמי רבי יהודה בהא

מאן דמתני הך לישנא מתני הכי רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו במחלוקת שנויה ורבנן היא

המפלת כמין בהמה [וכו׳]

אמר רב יהודה אמר שמואל מאי טעמא דרבי מאיר הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם

אלא מעתה המפלת דמות תנין תהא אמו טמאה לידה הואיל ונאמר בו יצירה כאדם שנאמר ויברא אלהים את התנינם הגדולים

אמרי דנין יצירה מיצירה ואין דנין בריאה מיצירה

מאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה

ועוד נגמר בריאה מבריאה דכתיב ויברא אלהים את האדם בצלמו

אמרי ויברא לגופיה וייצר לאפנויי ודנין יצירה מיצירה

אדרבה וייצר לגופיה ויברא לאפנויי ודנין בריאה מבריאה

אלא וייצר מופנה משני צדדין מופנה גבי אדם ומופנה גבי בהמה ויברא גבי אדם מופנה גבי תנינים אינו מופנה

מאי מופנה גבי בהמה אילימא מדכתיב ויעש אלהים את חית הארץ וכתיב וייצר [ה׳] אלהים מן האדמה כל חית השדה גבי תנין נמי אפנויי מופנה דכתיב ואת כל רמש האדמה וכתיב ויברא אלהים את התנינים הגדולים

רמש דכתיב התם דיבשה הוא ומאי נפקא מינה בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין

נפקא מינה דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין מושיבין לרבנן למדין ומשיבין מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין

ורבי ישמעאל מאי איכא בין מופנה מצד אחד למופנה משני צדדין נפקא מינה דהיכא דאיכא מופנה מצד אחד ומופנה משני צדדין שבקינן מופנה מצד אחד


גלול כלפי מעלה