Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א במרחשון תש״פ | 19 נובמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

נדה כז

הגמרא מביאה מקרים ששליא יצאה באיחור גדול ותלו בוולד הראשון. הגמרא מקרה ששני ולדות יצאו בהפרש גדול ומנסה להבין איך זה קרה. האם אשה יכולה להוליד בתחילת החודש התשיעי? מה עומד בבסיס למחלוקת ר’ שמעון וחכמים לגבי שליא בבית מטמא או לא? האם דעת ר’ שמעון קשורה לדעתו בטומאת רקב? הגמרא מסיקה שלא ור’ יוחנן טוען שטעמו משום שהולד בטל ברוב הדם שיוצא.

This post is also available in English

חומר שני ולדות שאני אומר שמא נמוח שפיר של שליא ונמוח שליא של שפיר תיובתא

אמר רבה בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מעשה ותלו את השליא בולד עד עשרה ימים ולא אמרו תולין אלא בשליא הבאה אחר הולד

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מעשה ותלו את השליא בולד עד עשרים ושלשה ימים אמר ליה רב יוסף עד עשרים וארבעה אמרת לן

אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רבי יצחק מעשה ונשתהה הולד אחר חבירו שלשים ושלשה יום אמר ליה רב יוסף שלשים וארבעה אמרת לן

הניחא למאן דאמר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משכחת לה אחד נגמרה צורתו לסוף שבעה ואחד נגמרה צורתו לתחלת תשעה אלא למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין מאי איכא למימר

איפוך שמעתתא שלשים ושלשה לשליא עשרים ושלשה לולד

אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב מנחם איש כפר שערים ואמרי לה בית שערים מעשה ונשתהה ולד אחד אחר חבירו שלשה חדשים והרי הם יושבים לפנינו בבית המדרש ומאן נינהו יהודה וחזקיה בני רבי חייא

והא אמר מר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אמר אביי טיפה אחת היתה ונתחלקה לשתים אחד נגמרה צורתו בתחלת שבעה ואחד בסוף תשעה

שליא בבית הבית טמא תנו רבנן שליא בבית הבית טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא שאין ולד עמה דברי רבי מאיר רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון מטהרין

אמרו לו לרבי מאיר אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל לבית החיצון שהוא טהור אמר להן אבל ולמה לפי שאינו

אמרו לו כשם שאינו בבית החיצון כך אינו בבית הפנימי אמר להן אינו דומה נמוק פעם אחת לנמוק שתי פעמים

יתיב רב פפא אחורי דרב ביבי קמיה דרב המנונא ויתיב וקאמר מאי טעמא דרבי שמעון קסבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטלה

אמר להו רב פפא היינו נמי טעמייהו דרבי יהודה ורבי יוסי אחיכו עליה מאי שנא פשיטא

אמר רב פפא אפילו כי הא מילתא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה משום שנאמר אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה

ואזדא רבי שמעון לטעמיה דתניא מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהו טמא ורבי שמעון מטהר

מאי טעמא דרבי שמעון אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר ליה

ואמינא להו אדרבה אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות רקב על

פרידה אחת עפר ונפיל ליה שיעורא

אלא אמר רבה היינו טעמא דרבי שמעון סופו כתחלתו מה תחלתו נעשה לו דבר אחר גנגילון אף סופו נעשה לו דבר אחר גנגילון

מאי היא דתניא איזהו מת שיש לו רקב ואיזהו מת שאין לו רקב נקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים זהו מת שיש לו רקב

ואיזהו מת שאין לו רקב נקבר בכסותו או בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים זהו מת שאין לו רקב ולא אמרו רקב אלא למת בלבד למעוטי הרוג דלא

גופא מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ורבי שמעון מטהר מלא תרוד רקב שנתפזר בבית הבית טמא ורבי שמעון מטהר

וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמרי רבנן משום דמכניף אבל נתפזר אימא מודו לו לרבי שמעון דאין מאהיל וחוזר ומאהיל

ואי אשמעינן בהא בהא אמר רבי שמעון דאין מאהיל וחוזר ומאהיל אבל בהא אימא מודה להו לרבנן צריכא

תניא אידך מלא תרוד ועוד עפר בית הקברות טמא ורבי שמעון מטהר מאי טעמייהו דרבנן לפי שאי אפשר למלא תרוד ועוד עפר בית הקברות שאין בו מלא תרוד רקב

השתא דאמרת טעמא דרבי שמעון משום סופו כתחלתו גבי שליא מאי טעמא אמר רבי יוחנן משום בטול ברוב נגעו בה

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן רבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב אמרו דבר אחד רבי שמעון הא דאמרן רבי אליעזר דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ופטורה מן הבכורה

ותני רבי חייא עלה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ומאחר שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר כדי לפרסמה שהיא פטורה מן הבכורה

אלמא ולד מעליא הוא ואמאי תני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמר רבי יוחנן משום בטול ברוב נגעו בה

אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ומודה רבי שמעון שאמו טמאה לידה

אמר ההוא סבא לרבי אמי אסברא לך טעמא דרבי יוחנן דאמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר וגו׳ אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה

ריש לקיש אמר שפיר שטרפוהו במימיו נעשה כמת שנתבלבלה צורתו

אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש מת שנתבלבלה צורתו מנלן דטהור אילימא מהא דאמר רבי שבתאי אמר רבי יצחק מגדלאה ואמרי לה אמר רבי יצחק מגדלאה אמר רבי שבתאי מת שנשרף ושלדו קיימת טמא מעשה היה וטמאו לו פתחים גדולים

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה כז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה כז

חומר שני ולדות שאני אומר שמא נמוח שפיר של שליא ונמוח שליא של שפיר תיובתא

אמר רבה בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מעשה ותלו את השליא בולד עד עשרה ימים ולא אמרו תולין אלא בשליא הבאה אחר הולד

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מעשה ותלו את השליא בולד עד עשרים ושלשה ימים אמר ליה רב יוסף עד עשרים וארבעה אמרת לן

אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רבי יצחק מעשה ונשתהה הולד אחר חבירו שלשים ושלשה יום אמר ליה רב יוסף שלשים וארבעה אמרת לן

הניחא למאן דאמר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משכחת לה אחד נגמרה צורתו לסוף שבעה ואחד נגמרה צורתו לתחלת תשעה אלא למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין מאי איכא למימר

איפוך שמעתתא שלשים ושלשה לשליא עשרים ושלשה לולד

אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב מנחם איש כפר שערים ואמרי לה בית שערים מעשה ונשתהה ולד אחד אחר חבירו שלשה חדשים והרי הם יושבים לפנינו בבית המדרש ומאן נינהו יהודה וחזקיה בני רבי חייא

והא אמר מר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אמר אביי טיפה אחת היתה ונתחלקה לשתים אחד נגמרה צורתו בתחלת שבעה ואחד בסוף תשעה

שליא בבית הבית טמא תנו רבנן שליא בבית הבית טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא שאין ולד עמה דברי רבי מאיר רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון מטהרין

אמרו לו לרבי מאיר אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל לבית החיצון שהוא טהור אמר להן אבל ולמה לפי שאינו

אמרו לו כשם שאינו בבית החיצון כך אינו בבית הפנימי אמר להן אינו דומה נמוק פעם אחת לנמוק שתי פעמים

יתיב רב פפא אחורי דרב ביבי קמיה דרב המנונא ויתיב וקאמר מאי טעמא דרבי שמעון קסבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטלה

אמר להו רב פפא היינו נמי טעמייהו דרבי יהודה ורבי יוסי אחיכו עליה מאי שנא פשיטא

אמר רב פפא אפילו כי הא מילתא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה משום שנאמר אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה

ואזדא רבי שמעון לטעמיה דתניא מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהו טמא ורבי שמעון מטהר

מאי טעמא דרבי שמעון אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר ליה

ואמינא להו אדרבה אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות רקב על

פרידה אחת עפר ונפיל ליה שיעורא

אלא אמר רבה היינו טעמא דרבי שמעון סופו כתחלתו מה תחלתו נעשה לו דבר אחר גנגילון אף סופו נעשה לו דבר אחר גנגילון

מאי היא דתניא איזהו מת שיש לו רקב ואיזהו מת שאין לו רקב נקבר ערום בארון של שיש או על גבי רצפה של אבנים זהו מת שיש לו רקב

ואיזהו מת שאין לו רקב נקבר בכסותו או בארון של עץ או על גבי רצפה של לבנים זהו מת שאין לו רקב ולא אמרו רקב אלא למת בלבד למעוטי הרוג דלא

גופא מלא תרוד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ורבי שמעון מטהר מלא תרוד רקב שנתפזר בבית הבית טמא ורבי שמעון מטהר

וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמרי רבנן משום דמכניף אבל נתפזר אימא מודו לו לרבי שמעון דאין מאהיל וחוזר ומאהיל

ואי אשמעינן בהא בהא אמר רבי שמעון דאין מאהיל וחוזר ומאהיל אבל בהא אימא מודה להו לרבנן צריכא

תניא אידך מלא תרוד ועוד עפר בית הקברות טמא ורבי שמעון מטהר מאי טעמייהו דרבנן לפי שאי אפשר למלא תרוד ועוד עפר בית הקברות שאין בו מלא תרוד רקב

השתא דאמרת טעמא דרבי שמעון משום סופו כתחלתו גבי שליא מאי טעמא אמר רבי יוחנן משום בטול ברוב נגעו בה

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן רבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב אמרו דבר אחד רבי שמעון הא דאמרן רבי אליעזר דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ופטורה מן הבכורה

ותני רבי חייא עלה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ומאחר שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר כדי לפרסמה שהיא פטורה מן הבכורה

אלמא ולד מעליא הוא ואמאי תני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמר רבי יוחנן משום בטול ברוב נגעו בה

אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ומודה רבי שמעון שאמו טמאה לידה

אמר ההוא סבא לרבי אמי אסברא לך טעמא דרבי יוחנן דאמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר וגו׳ אפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה טמאה לידה

ריש לקיש אמר שפיר שטרפוהו במימיו נעשה כמת שנתבלבלה צורתו

אמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש מת שנתבלבלה צורתו מנלן דטהור אילימא מהא דאמר רבי שבתאי אמר רבי יצחק מגדלאה ואמרי לה אמר רבי יצחק מגדלאה אמר רבי שבתאי מת שנשרף ושלדו קיימת טמא מעשה היה וטמאו לו פתחים גדולים

גלול כלפי מעלה