הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
נדה ל
מניין לבית שמאי טבילות ולבית הלל במקרה שהאשה שוכחת מתי הפילה? למה לא הזכירו עוד טבילות אפשריות? האם יש הבדל בין זמן יצירת ולד נקבה ליצירת ולד זכר? האם אפשר להוכיח את זה מניסויים של קלאופטרא? הגמרא מתארת חיי העובר כאידיאל על בסיס פסוקים מאיוב. לעובר יש פרספקטיבה, שמירה, וגם לומד את כל התורה כולה וכשיוצא המלאך גורם לו לשכוח הכל ומשביע אותו לשמור מצוות.
פּוֹדְקַסְט: פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
This post is also available in English
מכדי ימי טהרה כמה הוו שתין ושיתא דל שבוע שלישי דאטבלינן לה פשו להו שתין נכי חדא שתין נכי חדא ותלתין וחמש תשעין וארבע הויין תשעין וחמש מאי עבידתייהו
אמר רב ירמיה מדפתי כגון שבאת לפנינו בין השמשות דיהבינן לה טבילה יתירתא
ולבית הלל דאמרי טבולת יום ארוך לא בעי טבילה תלתין וחמש מאי עבידתייהו
עשרים ותמניא כדאמרן הך שבוע חמישי מטבלינן כל ליליא וליליא אימר סוף נדה היא
עשרה שבועין למה לי בתמניא ופלגא סגי
איידי דתנא פלגא דשבוע מסיק ליה ואיידי דתנא שבוע טמא תנא נמי שבוע טהור
והאיכא טבילת זבה
דלפני תשמיש קחשיב דלאחר תשמיש לא קחשיב
ולבית שמאי דחשיב דלאחר תשמיש ניחשוב נמי טבילת זבה בלידה קמיירי בזיבה לא קמיירי
והאיכא יולדת בזוב יולדת בזוב קחשיב זיבה גרידתא לא קחשיב
שבועתא קמא דאתיא לקמן ליטבלה ביומא דילמא כל יומא ויומא שלימו לה ספורים דידה
הא מני רבי עקיבא היא דאמר בעינן ספורים בפנינו
סוף שבוע קמא ליטבלה חד בשבוע לא קמיירי
יומא קמא דאתיא לקמן ליטבלה דילמא שומרת יום כנגד יום היא בזבה גדולה קמיירי בזבה קטנה לא קמיירי
שמע מינה תלת שמע מינה רבי עקיבא היא דאמר בעינן ספורים בפנינו
ושמע מינה רבי שמעון היא דאמר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק
ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה ורבי יוסי ברבי יהודה אומר דיה לטבילה באחרונה ולא אמרינן טבילה בזמנה מצוה
מתני׳ המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד ליום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה
רבי ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה יום שמונים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה שהזכר נגמר לארבעים ואחד והנקבה לשמונים ואחד וחכמים אומרים אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה ארבעים ואחד
גמ׳ למה הוזכר זכר
אי לימי טומאה הא קתני נקבה ואי לימי טהרה
הא קתני נדה
שאם תראה יום שלושים וארבעה ותחזור ותראה יום ארבעים ואחד תהא מקולקלת עד ארבעים ושמונה
וכן לענין נקבה שאם תראה יום שבעים וארבעה ותחזור ותראה יום שמונים ואחד תהא מקולקלת עד שמונים ושמונה
רבי ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה כו׳ תניא רבי ישמעאל אומר טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה
מה כשטימא וטיהר בזכר יצירתו כיוצא בו אף כשטימא וטיהר בנקבה יצירתה כיוצא בה אמרו לו אין למדין יצירה מטומאה
אמרו לו לרבי ישמעאל מעשה בקליאופטרא מלכת אלכסנדרוס שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות ובדקן ומצאן זה וזה לארבעים ואחד אמר להן אני מביא לכם ראייה מן התורה ואתם מביאין לי ראייה מן השוטים
מאי ראיה מן התורה אילימא טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה כו׳ הא קאמרי ליה אין דנין יצירה מטומאה
אמר קרא תלד הוסיף לה הכתוב לידה אחרת בנקבה
ומאי ראיה מן השוטים אימר נקבה קדים ואיעבור ארבעין יומין קמי זכר
ורבנן סמא דנפצא אשקינהו ורבי ישמעאל איכא גופא דלא מקבל סמא
אמר להם רבי ישמעאל מעשה בקלפטרא מלכת יוונית שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות ובדקן ומצאן זכר לארבעים ואחד ונקבה לשמונים ואחד אמרו לו אין מביאין ראיה מן השוטים
מאי טעמא הך דנקבה אייתרה ארבעין יומין והדר איעבר
ורבי ישמעאל לשומר מסרינהו ורבנן אין אפוטרופוס לעריות אימא שומר גופיה בא עליה
ודילמא אי קרעוהו להך דנקבה בארבעין וחד הוה משתכחא כזכר אמר אביי בסימניהון שוין
וחכמים אומרים אחד בריית זכר ואחד בריית נקבה וכו׳ חכמים היינו תנא קמא
וכי תימא למסתמא רישא כרבנן ויחיד ורבים הלכה כרבים פשיטא
מהו דתימא מסתברא טעמא דרבי ישמעאל דקמסייע ליה קראי קא משמע לן
דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על שתי ארכובותיו ושני עקביו על שתי עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת
ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא
ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה
ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמר מצותי וחיה ואומר בסוד אלוה עלי אהלי
מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר תא שמע בסוד אלוה עלי אהלי
וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רבץ
ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה
ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך
תנא דבי רבי ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך
אמר רבי אלעזר
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
נדה ל
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
מכדי ימי טהרה כמה הוו שתין ושיתא דל שבוע שלישי דאטבלינן לה פשו להו שתין נכי חדא שתין נכי חדא ותלתין וחמש תשעין וארבע הויין תשעין וחמש מאי עבידתייהו
אמר רב ירמיה מדפתי כגון שבאת לפנינו בין השמשות דיהבינן לה טבילה יתירתא
ולבית הלל דאמרי טבולת יום ארוך לא בעי טבילה תלתין וחמש מאי עבידתייהו
עשרים ותמניא כדאמרן הך שבוע חמישי מטבלינן כל ליליא וליליא אימר סוף נדה היא
עשרה שבועין למה לי בתמניא ופלגא סגי
איידי דתנא פלגא דשבוע מסיק ליה ואיידי דתנא שבוע טמא תנא נמי שבוע טהור
והאיכא טבילת זבה
דלפני תשמיש קחשיב דלאחר תשמיש לא קחשיב
ולבית שמאי דחשיב דלאחר תשמיש ניחשוב נמי טבילת זבה בלידה קמיירי בזיבה לא קמיירי
והאיכא יולדת בזוב יולדת בזוב קחשיב זיבה גרידתא לא קחשיב
שבועתא קמא דאתיא לקמן ליטבלה ביומא דילמא כל יומא ויומא שלימו לה ספורים דידה
הא מני רבי עקיבא היא דאמר בעינן ספורים בפנינו
סוף שבוע קמא ליטבלה חד בשבוע לא קמיירי
יומא קמא דאתיא לקמן ליטבלה דילמא שומרת יום כנגד יום היא בזבה גדולה קמיירי בזבה קטנה לא קמיירי
שמע מינה תלת שמע מינה רבי עקיבא היא דאמר בעינן ספורים בפנינו
ושמע מינה רבי שמעון היא דאמר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק
ושמע מינה טבילה בזמנה מצוה ורבי יוסי ברבי יהודה אומר דיה לטבילה באחרונה ולא אמרינן טבילה בזמנה מצוה
מתני׳ המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד ליום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה
רבי ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה יום שמונים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה שהזכר נגמר לארבעים ואחד והנקבה לשמונים ואחד וחכמים אומרים אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה ארבעים ואחד
גמ׳ למה הוזכר זכר
אי לימי טומאה הא קתני נקבה ואי לימי טהרה
הא קתני נדה
שאם תראה יום שלושים וארבעה ותחזור ותראה יום ארבעים ואחד תהא מקולקלת עד ארבעים ושמונה
וכן לענין נקבה שאם תראה יום שבעים וארבעה ותחזור ותראה יום שמונים ואחד תהא מקולקלת עד שמונים ושמונה
רבי ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנדה כו׳ תניא רבי ישמעאל אומר טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה
מה כשטימא וטיהר בזכר יצירתו כיוצא בו אף כשטימא וטיהר בנקבה יצירתה כיוצא בה אמרו לו אין למדין יצירה מטומאה
אמרו לו לרבי ישמעאל מעשה בקליאופטרא מלכת אלכסנדרוס שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות ובדקן ומצאן זה וזה לארבעים ואחד אמר להן אני מביא לכם ראייה מן התורה ואתם מביאין לי ראייה מן השוטים
מאי ראיה מן התורה אילימא טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה כו׳ הא קאמרי ליה אין דנין יצירה מטומאה
אמר קרא תלד הוסיף לה הכתוב לידה אחרת בנקבה
ומאי ראיה מן השוטים אימר נקבה קדים ואיעבור ארבעין יומין קמי זכר
ורבנן סמא דנפצא אשקינהו ורבי ישמעאל איכא גופא דלא מקבל סמא
אמר להם רבי ישמעאל מעשה בקלפטרא מלכת יוונית שנתחייבו שפחותיה הריגה למלכות ובדקן ומצאן זכר לארבעים ואחד ונקבה לשמונים ואחד אמרו לו אין מביאין ראיה מן השוטים
מאי טעמא הך דנקבה אייתרה ארבעין יומין והדר איעבר
ורבי ישמעאל לשומר מסרינהו ורבנן אין אפוטרופוס לעריות אימא שומר גופיה בא עליה
ודילמא אי קרעוהו להך דנקבה בארבעין וחד הוה משתכחא כזכר אמר אביי בסימניהון שוין
וחכמים אומרים אחד בריית זכר ואחד בריית נקבה וכו׳ חכמים היינו תנא קמא
וכי תימא למסתמא רישא כרבנן ויחיד ורבים הלכה כרבים פשיטא
מהו דתימא מסתברא טעמא דרבי ישמעאל דקמסייע ליה קראי קא משמע לן
דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על שתי ארכובותיו ושני עקביו על שתי עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת
ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא
ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה
ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמר מצותי וחיה ואומר בסוד אלוה עלי אהלי
מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר תא שמע בסוד אלוה עלי אהלי
וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רבץ
ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה
ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך
תנא דבי רבי ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך
אמר רבי אלעזר
