Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ו במרחשוון תש״פ | 24 נובמבר 2019
  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

נדה לב

מהן הלכות מיוחדות לכותים בענייני טומאת נדה ובועלי נדה? מה הדין לתינוקות שרואות דם בלידתן? הגמרא מביאה כל מיני דרשות בגלל וי”ו נוסף או עוד משהו נוסף שמרבים ילדים מתחת לגיל מצוות לדיני נדה, זבה, וכו’? הגמרא משווה בין הדרשות השונות – למה לא כולם מתייחסים לאותו גיל? ולמה יש צורך בכולם?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

This post is also available in English

רבי מאיר היא דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי רבי מאיר

אמרו לו לרבי מאיר יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ומה טעם אין מיבמין

אמר להן קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה

ורבנן זיל בתר רובא דקטנים ורוב קטנים לאו סריסים נינהו זיל בתר רובא דקטנות ורוב קטנות לאו אילונית נינהו

אימר דשמעת ליה לרבי מאיר מיעוטא דשכיח אבל מיעוטא דלא שכיח מי שמעת ליה

הא נמי מיעוטא דשכיח הוא דתניא אמר רבי יוסי מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה ואמר רבי מעשה בבית שערים והטבילוה קודם לאמה ואמר רב יוסף מעשה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה

בשלמא דרבי יוסי ודרבי משום תרומת ארץ ישראל אלא דרב יוסף למה לי והא אמר שמואל אין תרומת חוץ לארץ אסורה אלא במי שטומאה יוצאה מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לא

אמר מר זוטרא לא נצרכה אלא לסוכה שמן של תרומה דתניא ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה׳ לרבות את הסך ואת השותה

שותה למה לי קרא שתיה בכלל אכילה אלא לרבות את הסך כשותה ואיבעית אימא מהכא ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו

אי הכי דידן נמי

אנן דדרשינן אשה ואשה וכי חזיין מפרשי להו לא גזרו בהו רבנן אינהו דלא דרשי אשה ואשה וכי חזיין לא מפרשי להו גזרו בהו רבנן

מאי אשה ואשה דתניא אשה אין לי אלא אשה תינוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה

אלמא כי מרבי קרא בת יום אחד מרבי ורמינהו אשה אין לי אלא אשה תינוקת בת שלש שנים ויום אחד לביאה מנין תלמוד לומר ואשה

אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי הי קרא והי הלכתא אילימא בת יום אחד הלכתא בת שלש שנים ויום אחד קרא קרא סתמא כתיב

אלא בת שלש שנים ויום אחד הלכתא בת יום אחד קרא ומאחר דהלכתא קרא למה לי

למעוטי איש מאודם

והא דתניא אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין תלמוד לומר ואשה למה לי ליגמר מנדה

צריכא דאי כתב רחמנא בנדה הוה אמינא נדה משום דכי חזאי חד יומא בעיא למיתב שבעה אבל זבה דאי חזאי חד יומא בשומרת יום כנגד יום סגי לה אימא לא צריכא

וליכתוב רחמנא בזבה ולא בעי בנדה ואנא ידענא דאין זבה בלא נדה אין הכי נמי ואלא קרא למה לי למעוטי איש מאודם

הא מיעטתיה חדא זימנא חד למעוטי משכבת זרע וחד למעוטי מדם

וכן לענין זכרים דתניא איש איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות תינוק בן יום אחד שהוא מטמא בזיבה דברי רבי יהודה

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אין צריך הרי הוא אומר לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא זכר בין שהוא גדול בין שהוא קטן ולנקבה כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה אם כן מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם

אלמא כי מרבי קרא בן יום אחד מרבי ורמינהו איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואיש

אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי הי הלכתא והי קרא אילימא בן יום אחד הלכתא ובן תשע שנים ויום אחד קרא קרא סתמא כתיב

אלא בן תשע שנים ויום אחד הלכתא ובן יום אחד קרא וכי מאחר דהלכתא היא קרא למה לי למעוטי אשה מלובן

למה לי למכתב בזכרים ולמה לי למכתב בנקבות

צריכי דאי כתב רחמנא בזכרים משום דמטמאו בראיות כבימים אבל נקבות דלא מטמאו בראיות כבימים אימא לא

ואי כתב רחמנא בנקבות משום דקמטמו באונס אבל זכרים דלא מטמאו באונס אימא לא צריכא

הכותים מטמאין משכב תחתון כעליון מאי משכב תחתון כעליון אילימא דאי איכא עשרה מצעות ויתיב עלייהו מטמו להו פשיטא דהא דרס להו

אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין

עליונו של זב מנלן דכתיב וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא מאי תחתיו

  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה לב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה לב

רבי מאיר היא דתניא קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דברי רבי מאיר

אמרו לו לרבי מאיר יפה אמרת שאין חולצין איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ומה טעם אין מיבמין

אמר להן קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה

ורבנן זיל בתר רובא דקטנים ורוב קטנים לאו סריסים נינהו זיל בתר רובא דקטנות ורוב קטנות לאו אילונית נינהו

אימר דשמעת ליה לרבי מאיר מיעוטא דשכיח אבל מיעוטא דלא שכיח מי שמעת ליה

הא נמי מיעוטא דשכיח הוא דתניא אמר רבי יוסי מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה ואמר רבי מעשה בבית שערים והטבילוה קודם לאמה ואמר רב יוסף מעשה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה

בשלמא דרבי יוסי ודרבי משום תרומת ארץ ישראל אלא דרב יוסף למה לי והא אמר שמואל אין תרומת חוץ לארץ אסורה אלא במי שטומאה יוצאה מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לא

אמר מר זוטרא לא נצרכה אלא לסוכה שמן של תרומה דתניא ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה׳ לרבות את הסך ואת השותה

שותה למה לי קרא שתיה בכלל אכילה אלא לרבות את הסך כשותה ואיבעית אימא מהכא ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו

אי הכי דידן נמי

אנן דדרשינן אשה ואשה וכי חזיין מפרשי להו לא גזרו בהו רבנן אינהו דלא דרשי אשה ואשה וכי חזיין לא מפרשי להו גזרו בהו רבנן

מאי אשה ואשה דתניא אשה אין לי אלא אשה תינוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה

אלמא כי מרבי קרא בת יום אחד מרבי ורמינהו אשה אין לי אלא אשה תינוקת בת שלש שנים ויום אחד לביאה מנין תלמוד לומר ואשה

אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי הי קרא והי הלכתא אילימא בת יום אחד הלכתא בת שלש שנים ויום אחד קרא קרא סתמא כתיב

אלא בת שלש שנים ויום אחד הלכתא בת יום אחד קרא ומאחר דהלכתא קרא למה לי

למעוטי איש מאודם

והא דתניא אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין תלמוד לומר ואשה למה לי ליגמר מנדה

צריכא דאי כתב רחמנא בנדה הוה אמינא נדה משום דכי חזאי חד יומא בעיא למיתב שבעה אבל זבה דאי חזאי חד יומא בשומרת יום כנגד יום סגי לה אימא לא צריכא

וליכתוב רחמנא בזבה ולא בעי בנדה ואנא ידענא דאין זבה בלא נדה אין הכי נמי ואלא קרא למה לי למעוטי איש מאודם

הא מיעטתיה חדא זימנא חד למעוטי משכבת זרע וחד למעוטי מדם

וכן לענין זכרים דתניא איש איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות תינוק בן יום אחד שהוא מטמא בזיבה דברי רבי יהודה

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אין צריך הרי הוא אומר לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא זכר בין שהוא גדול בין שהוא קטן ולנקבה כל שהיא נקבה בין גדולה בין קטנה אם כן מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם

אלמא כי מרבי קרא בן יום אחד מרבי ורמינהו איש אין לי אלא איש בן תשע שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואיש

אמר רבא הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי הי הלכתא והי קרא אילימא בן יום אחד הלכתא ובן תשע שנים ויום אחד קרא קרא סתמא כתיב

אלא בן תשע שנים ויום אחד הלכתא ובן יום אחד קרא וכי מאחר דהלכתא היא קרא למה לי למעוטי אשה מלובן

למה לי למכתב בזכרים ולמה לי למכתב בנקבות

צריכי דאי כתב רחמנא בזכרים משום דמטמאו בראיות כבימים אבל נקבות דלא מטמאו בראיות כבימים אימא לא

ואי כתב רחמנא בנקבות משום דקמטמו באונס אבל זכרים דלא מטמאו באונס אימא לא צריכא

הכותים מטמאין משכב תחתון כעליון מאי משכב תחתון כעליון אילימא דאי איכא עשרה מצעות ויתיב עלייהו מטמו להו פשיטא דהא דרס להו

אלא שיהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין

עליונו של זב מנלן דכתיב וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא מאי תחתיו

גלול כלפי מעלה