Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ח במרחשון תש״פ | 26 נובמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

נדה לד

חכמים גזרו על עובדי כוכבים שיהיו נחשבים כזבים/זבות לעניין רוק ומי רגלים. האם גם דמים מהרחם של אשה עובדת כוכבים כלולים בגזירה? ואם כן, באיזה מידה – האם גם יבש כמו דם זבה או האם רק לח כמו רוק ומי רגלים של זב/זבה? יש מחלוקת בית שמאי ובית הלל (אחד מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל לפי ר’ יהודה) והגמרא מסבירה את ההגיון שעומד מאחורי דעותיהם. מצורעת – רוק ומי רגליה מטמאים – האם גם דם טוהר שלה מטמא? גם נושא למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל. מה עומד מאחורי דעותיהם?

This post is also available in English

רגל הוה וטומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוינהו רבנן דכתיב ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים הכתוב עשאן כולן חברים

מתני׳ דם גויה ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרים ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה

דם היולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש

ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש

גמ׳ ולית להו לבית שמאי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם

אמרי לך בית שמאי (ההוא בזכרים איתמר דאי בנקבות) היכי לעביד ליטמא לח ויבש עשיתו כשל תורה ליטמי לח ולא ליטמי יבש חלקת בשל תורה

אי הכי רוקה ומימי רגליה נמי כיון דעבדינן היכרא בדמה מידע ידיע דרוקה ומימי רגליה דרבנן

ולעביד היכרא ברוקה ומימי רגליה ולטמויי לדמה רוקה ומימי רגליה דשכיחי גזרו בהו רבנן דמה דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן

אמר רבא זובו טמא אפילו לבית שמאי קריו טהור אפילו לבית הלל

זובו טמא אפילו לבית שמאי דהא איכא למעבד היכרא בקריו

קריו טהור אפילו לבית הלל עבוד ביה רבנן היכרא כי היכי דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים

ולעביד היכרא בזובו ולטמויי לקריו זובו דלא תלי במעשה גזרו ביה רבנן קריו דתלי במעשה לא גזרו ביה רבנן

לימא מסייע ליה גויה שפלטה שכבת זרע מישראל טמאה ובת ישראל שפלטה שכבת זרע מן הגוי טהורה מאי לאו טהורה גמורה לא טהורה מדאורייתא טמאה מדרבנן

תא שמע נמצאת אומר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום

ואפילו במעי גויה ושל גוי טהורה בכל מקום ואפילו במעי ישראלית חוץ ממי רגלים שבה

וכי תימא הכי נמי טהורה מדאורייתא אבל טמאה מדרבנן אטו מי רגליה מדאורייתא מי מטמאו אלא שמע מינה טהורה אפילו מדרבנן שמע מינה

אמר מר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום אפילו במעי גויה תפשוט דבעי רב פפא דבעי רב פפא שכבת זרע של ישראל במעי גויה מהו

בתוך שלשה לא קמיבעיא ליה לרב פפא כי קמיבעיא ליה לאחר שלשה מאי

ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו ומסריח גוים דלא דייגי במצות לא חביל גופייהו ולא מסריח או דילמא כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו ומסריח תיקו

דם טהרה של מצורעת בית שמאי כו׳ מאי טעמא דבית הלל אמר רבי יצחק לזכר לרבות מצורע למעינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעינותיה

מאי מעינותיה אילימא שאר מעינותיה מזכר נפקא אלא לדמה לטמא דם טהרה שלה

ובית שמאי נקבה מזכר לא אתיא דאיכא למיפרך מה לזכר שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה תאמר בנקבה דלא

ובית הלל לכתוב רחמנא בנקבה ולא בעי זכר ואנא אמינא ומה נקבה שאינה טעונה פריעה ופרימה ואינה אסורה בתשמיש המטה רבי רחמנא מעינותיה זכר לא כל שכן

אם אינו ענין לזכר תנהו ענין לנקבה ואם אינו ענין למעינותיה תנהו ענין לדמה לטמא דם טהרה שלה

ובית שמאי זכר מנקבה לא אתיא דאיכא למיפרך מה לנקבה שכן מטמאה מאונס תאמר בזכר דלא

ובית הלל קיימי במצורע ופרכי מילי דזב ובית שמאי שום טומאה פרכי

ואיבעית אימא אמרי לך בית שמאי האי לזכר מיבעי ליה לזכר כל שהוא זכר (האי) בין גדול בין קטן ובית הלל נפקא להו מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן

אמר רב יוסף כי פשיט רבי שמעון בן לקיש בזב בעי הכי ראייה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע אמר רחמנא

כל ששכבת זרע שלו מטמא ראייה ראשונה שלו מטמאה והאי כיון דשכבת זרע שלו לא מטמאה ראייה ראשונה נמי לא תטמא או דילמא כיון דאילו איהו חזי תרתי מצטרפא מטמיא

אמר רבא תא שמע זאת תורת הזב בין גדול בין קטן מה גדול ראייה ראשונה שלו מטמא אף קטן ראייה ראשונה נמי מטמא

בעי רב יוסף ראייה ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא מקום זיבה מעין הוא ומטמא או דילמא לאו מעין הוא

אמר רבא תא שמע זובו טמא הוא לימד על הזוב שהוא טמא במאי אילימא בזב גרידא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה לד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה לד

רגל הוה וטומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוינהו רבנן דכתיב ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים הכתוב עשאן כולן חברים

מתני׳ דם גויה ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרים ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה

דם היולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש

ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש

גמ׳ ולית להו לבית שמאי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הגוים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם

אמרי לך בית שמאי (ההוא בזכרים איתמר דאי בנקבות) היכי לעביד ליטמא לח ויבש עשיתו כשל תורה ליטמי לח ולא ליטמי יבש חלקת בשל תורה

אי הכי רוקה ומימי רגליה נמי כיון דעבדינן היכרא בדמה מידע ידיע דרוקה ומימי רגליה דרבנן

ולעביד היכרא ברוקה ומימי רגליה ולטמויי לדמה רוקה ומימי רגליה דשכיחי גזרו בהו רבנן דמה דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן

אמר רבא זובו טמא אפילו לבית שמאי קריו טהור אפילו לבית הלל

זובו טמא אפילו לבית שמאי דהא איכא למעבד היכרא בקריו

קריו טהור אפילו לבית הלל עבוד ביה רבנן היכרא כי היכי דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים

ולעביד היכרא בזובו ולטמויי לקריו זובו דלא תלי במעשה גזרו ביה רבנן קריו דתלי במעשה לא גזרו ביה רבנן

לימא מסייע ליה גויה שפלטה שכבת זרע מישראל טמאה ובת ישראל שפלטה שכבת זרע מן הגוי טהורה מאי לאו טהורה גמורה לא טהורה מדאורייתא טמאה מדרבנן

תא שמע נמצאת אומר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום

ואפילו במעי גויה ושל גוי טהורה בכל מקום ואפילו במעי ישראלית חוץ ממי רגלים שבה

וכי תימא הכי נמי טהורה מדאורייתא אבל טמאה מדרבנן אטו מי רגליה מדאורייתא מי מטמאו אלא שמע מינה טהורה אפילו מדרבנן שמע מינה

אמר מר שכבת זרע של ישראל טמאה בכל מקום אפילו במעי גויה תפשוט דבעי רב פפא דבעי רב פפא שכבת זרע של ישראל במעי גויה מהו

בתוך שלשה לא קמיבעיא ליה לרב פפא כי קמיבעיא ליה לאחר שלשה מאי

ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו ומסריח גוים דלא דייגי במצות לא חביל גופייהו ולא מסריח או דילמא כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו ומסריח תיקו

דם טהרה של מצורעת בית שמאי כו׳ מאי טעמא דבית הלל אמר רבי יצחק לזכר לרבות מצורע למעינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעינותיה

מאי מעינותיה אילימא שאר מעינותיה מזכר נפקא אלא לדמה לטמא דם טהרה שלה

ובית שמאי נקבה מזכר לא אתיא דאיכא למיפרך מה לזכר שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה תאמר בנקבה דלא

ובית הלל לכתוב רחמנא בנקבה ולא בעי זכר ואנא אמינא ומה נקבה שאינה טעונה פריעה ופרימה ואינה אסורה בתשמיש המטה רבי רחמנא מעינותיה זכר לא כל שכן

אם אינו ענין לזכר תנהו ענין לנקבה ואם אינו ענין למעינותיה תנהו ענין לדמה לטמא דם טהרה שלה

ובית שמאי זכר מנקבה לא אתיא דאיכא למיפרך מה לנקבה שכן מטמאה מאונס תאמר בזכר דלא

ובית הלל קיימי במצורע ופרכי מילי דזב ובית שמאי שום טומאה פרכי

ואיבעית אימא אמרי לך בית שמאי האי לזכר מיבעי ליה לזכר כל שהוא זכר (האי) בין גדול בין קטן ובית הלל נפקא להו מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן

אמר רב יוסף כי פשיט רבי שמעון בן לקיש בזב בעי הכי ראייה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע אמר רחמנא

כל ששכבת זרע שלו מטמא ראייה ראשונה שלו מטמאה והאי כיון דשכבת זרע שלו לא מטמאה ראייה ראשונה נמי לא תטמא או דילמא כיון דאילו איהו חזי תרתי מצטרפא מטמיא

אמר רבא תא שמע זאת תורת הזב בין גדול בין קטן מה גדול ראייה ראשונה שלו מטמא אף קטן ראייה ראשונה נמי מטמא

בעי רב יוסף ראייה ראשונה של מצורע מהו שתטמא במשא מקום זיבה מעין הוא ומטמא או דילמא לאו מעין הוא

אמר רבא תא שמע זובו טמא הוא לימד על הזוב שהוא טמא במאי אילימא בזב גרידא

גלול כלפי מעלה