הדף היומי
נדה לה
זב שרואה ראייה אחת מטמא רק במגע, זב בעל שתי ראיות מטמא גם במשא ובמשכב ומושב וטמא שבעת ימים, זב בעל שלוש ראיות צריך גם להביא קרבן. האם מצורע שיצא ממנה זיבה ראייה אחת – האם הזיבה נידון כמעיין של מצורע ומטמא גם במשא או רק במגע כדין זב ראייה אחת? רב הונא אמר שזב בעל ראייה אחת מטמא אפילו אם ראה מחמת אונס בשונה מזב בעל שתי ראיות שלא מטמא באונס. הגמרא מביאה כמה קושיות עליו. יש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל לגבי דם יולדת לאחר ימי טומאתה שלא טבלה – מה הדין של הדמים? הגמרא מביאה גם מחלוקת בין רב ולוי לגבי ההבדל בין דם טמא לדם טוהר של יולדת – האם זה בא ממעיין אחד והתורה טמאתה והתורה טהרתה או האם זה שתי מעיינות? מה הנפקא מינות ביניהם ואיך הם מסתדרים עם בית שמאי ובית הלל? הגמרא מביאה כמה קושיות על לוי.
פּוֹדְקַסְט: פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
This post is also available in English
לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן אלא פשיטא בזב מצורע
ומדאיצטריך קרא לרבויי בראייה שניה שמע מינה מקום זיבה לאו מעין הוא
אמר ליה רב יהודה מדסקרתא לרבא ממאי דילמא לעולם אימא לך בזב גרידא ודקאמרת לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור
אמר אביי מאי תבעי ליה והא הוא דאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכיון דנפקא ליה מהתם אייתר ליה לזכר לרבות מצורע למעינותיו נקבה לרבות מצורעת למעינותיה
ואקשיה רחמנא מצורע לזב גמור מה זב גמור מטמא במשא אף ראייה ראשונה של מצורע מטמא במשא
אמר רב הונא ראייה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אף ראייה ראשונה של זב מטמאה באונס
תא שמע ראה ראייה ראשונה בודקין אותו מאי לאו לטומאה לא לקרבן
תא שמע בשניה בודקין אותו למאי אילימא לקרבן אבל לטומאה לא אקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו אלא לאו לטומאה ומדסיפא לטומאה רישא נמי לטומאה
מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא
תא שמע רבי אליעזר אומר אף בשלישי בודקין אותו מפני הקרבן מכלל דתנא קמא מפני הטומאה קאמר
לא דכולי עלמא לקרבן והכא באתים קא מיפלגי רבנן לא דרשי אתים ורבי אליעזר דריש אתים
רבנן לא דרשי אתים הזב חדא זובו תרתי לזכר בשלישי אקשיה רחמנא לנקבה
ורבי אליעזר דריש אתים הזב חדא את תרתי זובו תלת ברביעי אקשיה רחמנא לנקבה
תא שמע רבי יצחק אומר והלא זב בכלל בעל קרי היה ולמה יצא להקל עליו ולהחמיר עליו להקל עליו שאין מטמא באונס ולהחמיר עליו
שהוא עושה משכב ומושב
אימת אילימא בראייה שניה היכא הוה בכלל בעל קרי אלא פשיטא בראייה ראשונה וקתני להקל עליו שאינו מטמא באונס
ותסברא להחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב בראייה ראשונה בר משכב ומושב הוא
אלא הכי קאמר רבי יצחק אומר והלא זב בכלל בעל קרי היה בראייה ראשונה ולמה יצא בראייה שנייה להקל עליו ולהחמיר עליו להקל עליו שאינו מטמא באונס ולהחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב
אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים זוב בא מבשר המת שכבת זרע בא מבשר החי זוב דיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת
דם היולדת שלא טבלה וכו׳
תניא אמרו להן בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בנדה שלא טבלה וראתה דם שהיא טמאה אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם בנדה שאפילו טבלה וראתה טמאה תאמרו ביולדת שאם טבלה וראתה שהיא טהורה
אמרו להם יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה לאחר ימי ספירה טהורה לא טבלה וראתה טמאה
אמרו להם הוא הדין והיא התשובה
למימרא דפליגי והתנן ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש
לא קשיא כאן שספרה כאן שלא ספרה
והתניא יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן
איתמר רב אמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו
ולוי אמר שני מעינות הם נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא
מאי בינייהו איכא בינייהו שופעת מתוך שבעה לאחר שבעה ומתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר ומתוך ארבעים לאחר ארבעים ומתוך שמנים לאחר שמנים
לרב רישא לקולא וסיפא לחומרא
ללוי רישא לחומרא וסיפא לקולא
מיתיבי דם היולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש
קא סלקא דעתך דפסקה בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי מטמא לח ויבש
אמר לך לוי הכא במאי עסקינן בשופעת אי בשופעת מאי טעמא דבית שמאי קסברי בית שמאי מעין אחד הוא
בשלמא ללוי היינו דאיכא בין בית שמאי ובית הלל אלא לרב מאי בינייהו
איכא בינייהו יומי וטבילה דבית שמאי סברי ביומי תלה רחמנא ובית הלל סברי ביומי וטבילה
תא שמע ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש סלקא דעתך הכא נמי דפסקה
בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי מטמא לח ויבש
אמר לך הכא נמי בשופעת אי בשופעת למאי איצטריך
לבית שמאי איצטריך אף על גב דקאמרי בית שמאי מעין אחד הוא וביומי תלה רחמנא הני מילי ביולדת גרידתא דשלימו להו יומי אבל יולדת בזוב דבעי ספירה לא
תא שמע דותה תטמא לרבות את בועלה
דותה תטמא לרבות הלילות דותה תטמא לרבות היולדת בזוב שצריכה שתשב שבעה ימים נקיים בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי בעיא שבעה ימים נקיים
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
נדה לה
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן אלא פשיטא בזב מצורע
ומדאיצטריך קרא לרבויי בראייה שניה שמע מינה מקום זיבה לאו מעין הוא
אמר ליה רב יהודה מדסקרתא לרבא ממאי דילמא לעולם אימא לך בזב גרידא ודקאמרת לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור
אמר אביי מאי תבעי ליה והא הוא דאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכיון דנפקא ליה מהתם אייתר ליה לזכר לרבות מצורע למעינותיו נקבה לרבות מצורעת למעינותיה
ואקשיה רחמנא מצורע לזב גמור מה זב גמור מטמא במשא אף ראייה ראשונה של מצורע מטמא במשא
אמר רב הונא ראייה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אף ראייה ראשונה של זב מטמאה באונס
תא שמע ראה ראייה ראשונה בודקין אותו מאי לאו לטומאה לא לקרבן
תא שמע בשניה בודקין אותו למאי אילימא לקרבן אבל לטומאה לא אקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו אלא לאו לטומאה ומדסיפא לטומאה רישא נמי לטומאה
מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא
תא שמע רבי אליעזר אומר אף בשלישי בודקין אותו מפני הקרבן מכלל דתנא קמא מפני הטומאה קאמר
לא דכולי עלמא לקרבן והכא באתים קא מיפלגי רבנן לא דרשי אתים ורבי אליעזר דריש אתים
רבנן לא דרשי אתים הזב חדא זובו תרתי לזכר בשלישי אקשיה רחמנא לנקבה
ורבי אליעזר דריש אתים הזב חדא את תרתי זובו תלת ברביעי אקשיה רחמנא לנקבה
תא שמע רבי יצחק אומר והלא זב בכלל בעל קרי היה ולמה יצא להקל עליו ולהחמיר עליו להקל עליו שאין מטמא באונס ולהחמיר עליו
שהוא עושה משכב ומושב
אימת אילימא בראייה שניה היכא הוה בכלל בעל קרי אלא פשיטא בראייה ראשונה וקתני להקל עליו שאינו מטמא באונס
ותסברא להחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב בראייה ראשונה בר משכב ומושב הוא
אלא הכי קאמר רבי יצחק אומר והלא זב בכלל בעל קרי היה בראייה ראשונה ולמה יצא בראייה שנייה להקל עליו ולהחמיר עליו להקל עליו שאינו מטמא באונס ולהחמיר עליו שהוא עושה משכב ומושב
אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים זוב בא מבשר המת שכבת זרע בא מבשר החי זוב דיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת
דם היולדת שלא טבלה וכו׳
תניא אמרו להן בית הלל לבית שמאי אי אתם מודים בנדה שלא טבלה וראתה דם שהיא טמאה אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם בנדה שאפילו טבלה וראתה טמאה תאמרו ביולדת שאם טבלה וראתה שהיא טהורה
אמרו להם יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה לאחר ימי ספירה טהורה לא טבלה וראתה טמאה
אמרו להם הוא הדין והיא התשובה
למימרא דפליגי והתנן ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש
לא קשיא כאן שספרה כאן שלא ספרה
והתניא יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן
איתמר רב אמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו
ולוי אמר שני מעינות הם נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא
מאי בינייהו איכא בינייהו שופעת מתוך שבעה לאחר שבעה ומתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר ומתוך ארבעים לאחר ארבעים ומתוך שמנים לאחר שמנים
לרב רישא לקולא וסיפא לחומרא
ללוי רישא לחומרא וסיפא לקולא
מיתיבי דם היולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש
קא סלקא דעתך דפסקה בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי מטמא לח ויבש
אמר לך לוי הכא במאי עסקינן בשופעת אי בשופעת מאי טעמא דבית שמאי קסברי בית שמאי מעין אחד הוא
בשלמא ללוי היינו דאיכא בין בית שמאי ובית הלל אלא לרב מאי בינייהו
איכא בינייהו יומי וטבילה דבית שמאי סברי ביומי תלה רחמנא ובית הלל סברי ביומי וטבילה
תא שמע ומודים ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש סלקא דעתך הכא נמי דפסקה
בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי מטמא לח ויבש
אמר לך הכא נמי בשופעת אי בשופעת למאי איצטריך
לבית שמאי איצטריך אף על גב דקאמרי בית שמאי מעין אחד הוא וביומי תלה רחמנא הני מילי ביולדת גרידתא דשלימו להו יומי אבל יולדת בזוב דבעי ספירה לא
תא שמע דותה תטמא לרבות את בועלה
דותה תטמא לרבות הלילות דותה תטמא לרבות היולדת בזוב שצריכה שתשב שבעה ימים נקיים בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי בעיא שבעה ימים נקיים
