Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ל׳ במרחשון תש״פ | 28 נובמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

נדה לו

הגמרא ממשיכה להקשות על שיטות רב ולוי בקשר להבדל בין דם טמא ודם טהור – האם ממעין אחד או שני מעיינות – ממקורות תנאיים. מה הסטטוס של אשה שרואה דם בימי נדתה לסוף ההריון ויחד עם הדימום יש צירי לידה? מה ההבדל אם היא רואה בימי זיבה? מסופר סיפור על רב אסי שלא הבין נכון את דברי רב ובטעות הכניס שילא בר אבינא לנידוי והמעשה גרם למיתת שניהם.

This post is also available in English

אלא ללוי דאמר שני מעינות הן למה לי שבעה במשהו סגיא

הכי קאמר צריכה שתפסוק משהו שיעלו לה לשבעה נקיים

תא שמע ימי עיבורה עולים לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה

כיצד הפסיקה שתים בימי עיבורה ואחת בימי מניקותה שתים בימי מניקותה ואחת בימי עיבורה אחת ומחצה בימי עיבורה ואחת ומחצה בימי מניקותה עולין לה לשלש עונות

בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי בעי הפסק שלש עונות אלא ללוי דאמר שני מעינות הן למה לי הפסק שלש עונות במשהו סגי

הכי קאמר צריכה שתפסוק משהו כדי שיעלו לה לשלש עונות

תא שמע ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה

בשלמא ללוי דאמר שני מעינות הן משום הכי דיה שעתה אלא לרב דאמר מעין אחד הוא אמאי דיה שעתה תטמא מעת לעת

דליכא שהות

ותטמא מפקידה לפקידה כיון דמעת לעת ליכא מפקידה לפקידה נמי לא גזרו בה רבנן

תא שמע יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן

בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי מטמא לח ויבש

אמר לך לוי אנא דאמרי כתנא דשוין

ואיבעית אימא בשופעת והא ספרה קתני

הכא ביולדת נקבה בזוב עסקינן דשבוע קמא פסקה שבוע בתרא לא פסקה וקסבר ימי לידתה שאין רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה

אמר ליה רבינא לרב אשי אמר לן רב שמן מסכרא אקלע מר זוטרא לאתרין ודרש הילכתא כוותיה דרב לחומרא והלכתא כוותיה דלוי לחומרא

רב אשי אמר הלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא דריש מרימר הלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא והלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא

מתני׳ המקשה נדה קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב דברי רבי אליעזר

רבי יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפתה מן הצער ולא מן הדם

כמה היא קישויה רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום רבי יהודה אומר דיה חדשה רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות

גמ׳ אטו כל המקשה נדה היא

אמר רב נדה ליומא ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה

ורבי יצחק אמר המקשה אינה כלום והקתני המקשה נדה

אמר רבא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה והתניא המקשה בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה

כיצד קשתה יום אחד ושפתה שנים או שקשתה שנים ושפתה יום אחד או ששפתה וקשתה וחזרה ושפתה הרי זו יולדת בזוב

אבל שפתה יום אחד וקשתה שנים או ששפתה שנים וקשתה יום אחד או שקשתה ושפתה וחזרה וקשתה אין זו יולדת בזוב כללו של דבר קושי סמוך ללידה אין זו יולדת בזוב שופי סמוך ללידה הרי זו יולדת בזוב

חנניא בן אחי רבי יהושע אומר כל שחל קישויה בשלישי שלה אפילו כל היום כולו בשופי אין זו יולדת בזוב

כללו של דבר לאתויי מאי לאתויי דחנניא

מנא הני מילי דתנו רבנן דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אתה אומר מחמת ולד או אינו אלא מחמת אונס כשהוא אומר ואשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

ומה ראית לטהר את הולד ולטמא באונס מטהר אני בולד שיש טהרה אחריו ומטמא אני באונס שאין טהרה אחריו

אדרבה מטהר אני באונס שכן אונס בזב טהור השתא מיהא באשה קיימינן ואונס באשה לא אשכחן

ואיבעית אימא מאי דעתיך לטהורי באונס ולטמויי בולד אין לך אונס גדול מזה

אי הכי נדה נמי נימא זבה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אתה אומר ולד או אינו אלא אונס כשהוא אומר ואשה כי תהיה זבה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים זבה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אמר ריש לקיש אמר קרא תשב יש לך ישיבה אחרת שהיא כזו ואיזו זו זו קושי בימי זיבה ואימא זו קושי בימי נדה

אלא אמר אבוה דשמואל אמר קרא וטמאה שבעים כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהור ואיזו זו זו קושי בימי זיבה

והשתא דכתיב וטמאה שבעים כנדתה דמה למה לי אי לאו דמה הוה אמינא כנדתה ולא כזיבתה ואפילו בשופי קא משמע לן

שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב כי קא נח נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי זיל צנעיה ואי לא ציית גרייה הוא סבר גדייה אמר ליה

בתר דנח נפשיה דרב אמר ליה הדר בך דהדר ביה רב אמר ליה אם איתא דהדר ביה לדידי הוה אמר לי לא ציית גדייה אמר ליה ולא מסתפי מר מדליקתא

אמר ליה אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא אמר ליה ואנא שילא בר אבינא בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא

חלש רב אסי עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי נח נפשיה דרב אסי

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה לו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה לו

אלא ללוי דאמר שני מעינות הן למה לי שבעה במשהו סגיא

הכי קאמר צריכה שתפסוק משהו שיעלו לה לשבעה נקיים

תא שמע ימי עיבורה עולים לה לימי מניקותה וימי מניקותה עולים לה לימי עיבורה

כיצד הפסיקה שתים בימי עיבורה ואחת בימי מניקותה שתים בימי מניקותה ואחת בימי עיבורה אחת ומחצה בימי עיבורה ואחת ומחצה בימי מניקותה עולין לה לשלש עונות

בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי בעי הפסק שלש עונות אלא ללוי דאמר שני מעינות הן למה לי הפסק שלש עונות במשהו סגי

הכי קאמר צריכה שתפסוק משהו כדי שיעלו לה לשלש עונות

תא שמע ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה

בשלמא ללוי דאמר שני מעינות הן משום הכי דיה שעתה אלא לרב דאמר מעין אחד הוא אמאי דיה שעתה תטמא מעת לעת

דליכא שהות

ותטמא מפקידה לפקידה כיון דמעת לעת ליכא מפקידה לפקידה נמי לא גזרו בה רבנן

תא שמע יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן

בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש אלא ללוי דאמר שני מעינות הן אמאי מטמא לח ויבש

אמר לך לוי אנא דאמרי כתנא דשוין

ואיבעית אימא בשופעת והא ספרה קתני

הכא ביולדת נקבה בזוב עסקינן דשבוע קמא פסקה שבוע בתרא לא פסקה וקסבר ימי לידתה שאין רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה

אמר ליה רבינא לרב אשי אמר לן רב שמן מסכרא אקלע מר זוטרא לאתרין ודרש הילכתא כוותיה דרב לחומרא והלכתא כוותיה דלוי לחומרא

רב אשי אמר הלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא דריש מרימר הלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא והלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא

מתני׳ המקשה נדה קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב דברי רבי אליעזר

רבי יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפתה מן הצער ולא מן הדם

כמה היא קישויה רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום רבי יהודה אומר דיה חדשה רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות

גמ׳ אטו כל המקשה נדה היא

אמר רב נדה ליומא ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה

ורבי יצחק אמר המקשה אינה כלום והקתני המקשה נדה

אמר רבא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה והתניא המקשה בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה

כיצד קשתה יום אחד ושפתה שנים או שקשתה שנים ושפתה יום אחד או ששפתה וקשתה וחזרה ושפתה הרי זו יולדת בזוב

אבל שפתה יום אחד וקשתה שנים או ששפתה שנים וקשתה יום אחד או שקשתה ושפתה וחזרה וקשתה אין זו יולדת בזוב כללו של דבר קושי סמוך ללידה אין זו יולדת בזוב שופי סמוך ללידה הרי זו יולדת בזוב

חנניא בן אחי רבי יהושע אומר כל שחל קישויה בשלישי שלה אפילו כל היום כולו בשופי אין זו יולדת בזוב

כללו של דבר לאתויי מאי לאתויי דחנניא

מנא הני מילי דתנו רבנן דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אתה אומר מחמת ולד או אינו אלא מחמת אונס כשהוא אומר ואשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

ומה ראית לטהר את הולד ולטמא באונס מטהר אני בולד שיש טהרה אחריו ומטמא אני באונס שאין טהרה אחריו

אדרבה מטהר אני באונס שכן אונס בזב טהור השתא מיהא באשה קיימינן ואונס באשה לא אשכחן

ואיבעית אימא מאי דעתיך לטהורי באונס ולטמויי בולד אין לך אונס גדול מזה

אי הכי נדה נמי נימא זבה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אתה אומר ולד או אינו אלא אונס כשהוא אומר ואשה כי תהיה זבה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים זבה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אמר ריש לקיש אמר קרא תשב יש לך ישיבה אחרת שהיא כזו ואיזו זו זו קושי בימי זיבה ואימא זו קושי בימי נדה

אלא אמר אבוה דשמואל אמר קרא וטמאה שבעים כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהור ואיזו זו זו קושי בימי זיבה

והשתא דכתיב וטמאה שבעים כנדתה דמה למה לי אי לאו דמה הוה אמינא כנדתה ולא כזיבתה ואפילו בשופי קא משמע לן

שילא בר אבינא עבד עובדא כוותיה דרב כי קא נח נפשיה דרב אמר ליה לרב אסי זיל צנעיה ואי לא ציית גרייה הוא סבר גדייה אמר ליה

בתר דנח נפשיה דרב אמר ליה הדר בך דהדר ביה רב אמר ליה אם איתא דהדר ביה לדידי הוה אמר לי לא ציית גדייה אמר ליה ולא מסתפי מר מדליקתא

אמר ליה אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רקבא אמר ליה ואנא שילא בר אבינא בוכנא דפרזלא דמתבר אסיתא דנחשא

חלש רב אסי עיילוה בחמימי אפקוה מקרירי עיילוה בקרירי אפקוה מחמימי נח נפשיה דרב אסי

גלול כלפי מעלה