הדף היומי
נדה לז
אם יש אשה שזבה גדולה, אם יש דם עם חבלי לידה בתוך שבעה נקיים שלה, האם זה סותר שבעה נקיים של זבה – האם צריך שיהיה דבר שגורם טומאה כדי לסתור טומאה? לפי ר' מרינוס, לידה לא סותרת ימים נקיים של זיבה אבל האם אפשר להחשיב אותם כשבעה נקיים? מחלקות אביי ורבא. לפי המשנה, אם הפסיקו הצירים ולא הדמים לעשרים וארבע שעות, היא נחשבת יולדת בזוב – מה אם הפסיקו גם הצירים וגם הדמים? מחלוקת בין רב חסדא ורבי חנינא.
פּוֹדְקַסְט: פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
This post is also available in English
אזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי צביתה ליה זוודתא נח נפשיה דשילא חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא אמרי שמע מינה עבדו רבנן פייסא
בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה
דבר המטמא סותר והאי נמי מטמא כימי נדה הוא או דילמא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא
אמר ליה אביי אונס בזיבה יוכיח שאינו גורם וסותר
אמר ליה לאיי האי נמי גורם הוא דתנן ראה ראייה ראשונה בודקין אותו שניה בודקין אותו שלישית אין בודקין אותו
ולרבי אליעזר דאמר אף בשלישי בודקין אותו הכי נמי כיון דלא גרים לא סתר אמר ליה לרבי אליעזר הכי נמי
תא שמע רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו מאי לאו לסתירה
לא לטמויה לההיא טיפה במשא
תא שמע בשלישית רבי אליעזר אומר בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו לקרבן אמרתי ולא לסתירה
אלא לרבי אליעזר תפשוט דדבר שאינו גורם סותר לרבנן מאי
תא שמע דתני אבוה דרבי אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום אחד לפיכך סותר יום אחד
מאי שבעה אילימא דמטמא שבעה האי מה זובו טמא שבעה מבעי ליה אלא לאו דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר שמע מינה
אמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה ואי משכחת תנא דאמר סותר ההוא רבי אליעזר היא
תניא רבי מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתעלה אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה
אמר רבא מנא אמינא לה דתניא ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם
אי אמרת בשלמא עולה היינו דלא מפסקת טומאה אלא אי אמרת אינה עולה אפסיק ליה לידה ואביי אמר לך שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם
אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה ואביי אמר לך תני חדא מזובה ולא מנגעה ולא תתני ולא מלידתה
ורבא האי מאי אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו
ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי דאי כתב רחמנא
בזב משום דלא מטמא באונס אבל זבה דמטמיא באונס אימא לא צריכא
ואי כתב רחמנא בזבה משום דלא מטמיא בראיות כבימים אבל זב דמטמא בראיות כבימים אימא לא צריכא
אמר אביי מנא אמינא לה דתניא דותה תטמא לרבות את בועלה
דותה תטמא לרבות את הלילות דותה תטמא לרבות את היולדת בזוב שצריכה שתשב שבעה נקיים
מאי לאו נקיים מלידה לא מדם
ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן אף ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן
ורבא הא מני רבי אליעזר היא דאמר מסתר נמי סתרה
וכי דנין אפשר משאי אפשר
אמר רב אחדבוי בר אמי רבי אליעזר היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ורב ששת אמר על כרחך הקישן הכתוב איכא דאמרי אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב ששת רבי אליעזר היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ורב פפא אמר על כרחך הקישן הכתוב
קשתה שלשה ימים וכו׳
איבעיא להו שפתה מזה ומזה מהו רב חסדא אמר טמאה רבי חנינא אמר טהורה
אמר רבי חנינא משל למלך שיצא וחיילותיו לפניו בידוע שחיילותיו של מלך הן
ורב חסדא אמר כל שכן דבעי נפיש חיילות טפי
תנן רבי יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפתה מן הצער ולא מן הדם טעמא דמן הצער ולא מן הדם הא מזה ומזה טהורה תיובתא דרב חסדא
אמר לך רב חסדא לא מבעיא מזה ומזה דטמאה דפסקי להו חיילות לגמרי אבל מן הצער ולא מן הדם אימר כי היכי דמדם לא פסקה מקושי נמי לא פסקה והא תונבא בעלמא הוא דנקט לה קא משמע לן
תנן קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב
היכי דמי אילימא כדקתני למה לי שלש בתרי בקושי וחד בשופי סגי
אלא לאו הכי קאמר קשתה שלשה ושפתה מזה ומזה או שקשתה שנים ושפתה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ותיובתא דרבי חנינא
אמר לך רבי חנינא לא לעולם כדקתני והא קא משמע לן דאף על גב דמתחיל קישוי בשלישי ושפתה מעת לעת טמאה לאפוקי מרבי חנינא
כמה היא קשויה רבי מאיר אומר וכו׳ השתא חמשים מקשיא ארבעים מיבעיא אמר רב חסדא לא קשיא כאן לחולה כאן לבריאה
אמר רבי לוי אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זבה ורב אמר אפילו בימים הראויין לספירת זבה אמר רב אדא בר אהבה ולטעמיה דרב
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
נדה לז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
אזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי צביתה ליה זוודתא נח נפשיה דשילא חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא אמרי שמע מינה עבדו רבנן פייסא
בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה
דבר המטמא סותר והאי נמי מטמא כימי נדה הוא או דילמא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא
אמר ליה אביי אונס בזיבה יוכיח שאינו גורם וסותר
אמר ליה לאיי האי נמי גורם הוא דתנן ראה ראייה ראשונה בודקין אותו שניה בודקין אותו שלישית אין בודקין אותו
ולרבי אליעזר דאמר אף בשלישי בודקין אותו הכי נמי כיון דלא גרים לא סתר אמר ליה לרבי אליעזר הכי נמי
תא שמע רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו מאי לאו לסתירה
לא לטמויה לההיא טיפה במשא
תא שמע בשלישית רבי אליעזר אומר בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו לקרבן אמרתי ולא לסתירה
אלא לרבי אליעזר תפשוט דדבר שאינו גורם סותר לרבנן מאי
תא שמע דתני אבוה דרבי אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום אחד לפיכך סותר יום אחד
מאי שבעה אילימא דמטמא שבעה האי מה זובו טמא שבעה מבעי ליה אלא לאו דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר שמע מינה
אמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה ואי משכחת תנא דאמר סותר ההוא רבי אליעזר היא
תניא רבי מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתעלה אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה
אמר רבא מנא אמינא לה דתניא ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם
אי אמרת בשלמא עולה היינו דלא מפסקת טומאה אלא אי אמרת אינה עולה אפסיק ליה לידה ואביי אמר לך שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהם
אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה ואביי אמר לך תני חדא מזובה ולא מנגעה ולא תתני ולא מלידתה
ורבא האי מאי אי אמרת בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה אלא אי אמרת מזובה ולא מנגעה האי מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו
ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי דאי כתב רחמנא
בזב משום דלא מטמא באונס אבל זבה דמטמיא באונס אימא לא צריכא
ואי כתב רחמנא בזבה משום דלא מטמיא בראיות כבימים אבל זב דמטמא בראיות כבימים אימא לא צריכא
אמר אביי מנא אמינא לה דתניא דותה תטמא לרבות את בועלה
דותה תטמא לרבות את הלילות דותה תטמא לרבות את היולדת בזוב שצריכה שתשב שבעה נקיים
מאי לאו נקיים מלידה לא מדם
ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן אף ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן
ורבא הא מני רבי אליעזר היא דאמר מסתר נמי סתרה
וכי דנין אפשר משאי אפשר
אמר רב אחדבוי בר אמי רבי אליעזר היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ורב ששת אמר על כרחך הקישן הכתוב איכא דאמרי אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב ששת רבי אליעזר היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ורב פפא אמר על כרחך הקישן הכתוב
קשתה שלשה ימים וכו׳
איבעיא להו שפתה מזה ומזה מהו רב חסדא אמר טמאה רבי חנינא אמר טהורה
אמר רבי חנינא משל למלך שיצא וחיילותיו לפניו בידוע שחיילותיו של מלך הן
ורב חסדא אמר כל שכן דבעי נפיש חיילות טפי
תנן רבי יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפתה מן הצער ולא מן הדם טעמא דמן הצער ולא מן הדם הא מזה ומזה טהורה תיובתא דרב חסדא
אמר לך רב חסדא לא מבעיא מזה ומזה דטמאה דפסקי להו חיילות לגמרי אבל מן הצער ולא מן הדם אימר כי היכי דמדם לא פסקה מקושי נמי לא פסקה והא תונבא בעלמא הוא דנקט לה קא משמע לן
תנן קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב
היכי דמי אילימא כדקתני למה לי שלש בתרי בקושי וחד בשופי סגי
אלא לאו הכי קאמר קשתה שלשה ושפתה מזה ומזה או שקשתה שנים ושפתה מעת לעת הרי זו יולדת בזוב ותיובתא דרבי חנינא
אמר לך רבי חנינא לא לעולם כדקתני והא קא משמע לן דאף על גב דמתחיל קישוי בשלישי ושפתה מעת לעת טמאה לאפוקי מרבי חנינא
כמה היא קשויה רבי מאיר אומר וכו׳ השתא חמשים מקשיא ארבעים מיבעיא אמר רב חסדא לא קשיא כאן לחולה כאן לבריאה
אמר רבי לוי אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זבה ורב אמר אפילו בימים הראויין לספירת זבה אמר רב אדא בר אהבה ולטעמיה דרב
