Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ב׳ בכסלו תש״פ | 30 נובמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד באר הכהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכהן ומנוחה שרה ולכבוד בר המצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

נדה לח

הגמרא ממשיכה לדון בשיטות השונות לגבי הזמן שבו אשה שיש לה צירים ומדממת לפני הלידה אינה מטמאת משום זבה. מה לגבי אשה שיש לה צירים בתוך שמונים ימי טהרה של נקבה – יש מחלוקת האם דמים אלו מטמאים משום נדה או זבה או לא.


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

This post is also available in English

אפילו ימים הראויין לספירת סתירת זבה

תנן כמה הוא קשויה רבי מאיר אומר ארבעים וחמשים יום

בשלמא לרב משכחת לה כרב אדא בר אהבה אלא ללוי קשיא

אמר לך לוי מי קתני טהורה בכולן בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה

לישנא אחרינא אמרי אמר רבי לוי אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זבה גדולה מאי טעמא דמה ימים רבים כתיב

אבא שאול משמיה דרב אמר אפילו ימים הראויין להיות בהן זבה קטנה מאי טעמא ימי וכל ימי התם כתיבי

תנן כמה הוא קשויה רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום קשיא לתרוייהו מי קתני טהורה בכולן קשתה בימי נדתה נדה בימי זיבתה טהורה

תניא היה רבי מאיר אומר יש מקשה מאה וחמשים יום ואין זיבה עולה בהן כיצד שנים בלא עת

ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה וחמשים שהולד מטהר

ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה

אמרו לו אם כן יש מקשה כל ימיה ואין זיבה עולה בהן

אמר להן מאי דעתייכו משום נפלים אין קושי לנפלים

תנו רבנן יש רואה מאה יום ואין זיבה עולה בהן כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה

מאי קא משמע לן לאפוקי ממאן דאמר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קא משמע לן דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם

רבי יהודה אומר דיה וכו׳ תניא רבי יהודה אומר משום רבי טרפון דיה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר

כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב

אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב

אמר רב אדא בר אהבה שמע מינה קסבר רבי יהודה שיפורא גרים איני והא אמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום או למאתים ושבעים ושנים יום או למאתים ושבעים ושלשה

הוא דאמר כחסידים הראשונים דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת שלא יבואו נשותיהן

לידי חלול שבת ברביעי ותו לא אימא מרביעי ואילך

אמר מר זוטרא מאי טעמייהו דחסידים הראשונים דכתיב ויתן [ה׳] לה הריון הריון בגימטריא מאתן ושבעים וחד הוו

אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת למקוטעים שנאמר ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן מיעוט תקפות שנים מיעוט ימים שנים

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קושי יותר משתי שבתות אמר שמואל מאי טעמייהו דרבנן דכתיב וטמאה שבעים כנדתה כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהורה וכמה שבועים

תנו רבנן יש מקשה עשרים וחמשה יום ואין זיבה עולה בהן כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה וארבעה עשר שהולד מטהר

ואי אפשר שתתקשה עשרים וששה יום בלא ולד ולא תהא יולדת בזוב

בלא ולד בתלתא נמי סגי אמר רב ששת אימא במקום שיש ולד אמר ליה רבא והא בלא ולד קתני

אלא אמר רבא הכי קאמר אי אפשר שתתקשה עשרים וששה יום במקום שיש ולד ולא תהא יולדת בזוב ובמקום שאין ולד אלא נפל בתלתא נמי הויא זבה מאי טעמא אין קושי לנפלים

מתני׳ המקשה בתוך שמונים של נקבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד ורבי אליעזר מטמא

אמרו לו לרבי אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי היקל בדם הקושי מקום שהיקל בדם השופי אינו דין שנקל בדם הקושי

אמר להן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה טומאת נדה

גמ׳ תנו רבנן תשב לרבות המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד ורבי אליעזר מטמא

אמרו לו לרבי אליעזר ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בשופי שלאחר הולד מקום שהיקל בקושי שלפני הולד אינו דין שנקל בקושי שלאחר הולד

אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל מטמאה טומאת נדה

אמרו לו הרי אנו משיבין לך לשון אחר ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו מקום שהיקל בשופי שלאחר הולד אינו דין שנקל בקושי שעמו

אמר להם אפילו אתם משיבין כל היום כולו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל מטמאה טומאת נדה

אמר רבא בהא זכינהו רבי אליעזר לרבנן לאו אמריתו דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד הכי נמי וטהרה ממקור דמיה דמיה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אימא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה אמר קרא תשב ישיבה אחת לכולן

מתני׳ כל אחד עשר יום בחזקת טהרה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד באר הכהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכהן ומנוחה שרה ולכבוד בר המצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה לח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה לח

אפילו ימים הראויין לספירת סתירת זבה

תנן כמה הוא קשויה רבי מאיר אומר ארבעים וחמשים יום

בשלמא לרב משכחת לה כרב אדא בר אהבה אלא ללוי קשיא

אמר לך לוי מי קתני טהורה בכולן בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה

לישנא אחרינא אמרי אמר רבי לוי אין הולד מטהר אלא ימים הראויין להיות בהן זבה גדולה מאי טעמא דמה ימים רבים כתיב

אבא שאול משמיה דרב אמר אפילו ימים הראויין להיות בהן זבה קטנה מאי טעמא ימי וכל ימי התם כתיבי

תנן כמה הוא קשויה רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום קשיא לתרוייהו מי קתני טהורה בכולן קשתה בימי נדתה נדה בימי זיבתה טהורה

תניא היה רבי מאיר אומר יש מקשה מאה וחמשים יום ואין זיבה עולה בהן כיצד שנים בלא עת

ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה וחמשים שהולד מטהר

ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה

אמרו לו אם כן יש מקשה כל ימיה ואין זיבה עולה בהן

אמר להן מאי דעתייכו משום נפלים אין קושי לנפלים

תנו רבנן יש רואה מאה יום ואין זיבה עולה בהן כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים של אחר הנדה

מאי קא משמע לן לאפוקי ממאן דאמר אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קא משמע לן דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם

רבי יהודה אומר דיה וכו׳ תניא רבי יהודה אומר משום רבי טרפון דיה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר

כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי ואפילו בתחלת תשיעי ילדה הרי זו יולדת בזוב

אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושתים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה אין זו יולדת בזוב

אמר רב אדא בר אהבה שמע מינה קסבר רבי יהודה שיפורא גרים איני והא אמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום או למאתים ושבעים ושנים יום או למאתים ושבעים ושלשה

הוא דאמר כחסידים הראשונים דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת שלא יבואו נשותיהן

לידי חלול שבת ברביעי ותו לא אימא מרביעי ואילך

אמר מר זוטרא מאי טעמייהו דחסידים הראשונים דכתיב ויתן [ה׳] לה הריון הריון בגימטריא מאתן ושבעים וחד הוו

אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת למקוטעים שנאמר ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן מיעוט תקפות שנים מיעוט ימים שנים

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין קושי יותר משתי שבתות אמר שמואל מאי טעמייהו דרבנן דכתיב וטמאה שבעים כנדתה כנדתה ולא כזיבתה מכלל דזיבתה טהורה וכמה שבועים

תנו רבנן יש מקשה עשרים וחמשה יום ואין זיבה עולה בהן כיצד שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים שלאחר נדה וארבעה עשר שהולד מטהר

ואי אפשר שתתקשה עשרים וששה יום בלא ולד ולא תהא יולדת בזוב

בלא ולד בתלתא נמי סגי אמר רב ששת אימא במקום שיש ולד אמר ליה רבא והא בלא ולד קתני

אלא אמר רבא הכי קאמר אי אפשר שתתקשה עשרים וששה יום במקום שיש ולד ולא תהא יולדת בזוב ובמקום שאין ולד אלא נפל בתלתא נמי הויא זבה מאי טעמא אין קושי לנפלים

מתני׳ המקשה בתוך שמונים של נקבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד ורבי אליעזר מטמא

אמרו לו לרבי אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי היקל בדם הקושי מקום שהיקל בדם השופי אינו דין שנקל בדם הקושי

אמר להן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה טומאת נדה

גמ׳ תנו רבנן תשב לרבות המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד ורבי אליעזר מטמא

אמרו לו לרבי אליעזר ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בשופי שלאחר הולד מקום שהיקל בקושי שלפני הולד אינו דין שנקל בקושי שלאחר הולד

אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל מטמאה טומאת נדה

אמרו לו הרי אנו משיבין לך לשון אחר ומה במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד היקל בקושי שעמו מקום שהיקל בשופי שלאחר הולד אינו דין שנקל בקושי שעמו

אמר להם אפילו אתם משיבין כל היום כולו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל מטמאה טומאת נדה

אמר רבא בהא זכינהו רבי אליעזר לרבנן לאו אמריתו דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד הכי נמי וטהרה ממקור דמיה דמיה מחמת עצמה ולא מחמת ולד

אימא בימי נדה נדה בימי זיבה טהורה אמר קרא תשב ישיבה אחת לכולן

מתני׳ כל אחד עשר יום בחזקת טהרה

גלול כלפי מעלה