Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ח בתשרי תש״פ | 27 אוקטובר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

נדה ד

איך חזקיה מטהר בקופה (במחלוקת עם ר' יוחנן) אם שמאי והלל מודו שטמא? יש הסברים שניתנו כדי להסביר שהמקרה של חזקיה ור' יוחנן שונה מהמקרה שעליו דיברו שמאי והלל. מה הטעם של שיטת חכמים במשנה? האם המשפט במשנה – כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה – הוא רק לפי ר' דוסא או גם לפי חכמים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה בדוקה מר סבר הא בדקה ומר סבר אימור עם סילוק ידו נפל

והא דומיא דאשה קתני ואשה בדוקה היא כיון דשכיחי בה דמים כשאינה בדוקה דמיא

ואיבעית אימא כי מודו שמאי והלל בקופה שאינה מכוסה כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה מכוסה מכוסה היכי נפל כגון שתשמישה על ידי כסוי

והא דומיא דאשה קתני ואשה מכוסה היא כיון דשכיחי בה דמים כשאין מכוסה דמיא

ואיבעית אימא כי מודו שמאי והלל בזוית קופה כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בזוית בית והא קופה קאמר

הכי קאמר קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית זו וטלטלוה בזוית אחרת ונמצא שרץ בזוית אחרת חזקיה סבר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום ורבי יוחנן סבר מחזקינן

ומי מחזקינן והתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת רבי מאיר מטהר

וחכמים מטמאין שכל הטמאות כשעת מציאתן

ותני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן

וכי תימא הני מילי לשרוף אבל לתלות תלינן ומי תלינן

והתנן מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטמאות כשעת מציאתן ואמאי לימא האי מעיקרא מחט מעלייתא היא והשתא הוא דהעלה חלודה

ועוד תנן מצא שרץ שרוף על גבי הזיתים וכן מטלית המהומהם טהור שכל הטמאות כשעת מציאתן

וכי תימא כשעת מציאתן בין לקולא בין לחומרא ובמקום מציאתן אבל שלא במקום מציאתן משרף לא שרפינן מתלא תלינן

והתנן ככר על גבי הדף ומדף טמא מונח תחתיו אף על פי שאם נפלה אי אפשר אלא אם כן נגעה טהורה שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה

עד שיאמר ברי לי שלא נכנס אדם שם ואמר רבי אלעזר לא נצרכה אלא למקום מדרון

התם כדקתני טעמא


שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה

הכא נמי נימא עורב אתא ושדא אדם דבכונה אמרינן עורב דשלא בכונה לא אמרינן

מכדי האי ככר ספק טומאה ברשות היחיד הוא וכל ספק טומאה ברשות היחיד ספקה טמא משום דהוי דבר שאין בו דעת לישאל וכל דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד ספקו טהור

ואי בעית אימא הכא בטומאה דרבנן דיקא נמי דקתני מדף כדכתיב עלה נדף

וחכמים אומרים לא כדברי זה כו׳ תנו רבנן וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה לא כדברי שמאי שלא עשה סייג לדבריו ולא כדברי הלל שהפריז על מדותיו

אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת

מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה כיצד בדקה עצמה באחד בשבת ומצאת טהורה וישבה שני ושלישי ולא בדקה ולרביעי בדקה ומצאה טמאה אין אומרים תטמא מפקידה לפקידה אלא מעת לעת

ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כיצד בדקה עצמה בשעה ראשונה ומצאת טהורה וישבה לה שניה ושלישית ולא בדקה ולרביעית בדקה ומצאה טמאה אין אומרים תטמא מעת לעת אלא מפקידה לפקידה

פשיטא כיון דבדקה עצמה בשעה ראשונה ומצאת טהורה לא מטמינן לה מעת לעת איידי דתנא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה תנא נמי מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת

אמר רבה מאי טעמייהו דרבנן אשה מרגשת בעצמה אמר ליה אביי אם כן תהא דיה שעתה ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי אלא מאי טעמייהו דרבנן

כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל חכמים תקנו להן לבנות ישראל שיהו בודקות עצמן שחרית וערבית שחרית להכשיר טהרות של לילה וערבית להכשיר טהרות של יום

וזו הואיל ולא בדקה הפסידה עונה מאי עונה עונה יתירה

אמר ליה רב פפא לרבא והא זימנין משכחת לה שלש עונות במעת לעת השוו חכמים מדותיהן שלא תחלוק במעת לעת

איבעית אימא שלא יהא חוטא נשכר

מאי בינייהו איכא בינייהו דאתניסה ולא בדקה

כל אשה שיש לה וסת [וכו׳] לימא מתניתין רבי דוסא היא ולא רבנן דתניא רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה רבי דוסא אומר כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה

אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי דוסא אלא שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה מודו ליה ומתניתין בשעת וסתה ודברי הכל

מכלל דרבי דוסא אפילו שלא בשעת וסתה אמר מאן תנא להא דתנו רבנן אשה שיש לה וסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת

נימא רבנן היא ולא רבי דוסא אפילו תימא רבי דוסא עד כאן לא פליג רבי דוסא עלייהו דרבנן אלא בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה מודי להו ומתניתין בשעת וסתה ורבי דוסא היא


  • הלימוד החודש מוקדש ע"י הרב חיים הרינג לכבוד אישתו טרי קריבושה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י שיפרא טייברג ורפאל וונגר לע"נ צבי בן ישראל יצחק טייברג.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה ד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה ד

כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה בדוקה מר סבר הא בדקה ומר סבר אימור עם סילוק ידו נפל

והא דומיא דאשה קתני ואשה בדוקה היא כיון דשכיחי בה דמים כשאינה בדוקה דמיא

ואיבעית אימא כי מודו שמאי והלל בקופה שאינה מכוסה כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בקופה מכוסה מכוסה היכי נפל כגון שתשמישה על ידי כסוי

והא דומיא דאשה קתני ואשה מכוסה היא כיון דשכיחי בה דמים כשאין מכוסה דמיא

ואיבעית אימא כי מודו שמאי והלל בזוית קופה כי פליגי חזקיה ורבי יוחנן בזוית בית והא קופה קאמר

הכי קאמר קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית בית זו וטלטלוה בזוית אחרת ונמצא שרץ בזוית אחרת חזקיה סבר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום ורבי יוחנן סבר מחזקינן

ומי מחזקינן והתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת רבי מאיר מטהר

וחכמים מטמאין שכל הטמאות כשעת מציאתן

ותני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן

וכי תימא הני מילי לשרוף אבל לתלות תלינן ומי תלינן

והתנן מחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה טהורה שכל הטמאות כשעת מציאתן ואמאי לימא האי מעיקרא מחט מעלייתא היא והשתא הוא דהעלה חלודה

ועוד תנן מצא שרץ שרוף על גבי הזיתים וכן מטלית המהומהם טהור שכל הטמאות כשעת מציאתן

וכי תימא כשעת מציאתן בין לקולא בין לחומרא ובמקום מציאתן אבל שלא במקום מציאתן משרף לא שרפינן מתלא תלינן

והתנן ככר על גבי הדף ומדף טמא מונח תחתיו אף על פי שאם נפלה אי אפשר אלא אם כן נגעה טהורה שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה

עד שיאמר ברי לי שלא נכנס אדם שם ואמר רבי אלעזר לא נצרכה אלא למקום מדרון

התם כדקתני טעמא


שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה

הכא נמי נימא עורב אתא ושדא אדם דבכונה אמרינן עורב דשלא בכונה לא אמרינן

מכדי האי ככר ספק טומאה ברשות היחיד הוא וכל ספק טומאה ברשות היחיד ספקה טמא משום דהוי דבר שאין בו דעת לישאל וכל דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד ספקו טהור

ואי בעית אימא הכא בטומאה דרבנן דיקא נמי דקתני מדף כדכתיב עלה נדף

וחכמים אומרים לא כדברי זה כו׳ תנו רבנן וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה לא כדברי שמאי שלא עשה סייג לדבריו ולא כדברי הלל שהפריז על מדותיו

אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת

מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה כיצד בדקה עצמה באחד בשבת ומצאת טהורה וישבה שני ושלישי ולא בדקה ולרביעי בדקה ומצאה טמאה אין אומרים תטמא מפקידה לפקידה אלא מעת לעת

ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כיצד בדקה עצמה בשעה ראשונה ומצאת טהורה וישבה לה שניה ושלישית ולא בדקה ולרביעית בדקה ומצאה טמאה אין אומרים תטמא מעת לעת אלא מפקידה לפקידה

פשיטא כיון דבדקה עצמה בשעה ראשונה ומצאת טהורה לא מטמינן לה מעת לעת איידי דתנא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה תנא נמי מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת

אמר רבה מאי טעמייהו דרבנן אשה מרגשת בעצמה אמר ליה אביי אם כן תהא דיה שעתה ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי אלא מאי טעמייהו דרבנן

כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל חכמים תקנו להן לבנות ישראל שיהו בודקות עצמן שחרית וערבית שחרית להכשיר טהרות של לילה וערבית להכשיר טהרות של יום

וזו הואיל ולא בדקה הפסידה עונה מאי עונה עונה יתירה

אמר ליה רב פפא לרבא והא זימנין משכחת לה שלש עונות במעת לעת השוו חכמים מדותיהן שלא תחלוק במעת לעת

איבעית אימא שלא יהא חוטא נשכר

מאי בינייהו איכא בינייהו דאתניסה ולא בדקה

כל אשה שיש לה וסת [וכו׳] לימא מתניתין רבי דוסא היא ולא רבנן דתניא רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקנה רבי דוסא אומר כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה

אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי דוסא אלא שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה מודו ליה ומתניתין בשעת וסתה ודברי הכל

מכלל דרבי דוסא אפילו שלא בשעת וסתה אמר מאן תנא להא דתנו רבנן אשה שיש לה וסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת

נימא רבנן היא ולא רבי דוסא אפילו תימא רבי דוסא עד כאן לא פליג רבי דוסא עלייהו דרבנן אלא בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה מודי להו ומתניתין בשעת וסתה ורבי דוסא היא


גלול כלפי מעלה