הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
נדה מא
האם באמת יש הוכחה מהברייתא לדברי ר' יוחנן שר' שמעון לא מחשיב לידת בהמה כלידה לעניין קרבן? איך מתייחסים לדמים שיוצאים עם או לפני לידה קיסרי? הגמרא מביאה ברייתא בעניין ולא בטוח אם מדובר על דם שיוצא דרך דופן או דם שיוצא דרך רחם? יש שלושה פירושים שונים לקטע השני של הברייתא. מה נחשב בית החיצון – האיזור בתוך הגוף של האשה שברגע שמגיע דם לשם האשה טמאה? האם הדין הזה תקף גם לפולטת שכבת זרע? או האם זה כמו טומאת קרי – מטמא אותה רק כשיוצא החוצה?
פּוֹדְקַסְט: פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
This post is also available in English
אחר שריבה הכתוב ומיעט אמרת מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש
קתני מיהת יוצא דופן דלא מאי לאו יוצא דופן דקדשים אמר רב הונא בריה דרב נתן לא יוצא דופן דבכור
בכור מפטר רחם נפקא
אלא מאי דקדשים מאמו אמו נפקא
האי מאי אי אמרת בשלמא דקדשים היינו דאצריכי תרי קראי חד לבהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה
וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים אלא אי אמרת דבכור מפטר רחם נפקא
הכי נמי מסתברא מדקתני הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והכלאים
הני מהכא נפקא מהתם נפקא מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח
ותו כלאים מהכא נפקא מהתם נפקא שור או כשב או עז שור פרט לכלאים או עז פרט לנדמה
אלא אצטריכו תרי קראי חד לבהמת חולין וחד לבהמת קדשים הכא נמי איצטריך תרי קראי
תנו רבנן המקשה שלשה ימים ויצא ולד דרך דופן הרי זו יולדת בזוב ורבי שמעון אומר אין זו יולדת בזוב ודם היוצא משם טמא ורבי שמעון מטהר
בשלמא רישא רבי שמעון לטעמיה ורבנן לטעמייהו אלא סיפא במאי פליגי אמר רבינא כגון שיצא ולד דרך דופן
ודם דרך רחם ואזדא רבי שמעון לטעמיה ורבנן לטעמייהו
מתקיף לה רב יוסף חדא דהיינו רישא ועוד משם מקום ולד משמע
אלא אמר רב יוסף כגון שיצא ולד ודם דרך דופן
ובמקור מקומו טמא קמיפלגי מר סבר מקור מקומו טמא ומר סבר מקור מקומו טהור
אמר ריש לקיש לדברי המטמא בדם מטמא באשה לדברי המטהר בדם מטהר באשה ורבי יוחנן אמר אף לדברי המטמא בדם מטהר באשה
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה
אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה שנאמר יען השפך נחשתך ותגלה ערותך
למאי אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב
אמר רבי יוחנן מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה למאי אילימא לטומאת שבעה חמשה דמים טמאין באשה ותו לא אלא לטומאת ערב ודווקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתיא
כל הנשים מטמאין בבית החיצון הי ניהו בית החיצון אמר ריש לקיש כל שתינוקת יושבת ונראת
אמר ליה רבי יוחנן אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ אלא אמר רבי יוחנן עד בין השינים
איבעיא להו בין השינים כלפנים או כלחוץ תא שמע דתני רבי זכאי עד בין השינים בין השינים עצמן כלפנים
במתניתא תנא מקום דישה מאי מקום דישה אמר רב יהודה מקום שהשמש דש
תנו רבנן בבשרה מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ ואין לי אלא נדה זבה מנין תלמוד לומר זבה בבשרה
פולטת שכבת זרע מנין תלמוד לומר יהיה ורבי שמעון אומר דיה כבועלה מה בועלה אינו מטמא עד שתצא טומאה לחוץ אף היא אינה מטמאה עד שתצא טומאתה לחוץ
וסבר רבי שמעון דיה כבועלה והתניא ורחצו במים וטמאו עד הערב אמר רבי שמעון וכי מה בא זה ללמדנו אם לענין נוגע בשכבת זרע הרי כבר נאמר למטה או איש
אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים אינה מטמאה אלא שגזרת הכתוב הוא
לא קשיא כאן במשמשת כאן בפולטת
פולטת תיפוק ליה דהא שמשה בשטבלה לשמושה
למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה והא אמר רבא משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט
הכא במאי עסקינן שהטבילוה במטה מכלל דכי קאמר רבא דאזלה איהי בכרעה וטבלה דילמא בהדי דקאזלה שדיתא
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
נדה מא
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
אחר שריבה הכתוב ומיעט אמרת מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש
קתני מיהת יוצא דופן דלא מאי לאו יוצא דופן דקדשים אמר רב הונא בריה דרב נתן לא יוצא דופן דבכור
בכור מפטר רחם נפקא
אלא מאי דקדשים מאמו אמו נפקא
האי מאי אי אמרת בשלמא דקדשים היינו דאצריכי תרי קראי חד לבהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה
וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים אלא אי אמרת דבכור מפטר רחם נפקא
הכי נמי מסתברא מדקתני הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והכלאים
הני מהכא נפקא מהתם נפקא מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח
ותו כלאים מהכא נפקא מהתם נפקא שור או כשב או עז שור פרט לכלאים או עז פרט לנדמה
אלא אצטריכו תרי קראי חד לבהמת חולין וחד לבהמת קדשים הכא נמי איצטריך תרי קראי
תנו רבנן המקשה שלשה ימים ויצא ולד דרך דופן הרי זו יולדת בזוב ורבי שמעון אומר אין זו יולדת בזוב ודם היוצא משם טמא ורבי שמעון מטהר
בשלמא רישא רבי שמעון לטעמיה ורבנן לטעמייהו אלא סיפא במאי פליגי אמר רבינא כגון שיצא ולד דרך דופן
ודם דרך רחם ואזדא רבי שמעון לטעמיה ורבנן לטעמייהו
מתקיף לה רב יוסף חדא דהיינו רישא ועוד משם מקום ולד משמע
אלא אמר רב יוסף כגון שיצא ולד ודם דרך דופן
ובמקור מקומו טמא קמיפלגי מר סבר מקור מקומו טמא ומר סבר מקור מקומו טהור
אמר ריש לקיש לדברי המטמא בדם מטמא באשה לדברי המטהר בדם מטהר באשה ורבי יוחנן אמר אף לדברי המטמא בדם מטהר באשה
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה
אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה שנאמר יען השפך נחשתך ותגלה ערותך
למאי אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב
אמר רבי יוחנן מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה למאי אילימא לטומאת שבעה חמשה דמים טמאין באשה ותו לא אלא לטומאת ערב ודווקא תרתי אבל חדא אימא מעלמא אתיא
כל הנשים מטמאין בבית החיצון הי ניהו בית החיצון אמר ריש לקיש כל שתינוקת יושבת ונראת
אמר ליה רבי יוחנן אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ אלא אמר רבי יוחנן עד בין השינים
איבעיא להו בין השינים כלפנים או כלחוץ תא שמע דתני רבי זכאי עד בין השינים בין השינים עצמן כלפנים
במתניתא תנא מקום דישה מאי מקום דישה אמר רב יהודה מקום שהשמש דש
תנו רבנן בבשרה מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ ואין לי אלא נדה זבה מנין תלמוד לומר זבה בבשרה
פולטת שכבת זרע מנין תלמוד לומר יהיה ורבי שמעון אומר דיה כבועלה מה בועלה אינו מטמא עד שתצא טומאה לחוץ אף היא אינה מטמאה עד שתצא טומאתה לחוץ
וסבר רבי שמעון דיה כבועלה והתניא ורחצו במים וטמאו עד הערב אמר רבי שמעון וכי מה בא זה ללמדנו אם לענין נוגע בשכבת זרע הרי כבר נאמר למטה או איש
אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים אינה מטמאה אלא שגזרת הכתוב הוא
לא קשיא כאן במשמשת כאן בפולטת
פולטת תיפוק ליה דהא שמשה בשטבלה לשמושה
למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה והא אמר רבא משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט
הכא במאי עסקינן שהטבילוה במטה מכלל דכי קאמר רבא דאזלה איהי בכרעה וטבלה דילמא בהדי דקאזלה שדיתא
