Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ו׳ בכסלו תש״פ | 4 דצמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

נדה מב

האם פולטת שכבת זרע דינה כרואה או כטמואת נגיעה? למאי נפקא מינה? היולדת מטמאה פנים כבחוץ – מה הכוונה במשפט הזה? האם בית החיצון נחשב כבלועה או בית הסתרים? מה ההבדל בין דיני טומאה בבית הסתרים או במקום בלועה? האם המקום שמטמא נבלת עוף טהור חמשב כמקום בלוע או כבית הסתרים?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

This post is also available in English

וכי תימא דילמא אשתייר אי הכי חיישינן שמא נשתייר מבעי ליה

אלא לרבא נמי שהטבילוה במטה ולא קשיא כאן במתהפכת כאן בשאינה מתהפכת

ורבא אקרא קאי והכי קאמר כי כתב רחמנא ורחצו במים וטמאו עד הערב בשאינה מתהפכת אבל במתהפכת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט

בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא

נפקא מינה לסתור ולטמא במשהו ולטמא בפנים כבחוץ

מה נפשך אי שמיע ליה מתניתין לרבנן רואה הויא ולרבי שמעון נוגעת הויא

ואי לא שמיע ליה מתניתין מסתברא נוגעת הויא

לעולם שמיע ליה מתניתין ואליבא דרבנן לא קמיבעיא ליה כי קא מיבעיא ליה אליבא דרבי שמעון

ולטמא בפנים כבחוץ לא קמיבעיא ליה כי קמיבעיא ליה לסתור ולטמא בכל שהוא מאי

כי קאמר רבי שמעון דיה כבועלה הני מילי לטמויי בפנים כבחוץ אבל לסתור ולטמא בכל שהוא רואה הויא או דילמא לא שנא

איכא דאמרי לעולם לא שמיע ליה מתניתא והכי קמיבעיא ליה מדאחמיר רחמנא אבעלי קריין בסיני רואה הויא

או דילמא לא גמרינן מסיני דחדוש הוא דהא זבין ומצורעים דחמירי ולא אחמיר בהו רחמנא

אמר ליה רואה הויא אתא שייליה לרבא אמר ליה רואה הויא אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה רואה הויא הדר אתא לקמיה דאביי אמר ליה כולכו ברוקא חדא תפיתו

אמר ליה שפיר אמרי לך עד כאן לא קאמר רבי שמעון דיה כבועלה אלא לטמא בפנים כבחוץ אבל לסתור ולטמא בכל שהוא רואה הויא

תנו רבנן הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות בפנים כבחוץ

בשלמא כולהו לחיי אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה

לא צריכא שירדה לטבול מטומאה לטהרה

וכי הא דאמר רבי זירא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידה טמאה בעלייה טהורה

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא אמר ליה זיל שייליה לרבי אבין דאסברית ניהליה וכרכיש לי ברישיה בי מדרשא

אזל שייליה אמר ליה עשאוה כנבלת עוף טהור שמטמאה בגדים בבית הבליעה מי דמי

התם אין לה טומאה בחוץ הכא כי נפיק לבראי ליטמי הכא נמי כשיצא לחוץ

אי יצא לחוץ מאי למימרא מהו דתימא מגו דמהני טבילה לדם דאיכא גואי תהני נמי להאי קא משמע לן

שמעתין איפריק אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה

הכא במאי עסקינן בלידה יבשתא לידה יבשתא מאי מטמא בפנים כבחוץ איכא

כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור וכדרב אושעיא דאמר רב אושעיא גזרה שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור

וכי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לממהל בשבתא אמר ליה שפיר דמי בתר דנפק אמר רבא סלקא דעתך דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא אזל בתריה אמר ליה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה

אמר ליה שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתיליד עד שבתא אמר ליה האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת

איבעיא להו אותו מקום של אשה בלוע הוי או בית הסתרים הוי

למאי נפקא מינה כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה באותו מקום אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמאה ואי אמרת בית הסתרים הוי נהי דבמגע לא מטמיא במשא מיהא מטמיא

אביי אמר בלוע הוי רבא אמר בית הסתרים הוי אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא

וטומאת בית הסתרים לא מטמאה אלא שגזרת הכתוב היא

ואביי חדא ועוד קאמר חדא דטומאה בלועה היא ועוד אפילו אם תמצי לומר טומאת בית הסתרים היא אינה מטמאה אלא שגזרת הכתוב היא

איבעיא להו מקום נבלת עוף טהור בלוע הוי או בית הסתרים הוי

למאי נפקא מינה כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה לתוך פיו אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמיא (אלא אי) אמרת בית הסתרים הוי נהי נמי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא

אביי אמר בלוע הוי ורבא אמר בית הסתרים הוי אמר אביי מנא אמינא לה דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים אבית הבליעה תלמוד לומר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה

מי שאין לה טומאה אלא אכילתה יצתה זו שטמאה קודם שיאכלנה

ותיתי בקל וחומר מנבלת עוף טהור ומה נבלת עוף טהור שאין לה טומאה בחוץ יש לה טומאה בפנים זו שיש לה טומאה בחוץ אינו דין שיש לה טומאה בפנים

אמר קרא בה בה ולא באחרת

אם כן מה תלמוד לומר והאכל

ליתן שיעור לנוגע ולנושא כאוכל מה אוכל בכזית אף נוגע ונושא בכזית

אמר רבא שרץ בקומטו טהור נבלה בקומטו טמא

שרץ בקומטו טהור שרץ בנגיעה הוא דמטמא ובית הסתרים לאו בר מגע הוא נבלה בקומטו טמא נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא

שרץ בקומטו והכניסו לאויר התנור טמא פשיטא מהו דתימא תוכו אמר רחמנא

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה מב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה מב

וכי תימא דילמא אשתייר אי הכי חיישינן שמא נשתייר מבעי ליה

אלא לרבא נמי שהטבילוה במטה ולא קשיא כאן במתהפכת כאן בשאינה מתהפכת

ורבא אקרא קאי והכי קאמר כי כתב רחמנא ורחצו במים וטמאו עד הערב בשאינה מתהפכת אבל במתהפכת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט

בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא

נפקא מינה לסתור ולטמא במשהו ולטמא בפנים כבחוץ

מה נפשך אי שמיע ליה מתניתין לרבנן רואה הויא ולרבי שמעון נוגעת הויא

ואי לא שמיע ליה מתניתין מסתברא נוגעת הויא

לעולם שמיע ליה מתניתין ואליבא דרבנן לא קמיבעיא ליה כי קא מיבעיא ליה אליבא דרבי שמעון

ולטמא בפנים כבחוץ לא קמיבעיא ליה כי קמיבעיא ליה לסתור ולטמא בכל שהוא מאי

כי קאמר רבי שמעון דיה כבועלה הני מילי לטמויי בפנים כבחוץ אבל לסתור ולטמא בכל שהוא רואה הויא או דילמא לא שנא

איכא דאמרי לעולם לא שמיע ליה מתניתא והכי קמיבעיא ליה מדאחמיר רחמנא אבעלי קריין בסיני רואה הויא

או דילמא לא גמרינן מסיני דחדוש הוא דהא זבין ומצורעים דחמירי ולא אחמיר בהו רחמנא

אמר ליה רואה הויא אתא שייליה לרבא אמר ליה רואה הויא אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה רואה הויא הדר אתא לקמיה דאביי אמר ליה כולכו ברוקא חדא תפיתו

אמר ליה שפיר אמרי לך עד כאן לא קאמר רבי שמעון דיה כבועלה אלא לטמא בפנים כבחוץ אבל לסתור ולטמא בכל שהוא רואה הויא

תנו רבנן הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות בפנים כבחוץ

בשלמא כולהו לחיי אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה

לא צריכא שירדה לטבול מטומאה לטהרה

וכי הא דאמר רבי זירא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב יולדת שירדה לטבול מטומאה לטהרה ונעקר ממנה דם בירידה טמאה בעלייה טהורה

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא אמר ליה זיל שייליה לרבי אבין דאסברית ניהליה וכרכיש לי ברישיה בי מדרשא

אזל שייליה אמר ליה עשאוה כנבלת עוף טהור שמטמאה בגדים בבית הבליעה מי דמי

התם אין לה טומאה בחוץ הכא כי נפיק לבראי ליטמי הכא נמי כשיצא לחוץ

אי יצא לחוץ מאי למימרא מהו דתימא מגו דמהני טבילה לדם דאיכא גואי תהני נמי להאי קא משמע לן

שמעתין איפריק אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה

הכא במאי עסקינן בלידה יבשתא לידה יבשתא מאי מטמא בפנים כבחוץ איכא

כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור וכדרב אושעיא דאמר רב אושעיא גזרה שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור

וכי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לממהל בשבתא אמר ליה שפיר דמי בתר דנפק אמר רבא סלקא דעתך דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא אזל בתריה אמר ליה אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה

אמר ליה שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתיליד עד שבתא אמר ליה האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת

איבעיא להו אותו מקום של אשה בלוע הוי או בית הסתרים הוי

למאי נפקא מינה כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה באותו מקום אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמאה ואי אמרת בית הסתרים הוי נהי דבמגע לא מטמיא במשא מיהא מטמיא

אביי אמר בלוע הוי רבא אמר בית הסתרים הוי אמר רבא מנא אמינא לה דתניא אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא

וטומאת בית הסתרים לא מטמאה אלא שגזרת הכתוב היא

ואביי חדא ועוד קאמר חדא דטומאה בלועה היא ועוד אפילו אם תמצי לומר טומאת בית הסתרים היא אינה מטמאה אלא שגזרת הכתוב היא

איבעיא להו מקום נבלת עוף טהור בלוע הוי או בית הסתרים הוי

למאי נפקא מינה כגון שתחב לו חבירו כזית נבלה לתוך פיו אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמיא (אלא אי) אמרת בית הסתרים הוי נהי נמי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא

אביי אמר בלוע הוי ורבא אמר בית הסתרים הוי אמר אביי מנא אמינא לה דתניא יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים אבית הבליעה תלמוד לומר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה

מי שאין לה טומאה אלא אכילתה יצתה זו שטמאה קודם שיאכלנה

ותיתי בקל וחומר מנבלת עוף טהור ומה נבלת עוף טהור שאין לה טומאה בחוץ יש לה טומאה בפנים זו שיש לה טומאה בחוץ אינו דין שיש לה טומאה בפנים

אמר קרא בה בה ולא באחרת

אם כן מה תלמוד לומר והאכל

ליתן שיעור לנוגע ולנושא כאוכל מה אוכל בכזית אף נוגע ונושא בכזית

אמר רבא שרץ בקומטו טהור נבלה בקומטו טמא

שרץ בקומטו טהור שרץ בנגיעה הוא דמטמא ובית הסתרים לאו בר מגע הוא נבלה בקומטו טמא נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא

שרץ בקומטו והכניסו לאויר התנור טמא פשיטא מהו דתימא תוכו אמר רחמנא

גלול כלפי מעלה