Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ז׳ בכסלו תש״פ | 5 דצמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

נדה מג

מניין לנו שזב ובעל קרי מטמא רק כשיצא מחוץ לגופם? איך במשנה מציעים לגבר שאוכל תרומה ומרגיש שיצא ממנו שכבת זרע אם יש איסור לגבר לאחוז באמה? האם כל שכבת זרע מטמא או רק אם יוצא עם הרגשה או “יורה כחץ”? האם שכבת זרע מטמא מזמן עקירה בפנים? יש כמה שאלות ששואל רבא בעקבות נושא זה? האם שכבת זרע מטמא במשהו או יותר? האם יש לעשות הבחנה בעניין השיעור בין רואה לבין נוגע בשכבת זרע?

This post is also available in English

ולא תוך תוכו קא משמע לן

אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא

מאי טעמא דאמר קרא וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים זהו הסיטו של זב שלא מצינו לו טומאה בכל התורה כולה

ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימרא דהיסט ונגיעה כידיו מה התם מאבראי אף הכא מאבראי

אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאין וכו׳ זב דכתיב כי יהיה זב מבשרו עד שיצא זובו מבשרו בעל קרי דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע

היה אוכל בתרומה והרגיש וכו׳ אוחז והתניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם

אמר אביי במטלית עבה רבא אמר אפילו תימא במטלית רכה כיון דעקר עקר ואביי חייש דילמא אתי לאוסופי ורבא לאוסופי לא חייש

והתניא למה זה דומה לנותן אצבע בעין שכל זמן שאצבע בעין מדמעת וחוזרת ומדמעת

ורבא כל אחמומי והדר אחמומי בשעתא לא שכיח

אמר שמואל כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה מאי טעמא שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע

מיתיבי היה מהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם טמא תרגמא רב הונא במשמש מטתו בחלומו דאי אפשר לשמש בלא הרגשה

לישנא אחרינא אמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מטמאה מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא איכא בינייהו נעקרה בהרגשה ויצאה שלא בהרגשה

מילתא דפשיטא ליה לשמואל מיבעיא ליה לרבא דבעי רבא נעקרה בהרגשה ויצתה שלא בהרגשה מהו

תא שמע בעל קרי שטבל ולא הטיל מים לכשיטיל מים טמא שאני התם דרובה בהרגשה נפק

לישנא אחרינא אמרי לה אמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת אזרועי הוא דלא מזרעא הא טמויי מטמיא שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה אפילו קרי בעולם

בעי רבא גוי שהרהר וירד וטבל מהו

אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן הני מילי לחומרא אבל הכא דלקולא לא אמרינן או דילמא לא שנא תיקו

בעי רבא זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה מהו

אם תמצא לומר בתר עקירה אזלינן הני מילי שכבת זרע דלא מצי נקיט לה אבל מימי רגליה דמצי נקיט לה לא או דילמא לא שנא תיקו

בעי רבא גויה זבה שנעקרו מימי רגליה

וירדה וטבלה מהו

אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן אף על גב דמצי נקיט להו הני מילי ישראלית דטמאה דאורייתא אבל גויה זבה דטמאה דרבנן לא או דילמא לא שנא תיקו

ומטמאין בכל שהן אמר שמואל זב צריך כחתימת פי האמה שנאמר או החתים בשרו מזובו

והאנן תנן מטמאין בכל שהן הוא דאמר כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר משום רבי ישמעאל זב צריך כחתימת פי האמה ולא הודו לו

מאי טעמא דרבי ישמעאל דאמר קרא או החתים בשרו מזובו

ורבנן ההוא מבעי ליה לח מטמא ואינו מטמא יבש

ורבי ישמעאל ההוא מרר נפקא

ורבנן ההוא למנינא הוא דאתא זובו חדא רר בשרו תרי את זובו תלת לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן

או החתים בשרו מזובו טמא מקצת זובו טמא לימד על זב בעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב ורבי ישמעאל מנינא מנא ליה נפקא ליה מדרבי סימאי

דתניא רבי סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן

ולמאן דנפקא ליה תרוייהו מזאת תהיה טומאתו בזובו איש איש כי יהיה זב מבשרו מאי עביד ליה מבעי ליה עד שיצא מבשרו

זובו טמא למה לי לימד על הזוב שהוא טמא

אמר רב חנילאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון שכבת זרע לרואה במשהו לנוגע בכעדשה והאנן מטמאין בכל שהן תנן מאי לאו לנוגע לא לרואה

תא שמע חומר בשכבת זרע מבשרץ וחומר בשרץ מבשכבת זרע חומר בשרץ שהשרץ אין חלוקה טומאתו מה שאין כן בשכבת זרע חומר בשכבת זרע שהשכבת זרע מטמא בכל שהוא מה שאין כן בשרץ

מאי לאו לנוגע לא לרואה

והא דומיא דשרץ קתני מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה אמר רב אדא בר אהבה שום שרץ קתני ושום שכבת זרע קתני

ושרץ לא מטמא במשהו והא אנן תנן האברים אין להם שיעור פחות מכזית בשר המת ופחות מכזית בשר נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ

שאני אבר דכוליה במקום עדשה קאי דהא אילו חסר פורתא אבר מי קמטמיא

שכבת זרע דחלוקה טומאתו מאי היא אילימא בין ישראל לדגוים הכי נמי איכא עכבר דים ועכבר דיבשה

אלא בין קטן לגדול

אמר רב פפא כתנאי מנין לרבות נוגע בשכבת זרע תלמוד לומר או איש

ופליגי תנאי בעלמא דאיכא דאמרי דון מינה ומינה ואיכא דאמרי דון מינה ואוקי באתרא

למאן דאמר דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה ומינה מה שרץ בכעדשה אף שכבת זרע בכעדשה

ולמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה ואוקי באתרא מה שכבת זרע לרואה במשהו אף לנוגע במשהו

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא ממאי דמאו איש דשרץ קמרבי ליה דילמא מאו איש אשר תצא ממנו שכבת זרע קמרבי ליה ודכולי עלמא דון מינה ומינה

שיילינהו לתנאי איכא דתני כרב פפא ואיכא דתני כרב הונא בריה דרב נתן

מתני׳ תנוקת בת יום אחד מטמאה בנדה בת עשרה ימים מטמאה בזיבה

תנוק בן יום אחד מטמא בזיבה ומטמא בנגעים ומטמא בטמא מת וזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה ופוסל (את) [מן] התרומה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה מג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה מג

ולא תוך תוכו קא משמע לן

אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור קנה בקומטו של טהור והסיט בו את הזב טמא

מאי טעמא דאמר קרא וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים זהו הסיטו של זב שלא מצינו לו טומאה בכל התורה כולה

ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימרא דהיסט ונגיעה כידיו מה התם מאבראי אף הכא מאבראי

אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאין וכו׳ זב דכתיב כי יהיה זב מבשרו עד שיצא זובו מבשרו בעל קרי דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע

היה אוכל בתרומה והרגיש וכו׳ אוחז והתניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם

אמר אביי במטלית עבה רבא אמר אפילו תימא במטלית רכה כיון דעקר עקר ואביי חייש דילמא אתי לאוסופי ורבא לאוסופי לא חייש

והתניא למה זה דומה לנותן אצבע בעין שכל זמן שאצבע בעין מדמעת וחוזרת ומדמעת

ורבא כל אחמומי והדר אחמומי בשעתא לא שכיח

אמר שמואל כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה מאי טעמא שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע

מיתיבי היה מהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם טמא תרגמא רב הונא במשמש מטתו בחלומו דאי אפשר לשמש בלא הרגשה

לישנא אחרינא אמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מטמאה מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא איכא בינייהו נעקרה בהרגשה ויצאה שלא בהרגשה

מילתא דפשיטא ליה לשמואל מיבעיא ליה לרבא דבעי רבא נעקרה בהרגשה ויצתה שלא בהרגשה מהו

תא שמע בעל קרי שטבל ולא הטיל מים לכשיטיל מים טמא שאני התם דרובה בהרגשה נפק

לישנא אחרינא אמרי לה אמר שמואל כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינה מזרעת אזרועי הוא דלא מזרעא הא טמויי מטמיא שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה אפילו קרי בעולם

בעי רבא גוי שהרהר וירד וטבל מהו

אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן הני מילי לחומרא אבל הכא דלקולא לא אמרינן או דילמא לא שנא תיקו

בעי רבא זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה מהו

אם תמצא לומר בתר עקירה אזלינן הני מילי שכבת זרע דלא מצי נקיט לה אבל מימי רגליה דמצי נקיט לה לא או דילמא לא שנא תיקו

בעי רבא גויה זבה שנעקרו מימי רגליה

וירדה וטבלה מהו

אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן אף על גב דמצי נקיט להו הני מילי ישראלית דטמאה דאורייתא אבל גויה זבה דטמאה דרבנן לא או דילמא לא שנא תיקו

ומטמאין בכל שהן אמר שמואל זב צריך כחתימת פי האמה שנאמר או החתים בשרו מזובו

והאנן תנן מטמאין בכל שהן הוא דאמר כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר משום רבי ישמעאל זב צריך כחתימת פי האמה ולא הודו לו

מאי טעמא דרבי ישמעאל דאמר קרא או החתים בשרו מזובו

ורבנן ההוא מבעי ליה לח מטמא ואינו מטמא יבש

ורבי ישמעאל ההוא מרר נפקא

ורבנן ההוא למנינא הוא דאתא זובו חדא רר בשרו תרי את זובו תלת לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן

או החתים בשרו מזובו טמא מקצת זובו טמא לימד על זב בעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב ורבי ישמעאל מנינא מנא ליה נפקא ליה מדרבי סימאי

דתניא רבי סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן

ולמאן דנפקא ליה תרוייהו מזאת תהיה טומאתו בזובו איש איש כי יהיה זב מבשרו מאי עביד ליה מבעי ליה עד שיצא מבשרו

זובו טמא למה לי לימד על הזוב שהוא טמא

אמר רב חנילאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון שכבת זרע לרואה במשהו לנוגע בכעדשה והאנן מטמאין בכל שהן תנן מאי לאו לנוגע לא לרואה

תא שמע חומר בשכבת זרע מבשרץ וחומר בשרץ מבשכבת זרע חומר בשרץ שהשרץ אין חלוקה טומאתו מה שאין כן בשכבת זרע חומר בשכבת זרע שהשכבת זרע מטמא בכל שהוא מה שאין כן בשרץ

מאי לאו לנוגע לא לרואה

והא דומיא דשרץ קתני מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה אמר רב אדא בר אהבה שום שרץ קתני ושום שכבת זרע קתני

ושרץ לא מטמא במשהו והא אנן תנן האברים אין להם שיעור פחות מכזית בשר המת ופחות מכזית בשר נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ

שאני אבר דכוליה במקום עדשה קאי דהא אילו חסר פורתא אבר מי קמטמיא

שכבת זרע דחלוקה טומאתו מאי היא אילימא בין ישראל לדגוים הכי נמי איכא עכבר דים ועכבר דיבשה

אלא בין קטן לגדול

אמר רב פפא כתנאי מנין לרבות נוגע בשכבת זרע תלמוד לומר או איש

ופליגי תנאי בעלמא דאיכא דאמרי דון מינה ומינה ואיכא דאמרי דון מינה ואוקי באתרא

למאן דאמר דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה ומינה מה שרץ בכעדשה אף שכבת זרע בכעדשה

ולמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע בנגיעה ואוקי באתרא מה שכבת זרע לרואה במשהו אף לנוגע במשהו

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא ממאי דמאו איש דשרץ קמרבי ליה דילמא מאו איש אשר תצא ממנו שכבת זרע קמרבי ליה ודכולי עלמא דון מינה ומינה

שיילינהו לתנאי איכא דתני כרב פפא ואיכא דתני כרב הונא בריה דרב נתן

מתני׳ תנוקת בת יום אחד מטמאה בנדה בת עשרה ימים מטמאה בזיבה

תנוק בן יום אחד מטמא בזיבה ומטמא בנגעים ומטמא בטמא מת וזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה ופוסל (את) [מן] התרומה

גלול כלפי מעלה