Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ח׳ בכסלו תש״פ | 6 דצמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

נדה מד

המשניות מתחילים למנות רלוונטיות של גילאים מסויימים להלכות מסויימות. לאיזה דברים יש הבדל בין עובר לבין ילד/ה בן יום אחד? מה הרלוונטיות לדיני טומאה, ייבום, נחלה, רצח, אבלות? בגיל שלוש שנים או שלוש שנים ויום אחד, ילדה נחשבת ראוי לביאה ויש לזה השפעה על קידושין, ייבום, עריות, וכו’. מהן חילוקי דעות בעניין הגיל הזה בין ר’ מאיר לחכמים?

This post is also available in English

ונוחל ומנחיל וההורגו חייב והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם

גמ׳ מנהני מילי דתנו רבנן אשה אין לי אלא אשה בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה

בת עשרה ימים לזיבה מנא הני מילי דתנו רבנן אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין תלמוד לומר ואשה

תינוק בן יום אחד כו׳ מנא הני מילי דתנו רבנן איש איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות בן יום אחד שמטמא בזיבה דברי רבי יהודה

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר אינו צריך הרי הוא אומר והזב את זובו לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא בין גדול בין קטן לנקבה כל שהיא בין גדולה בין קטנה אם כן מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם

ומטמא בנגעים דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו אדם כל שהו

ומטמא בטמא מת דכתיב ועל הנפשות אשר היו שם נפש כל דהו

וזוקק ליבום דכתיב כי ישבו אחים יחדו אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם

ופוטר מן היבום ובן אין לו אמר רחמנא והא אית ליה

ומאכיל בתרומה דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו בלחמו

ופוסל מן התרומה וזרע אין לה אמר רחמנא והא אית לה

מאי איריא זרע אפילו עובר נמי דכתיב כנעוריה פרט למעוברת

וצריכי דאי כתב רחמנא וזרע אין לה משום דמעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי אבל הכא דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא אימא תיכול כתב רחמנא כנעוריה

ואי כתב רחמנא כנעוריה משום דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה מליא אבל הכא דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה סריקא אימא תיכול צריכא

קראי אתרוץ אלא מתניתין מאי אריא בן יום אחד אפילו עובר נמי אמר רב ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ויש לו בן יום אחד מן הגרושה

דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קא משמע לן בן יום אחד אין עובר לא

נוחל ומנחיל נוחל ממאן מאביו ומנחיל למאן לאחיו מאביו אי בעי מאבוה לירתי ואי בעי מיניה לירתי

אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו

בקבר להנחיל לאחיו מן האב

איני והא הוה עובדא ופרכס עד תלת פרכוסי אמר מר בריה דרב אשי מידי דהוה אזנב הלטאה דמפרכסת

מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בן שנולד אחר מיתת האב אינו ממעט בחלק בכורה מאי טעמא וילדו לו בעינן

בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מאי טעמא יכיר בעינן והא ליכא

והלכתא ככל הני לישני דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא

וההורגו חייב דכתיב ואיש כי יכה כל נפש מכל מקום

והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם למאי הלכתא אמר רב פפא לענין אבלות

כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספק הוי הכא במאי עסקינן דקים ליה שכלו לו חדשיו

מתני׳ בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש

ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון

נשאת לכהן תאכל בתרומה בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה והיא פטורה

פחות מכן כנותן אצבע בעין

גמ׳ תנו רבנן בת שלש שנים מתקדשת בביאה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בת שלש שנים ויום אחד מאי בינייהו אמרי דבי רבי ינאי ערב ראש השנה איכא בינייהו

ורבי יוחנן אמר שלשים יום בשנה חשובין שנה איכא בינייהו

מיתיבי בת שלש שנים ואפילו בת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בת שלשה שנים ויום אחד

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה מד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה מד

ונוחל ומנחיל וההורגו חייב והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם

גמ׳ מנהני מילי דתנו רבנן אשה אין לי אלא אשה בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה

בת עשרה ימים לזיבה מנא הני מילי דתנו רבנן אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין תלמוד לומר ואשה

תינוק בן יום אחד כו׳ מנא הני מילי דתנו רבנן איש איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות בן יום אחד שמטמא בזיבה דברי רבי יהודה

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר אינו צריך הרי הוא אומר והזב את זובו לזכר ולנקבה לזכר כל שהוא בין גדול בין קטן לנקבה כל שהיא בין גדולה בין קטנה אם כן מה תלמוד לומר איש איש דברה תורה כלשון בני אדם

ומטמא בנגעים דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו אדם כל שהו

ומטמא בטמא מת דכתיב ועל הנפשות אשר היו שם נפש כל דהו

וזוקק ליבום דכתיב כי ישבו אחים יחדו אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם

ופוטר מן היבום ובן אין לו אמר רחמנא והא אית ליה

ומאכיל בתרומה דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו בלחמו

ופוסל מן התרומה וזרע אין לה אמר רחמנא והא אית לה

מאי איריא זרע אפילו עובר נמי דכתיב כנעוריה פרט למעוברת

וצריכי דאי כתב רחמנא וזרע אין לה משום דמעיקרא חד גופא והשתא תרי גופי אבל הכא דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא אימא תיכול כתב רחמנא כנעוריה

ואי כתב רחמנא כנעוריה משום דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה מליא אבל הכא דמעיקרא גופה סריקא והשתא גופה סריקא אימא תיכול צריכא

קראי אתרוץ אלא מתניתין מאי אריא בן יום אחד אפילו עובר נמי אמר רב ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ויש לו בן יום אחד מן הגרושה

דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קא משמע לן בן יום אחד אין עובר לא

נוחל ומנחיל נוחל ממאן מאביו ומנחיל למאן לאחיו מאביו אי בעי מאבוה לירתי ואי בעי מיניה לירתי

אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו

בקבר להנחיל לאחיו מן האב

איני והא הוה עובדא ופרכס עד תלת פרכוסי אמר מר בריה דרב אשי מידי דהוה אזנב הלטאה דמפרכסת

מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה ואמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בן שנולד אחר מיתת האב אינו ממעט בחלק בכורה מאי טעמא וילדו לו בעינן

בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מאי טעמא יכיר בעינן והא ליכא

והלכתא ככל הני לישני דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא

וההורגו חייב דכתיב ואיש כי יכה כל נפש מכל מקום

והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם למאי הלכתא אמר רב פפא לענין אבלות

כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספק הוי הכא במאי עסקינן דקים ליה שכלו לו חדשיו

מתני׳ בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש

ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון

נשאת לכהן תאכל בתרומה בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין עליה והיא פטורה

פחות מכן כנותן אצבע בעין

גמ׳ תנו רבנן בת שלש שנים מתקדשת בביאה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בת שלש שנים ויום אחד מאי בינייהו אמרי דבי רבי ינאי ערב ראש השנה איכא בינייהו

ורבי יוחנן אמר שלשים יום בשנה חשובין שנה איכא בינייהו

מיתיבי בת שלש שנים ואפילו בת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בת שלשה שנים ויום אחד

גלול כלפי מעלה