Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט׳ בכסלו תש״פ | 7 דצמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

נדה מה

מהן הדינים לילד בן תשע שנים ויום אחד? מה לגבי בנות בגיל שתים עשרה ויום אחד ובנים בשלוש עשרה ויום אחד לעניין נדרים? מה קורה בשנה שלפניכן בעניין נדריהם?

This post is also available in English

בשלמא לרבי יוחנן כי היכי דאיכא תנא דקאמר יום אחד בשנה חשוב שנה הכי נמי איכא תנא דאמר שלשים יום בשנה חשובין שנה

אלא לרבי ינאי קשיא קשיא

פחות מכאן כנותן אצבע בעין איבעיא להו הני בתולין מיזל אזלי ואתו או דלמא אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר שלש

למאי נפקא מינה כגון שבעל בתוך שלש ומצא דם ובעל לאחר שלש ולא מצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו שהות הוא דלא הויא להו

אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר שלש הא אחר בא עליה מאי

מתקיף לה רב חייא בריה דרב איקא ומאן לימא לן דמכה שבתוך שלש אינה חוזרת לאלתר שמא חוזרת לאלתר והא אחר בא עליה

אלא נפקא מינה כגון שבעל בתוך שלש ומצא דם ובעל לאחר שלש ומצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו האי דם בתולין הוא אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי אלא עד לאחר שלש האי דם נדה הוא מאי

אמר רב חסדא תא שמע פחות מכאן כנותן אצבע בעין למה לי למתני כנותן אצבע בעין לתני פחות מכאן ולא כלום מאי לאו הא קא משמע לן מה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת אף בתולין מיזל אזלי ואתי

תנו רבנן מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי אמרה לו רבי אשה בכמה ניסת אמר לה בת שלש שנים ויום אחד

ובכמה מתעברת אמר לה בת שתים עשרה שנה ויום אחד אמרה לו אני נשאתי בשש וילדתי בשבע אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא

ומי מעברה והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה

קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה וימות

ואיזוהי קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מכאן או יתר על כן משמשת והולכת דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה׳

איבעית אימא אשר בשר חמורים בשרם ואיבעית אימא אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר

תנו רבנן מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא אמרה לו רבי נבעלתי בתוך שלש שנים מה אני לכהונה אמר לה כשרה את לכהונה

אמרה לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש פעם ראשונה ושניה גוער בה שלישית מצצה אמר לה אם כן פסולה את לכהונה

ראה התלמידים מסתכלים זה בזה אמר להם למה הדבר קשה בעיניכם [אמרו ליה] כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני ואף רבי עקיבא לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים

מתני׳ בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואין נותן גט עד שיגדיל

ומטמא בנדה לטמא משכב תחתון כעליון

ופוסל ואינו מאכיל בתרומה ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח ונסקלת על ידו ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידו והוא פטור

גמ׳ ולכשיגדיל בגט סגי לה והתניא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול

מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אף ביאת בן תשע צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו

אמר רב הכי קאמר

לכשיגדיל יבעול ויתן גט

מתני׳ בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה

בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל שלש עשרה

קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש

גמ׳ וכיון דתנא בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין למה לי סלקא דעתך אמינא בודקין לעולם קא משמע לן

וכיון דתני בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין בודקין כל שתים עשרה למה לי סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר שלשים יום בשנה חשובים שנה היכא דבדקנא שלשים ולא ידעה להפלות אימא תו לא ליבדוק קא משמע לן

ולתני הני תרתי בבי בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה בת אחת עשרה ויום אחד נדריה נבדקין למה לי

איצטריך סלקא דעתך אמינא סתמא בשתים עשרה בעיא בדיקה באחת עשרה לא בעיא בדיקה והיכא דחזינן לה דחריפא טפי מיבדקה באחת עשרה קא משמע לן

קודם הזמן הזה ואחר הזמן הזה למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דלא קאמרי אינהו אבל היכא דקאמרי אינהו נסמוך עלייהו קא משמע לן

תנו רבנן אלו דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר דברים האמורים בתינוקת בתינוק אמורים דברים האמורים בתנוק בתנוקת אמורים

אמר רב חסדא מאי טעמא דרבי דכתיב ויבן ה׳ [אלהים] את הצלע מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש

ואידך ההוא מבעי ליה לכדריש לקיש דאמר ריש לקיש משום רבי שמעון בן מנסיא ויבן ה׳ [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אצל אדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא

ורבי שמעון בן אלעזר מאי טעמא אמר רב שמואל בר רב יצחק מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמומית תחלה

איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן

למאי הלכתא אי לנדרים לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר זמן דמיא

אלא לעונשין מאי רב ורבי חנינא דאמרי תרווייהו תוך זמן כלפני זמן רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי דאמרי תרווייהו תוך זמן כלאחר זמן

אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך וזאת לפנים בישראל

מתיב רב המנונא אחר זמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדריהם נדר והקדשן הקדש הא תוך זמן כלפני זמן

אמר ליה רבא אימא רישא קודם הזמן הזה אף על פי שאמרו יודעים אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש הא תוך זמן כלאחר זמן

ולא היא רבא קטעי הוא סבר רב המנונא ממשנה יתירה קדייק ואדדייק מסיפא לידוק מרישא

ולא היא רב המנונא מגופא דמתניתין קא דייק הא לאחר זמן היכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אלא לאו דאייתי שתי שערות

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה מה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה מה

בשלמא לרבי יוחנן כי היכי דאיכא תנא דקאמר יום אחד בשנה חשוב שנה הכי נמי איכא תנא דאמר שלשים יום בשנה חשובין שנה

אלא לרבי ינאי קשיא קשיא

פחות מכאן כנותן אצבע בעין איבעיא להו הני בתולין מיזל אזלי ואתו או דלמא אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר שלש

למאי נפקא מינה כגון שבעל בתוך שלש ומצא דם ובעל לאחר שלש ולא מצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו שהות הוא דלא הויא להו

אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר שלש הא אחר בא עליה מאי

מתקיף לה רב חייא בריה דרב איקא ומאן לימא לן דמכה שבתוך שלש אינה חוזרת לאלתר שמא חוזרת לאלתר והא אחר בא עליה

אלא נפקא מינה כגון שבעל בתוך שלש ומצא דם ובעל לאחר שלש ומצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו האי דם בתולין הוא אלא אי אמרת אתצודי הוא דלא מתצדי אלא עד לאחר שלש האי דם נדה הוא מאי

אמר רב חסדא תא שמע פחות מכאן כנותן אצבע בעין למה לי למתני כנותן אצבע בעין לתני פחות מכאן ולא כלום מאי לאו הא קא משמע לן מה עין מדמעת וחוזרת ומדמעת אף בתולין מיזל אזלי ואתי

תנו רבנן מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי אמרה לו רבי אשה בכמה ניסת אמר לה בת שלש שנים ויום אחד

ובכמה מתעברת אמר לה בת שתים עשרה שנה ויום אחד אמרה לו אני נשאתי בשש וילדתי בשבע אוי לשלש שנים שאבדתי בבית אבא

ומי מעברה והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה

קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה וימות

ואיזוהי קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מכאן או יתר על כן משמשת והולכת דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים ה׳

איבעית אימא אשר בשר חמורים בשרם ואיבעית אימא אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר

תנו רבנן מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא אמרה לו רבי נבעלתי בתוך שלש שנים מה אני לכהונה אמר לה כשרה את לכהונה

אמרה לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה לתינוק שטמנו לו אצבעו בדבש פעם ראשונה ושניה גוער בה שלישית מצצה אמר לה אם כן פסולה את לכהונה

ראה התלמידים מסתכלים זה בזה אמר להם למה הדבר קשה בעיניכם [אמרו ליה] כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני ואף רבי עקיבא לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים

מתני׳ בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואין נותן גט עד שיגדיל

ומטמא בנדה לטמא משכב תחתון כעליון

ופוסל ואינו מאכיל בתרומה ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח ונסקלת על ידו ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידו והוא פטור

גמ׳ ולכשיגדיל בגט סגי לה והתניא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול

מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אף ביאת בן תשע צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו

אמר רב הכי קאמר

לכשיגדיל יבעול ויתן גט

מתני׳ בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה

בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל שלש עשרה

קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש

גמ׳ וכיון דתנא בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין למה לי סלקא דעתך אמינא בודקין לעולם קא משמע לן

וכיון דתני בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין בודקין כל שתים עשרה למה לי סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר שלשים יום בשנה חשובים שנה היכא דבדקנא שלשים ולא ידעה להפלות אימא תו לא ליבדוק קא משמע לן

ולתני הני תרתי בבי בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה בת אחת עשרה ויום אחד נדריה נבדקין למה לי

איצטריך סלקא דעתך אמינא סתמא בשתים עשרה בעיא בדיקה באחת עשרה לא בעיא בדיקה והיכא דחזינן לה דחריפא טפי מיבדקה באחת עשרה קא משמע לן

קודם הזמן הזה ואחר הזמן הזה למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דלא קאמרי אינהו אבל היכא דקאמרי אינהו נסמוך עלייהו קא משמע לן

תנו רבנן אלו דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר דברים האמורים בתינוקת בתינוק אמורים דברים האמורים בתנוק בתנוקת אמורים

אמר רב חסדא מאי טעמא דרבי דכתיב ויבן ה׳ [אלהים] את הצלע מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש

ואידך ההוא מבעי ליה לכדריש לקיש דאמר ריש לקיש משום רבי שמעון בן מנסיא ויבן ה׳ [אלהים] את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אצל אדם הראשון שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא

ורבי שמעון בן אלעזר מאי טעמא אמר רב שמואל בר רב יצחק מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמומית תחלה

איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן

למאי הלכתא אי לנדרים לאו כלפני זמן דמיא ולאו כלאחר זמן דמיא

אלא לעונשין מאי רב ורבי חנינא דאמרי תרווייהו תוך זמן כלפני זמן רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי דאמרי תרווייהו תוך זמן כלאחר זמן

אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך וזאת לפנים בישראל

מתיב רב המנונא אחר זמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדריהם נדר והקדשן הקדש הא תוך זמן כלפני זמן

אמר ליה רבא אימא רישא קודם הזמן הזה אף על פי שאמרו יודעים אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש הא תוך זמן כלאחר זמן

ולא היא רבא קטעי הוא סבר רב המנונא ממשנה יתירה קדייק ואדדייק מסיפא לידוק מרישא

ולא היא רב המנונא מגופא דמתניתין קא דייק הא לאחר זמן היכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא אלא לאו דאייתי שתי שערות

גלול כלפי מעלה