Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ט בתשרי תש״פ | 28 אוקטובר 2019

נדה ה

מה הדין לגבי כתמים של נשים – האם מטמאים למפרע? האם יש הבדל בין דין כתמים לנשים שיש להן וסת לבין נשים כמו מעוברת ומניקה שנחשבות מסולקות דמים? האם שתי הבדיקות לפני ואחרי תשמיש נחשבים כבדיקה? למה המשנה הזכירה שהאשה ישבה על מיטה? מה אפשר ללמוד להלכה מכך לגבי טומאת משכב ומושב למפרע? איזה סוג של דברים נחשבים "שיש בהן דעת להישאל"?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

וברייתא דברי הכל

ולוקמא איפכא

כיון דאיכא לאוקומי לקולא ולחומרא לחומרא מוקמינן

קתני שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת טעמא דאשה שיש לה וסת הוא דפליגי רבנן בין כתמה לראייתה

הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן

מני רבי חנינא בן אנטיגנוס היא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא בן אנטיגנוס כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה

ומי אית ליה לרבי חנינא כתם כלל והתניא כל הנשים כתמן טמא ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן אין להן כתם מאי לאו אין להן כתם כלל לא אין להן כתם למפרע אבל יש להן כתם מכאן ולהבא

מכלל דתנא קמא סבר אפילו למפרע אין רבי מאיר היא דמחמיר גבי כתמים דתניא כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא למפרע דברי רבי מאיר

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן ותינוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם ושלא הגיע זמנה לראות אין לה כתם ואימתי הגיע זמנה לראות משהגיעו ימי הנעורים

והמשמשת בעדים כו׳ אמר רב יהודה אמר שמואל עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה

מאי טעמא אמר רב קטינא מתוך שמהומה לביתה וכי מהומה לביתה מאי הוי מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין

תנן המשמשת בעדים הרי זו כפקידה מאי לאו חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש לא אידי ואידי לאחר תשמיש ואחד לו ואחד לה כדתנן דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה

האי מאי אי אמרת בשלמא חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש איצטריך סלקא דעתך אמינא מתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר קא משמע לן הרי זו כפקידה אלא אי אמרת אידי ואידי לאחר תשמיש פשיטא

מהו דתימא שמא תראה טפת דם כחרדל ותחפנה שכבת זרע קא משמע לן

ואיבעית אימא שתי בדיקות אצרכוה רבנן חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש וכי קתני הרי זו כפקידה אלאחר תשמיש והא המשמשת קתני תני ומשמשת

ממעטת על יד מעת לעת השתא מעת לעת ממעטת


מפקידה לפקידה מיבעיא

מהו דתימא מעת לעת חשו בה רבנן לפסידא דטהרות אבל מפקידה לפקידה לא קא משמע לן

כיצד דיה שעתה וכו׳ למה לי למיתני היתה יושבת במטה ועסקה בטהרות ליתני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה

הא קא משמע לן טעמא דדיה שעתה הא מעת לעת מטה נמי מטמיא מסייע ליה לזעירי דאמר זעירי מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים

מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא וכל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור תרגמה זעירי כשחברותיה נושאות אותה במטה דהויא ליה יד חברותיה

והשתא דאמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי מונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל אף על פי שאין חברותיה נושאות אותה במטה

גופא אמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלים עליה אפילו בכלי המונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל

מיתיבי היה מתעטף בטליתו וטהרות וטומאות בצדו וטהרות וטומאות למעלה מראשו ספק נגע ספק לא נגע טהור ואם אי אפשר אלא אם כן נגע טמא

רבן שמעון בן גמליאל אומר אומרים לו שנה ושונה אמרו לו אין שונים בטהרות

אמאי הא ספק טומאה הבאה בידי אדם הוא

בר מיניה דההיא דתני רב הושעיא ברשות היחיד ספקו טמא ברשות הרבים טהור

גופא אמר זעירי מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים

איני והא כי אתא אבימי מבי חוזאי אתא ואייתי מתניתא בידיה מעת לעת שבנדה משכבה ומושבה כמגעה מאי לאו מה מגעה לא מטמא אדם אף משכבה לא מטמא אדם

אמר רבא ותסברא קל וחומר הוא ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באוהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה משכבות ומושבות שאינן ניצולין באהל המת אינו דין שאין ניצולין במעת לעת שבנדה

והא אבימי מבי חוזאי מתניתא קאמר אימא משכבה ומושבה


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה ה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה ה

וברייתא דברי הכל

ולוקמא איפכא

כיון דאיכא לאוקומי לקולא ולחומרא לחומרא מוקמינן

קתני שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמאה מעת לעת טעמא דאשה שיש לה וסת הוא דפליגי רבנן בין כתמה לראייתה

הא שאר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן

מני רבי חנינא בן אנטיגנוס היא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא בן אנטיגנוס כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה

ומי אית ליה לרבי חנינא כתם כלל והתניא כל הנשים כתמן טמא ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן אין להן כתם מאי לאו אין להן כתם כלל לא אין להן כתם למפרע אבל יש להן כתם מכאן ולהבא

מכלל דתנא קמא סבר אפילו למפרע אין רבי מאיר היא דמחמיר גבי כתמים דתניא כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן טמא למפרע דברי רבי מאיר

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר נשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן ותינוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם ושלא הגיע זמנה לראות אין לה כתם ואימתי הגיע זמנה לראות משהגיעו ימי הנעורים

והמשמשת בעדים כו׳ אמר רב יהודה אמר שמואל עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה

מאי טעמא אמר רב קטינא מתוך שמהומה לביתה וכי מהומה לביתה מאי הוי מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין

תנן המשמשת בעדים הרי זו כפקידה מאי לאו חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש לא אידי ואידי לאחר תשמיש ואחד לו ואחד לה כדתנן דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה

האי מאי אי אמרת בשלמא חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש איצטריך סלקא דעתך אמינא מתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר קא משמע לן הרי זו כפקידה אלא אי אמרת אידי ואידי לאחר תשמיש פשיטא

מהו דתימא שמא תראה טפת דם כחרדל ותחפנה שכבת זרע קא משמע לן

ואיבעית אימא שתי בדיקות אצרכוה רבנן חד לפני תשמיש וחד לאחר תשמיש וכי קתני הרי זו כפקידה אלאחר תשמיש והא המשמשת קתני תני ומשמשת

ממעטת על יד מעת לעת השתא מעת לעת ממעטת


מפקידה לפקידה מיבעיא

מהו דתימא מעת לעת חשו בה רבנן לפסידא דטהרות אבל מפקידה לפקידה לא קא משמע לן

כיצד דיה שעתה וכו׳ למה לי למיתני היתה יושבת במטה ועסקה בטהרות ליתני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה

הא קא משמע לן טעמא דדיה שעתה הא מעת לעת מטה נמי מטמיא מסייע ליה לזעירי דאמר זעירי מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים

מכדי האי מטה דבר שאין בו דעת לישאל הוא וכל דבר שאין בו דעת לישאל ספקו טהור תרגמה זעירי כשחברותיה נושאות אותה במטה דהויא ליה יד חברותיה

והשתא דאמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי מונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל אף על פי שאין חברותיה נושאות אותה במטה

גופא אמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלים עליה אפילו בכלי המונח על גבי קרקע כמי שיש בו דעת לישאל

מיתיבי היה מתעטף בטליתו וטהרות וטומאות בצדו וטהרות וטומאות למעלה מראשו ספק נגע ספק לא נגע טהור ואם אי אפשר אלא אם כן נגע טמא

רבן שמעון בן גמליאל אומר אומרים לו שנה ושונה אמרו לו אין שונים בטהרות

אמאי הא ספק טומאה הבאה בידי אדם הוא

בר מיניה דההיא דתני רב הושעיא ברשות היחיד ספקו טמא ברשות הרבים טהור

גופא אמר זעירי מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים

איני והא כי אתא אבימי מבי חוזאי אתא ואייתי מתניתא בידיה מעת לעת שבנדה משכבה ומושבה כמגעה מאי לאו מה מגעה לא מטמא אדם אף משכבה לא מטמא אדם

אמר רבא ותסברא קל וחומר הוא ומה כלי חרס המוקף צמיד פתיל הניצול באוהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה משכבות ומושבות שאינן ניצולין באהל המת אינו דין שאין ניצולין במעת לעת שבנדה

והא אבימי מבי חוזאי מתניתא קאמר אימא משכבה ומושבה


גלול כלפי מעלה