Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ט בכסלו תש״פ | 17 דצמבר 2019
  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

נדה נה

מניין לנו שבשר במת מטמא לח ויבש? שתי תשובות שונות הובאו. הגמרא מקשה עליהם ממקומות אחרים. יש יוצאים מן הכלל – שיניים, שער וציפורן – למה הם לא מטמאים? איך זה מסתדר עם מה שנאמר מקודם? מה לגבי עור האדם? האם מטמא? האם נחשב כמו שער וציפוניים שגזעו מחליף? מניין לנו שהזוב מטמא כמו הזב? האם מטמא בדיוק כמו הזב או האם יש הבדלים? דיני רוק של זב – איך מטמא? האם מטמא כמו הזב? מי האף – מניין לנו שמטמא? מחלוקת ר’ יוחנן וריש לקיש. מהן הנפקא מינות?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

This post is also available in English

אי מה היא מטמאה באבן מסמא אף מדוה נמי מטמאה באבן מסמא

אמר רב אשי אמר קרא והנושא אותם אותם מיעוטא הוא

ובשר המת מנלן אמר ריש לקיש אמר קרא לכל טמאתו לכל טומאות הפורשות ממנו

רבי יוחנן אמר או בעצם אדם או בקבר אדם דומיא דעצם מה עצם יבש אף כאן יבש

מאי בינייהו איכא בינייהו דאפריך אפרוכי

מיתיבי בשר המת שהופרך טהור התם דאקמח והוי עפרא

מיתיבי כל שבמת מטמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חבורן הכל טמא

אמר רב אדא בר אהבה דומיא דעצם מה עצם שנברא עמו אף כל שנברא עמו והאיכא שער וצפורן שנבראו עמו וטהורין

אלא אמר רב אדא בר אהבה דומיא דעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו השינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאף על פי שנבראו עמו גזעו מחליף

והרי עור דגזעו מחליף ותנן הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין ואפילו רבנן לא קפסלי אלא דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה ולעולם גזעו מחליף ותנינן אלו שעורותיהם כבשרן עור האדם

הא איתמר עלה אמר עולא דבר תורה עור אדם טהור ומאי טעמא אמרו טמא גזרה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין לחמור

ואיכא דאמרי הרי עור דאין גזעו מחליף ותנן וחכמים פוסלין ואפילו רבי מאיר לא קא מכשר אלא דקריר בשרא וחייא ולעולם אין גזעו מחליף ואמר עולא דבר תורה עור אדם טהור

כי איתמר דעולא אסיפא איתמר וכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור אדם ואמר עולא דבר תורה עור אדם כי עבדו טהור ומה טעם אמרו טמא גזרה שמא יעשה אדם עור אביו ואמו שטיחין

והרי בשר דגזעו מחליף וטמא אמר מר בר רב אשי בשר נעשה מקומו צלקת

אבל הזוב זוב מנלן דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא

והלא דין הוא לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור אף אתה אל תתמה על זה שאף על פי שגורם טומאה לאחרים הוא עצמו טהור תלמוד לומר זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא

ואימא הני מילי במגע אבל במשא לא מידי דהוה אשרץ אמר רב ביבי בר אביי במגע לא איצטריך קרא דלא גרע משכבת זרע

כי איצטריך קרא למשא ואימא במשא מטמא אדם ובגדים ובמגע אדם מטמא בגדים לא לטמא מידי דהוה אמגע נבלה

לא סלקא דעתך דתניא אחרים אומרים הזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן

והשתא דנפקא לן מהזב את זובו זובו טמא למה לי

אמר רב יהודה מדסקרתא איצטריך סלקא דעתך אמינא שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור ואי משום הזב את זובו למניינא הוא דאתא

זוב חד זובו תרתי ובשלישי אקשיה רחמנא לנקבה

כתב רחמנא זובו טמא והשתא דאמר רחמנא זובו טמא הוא דרוש ביה נמי האי

והרוק רוק מנלן דתניא וכי ירק יכול אף על פי שלא נגע תלמוד לומר בטהור עד שיגע בטהור

אין לי אלא רוקו כיחו וניעו ומי האף שלו מנין תלמוד לומר וכי ירק

אמר מר יכול אף על פי שלא נגע מהיכא תיתי

סלקא דעתך אמינא נילף רוק רוק מיבמה מה התם אף על פי דלא נגע אף הכא נמי דלא נגע קא משמע לן

ואימר הני מילי במגע אבל במשא לא מידי דהוה אשרץ אמר ריש לקיש תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא בטהור מה שביד טהור טמאתי לך

ואימא במשא מטמא אדם ובגדים במגע אדם לטמא בגדים לא לטמא מידי דהוה אמגע נבלה

אמר ריש לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא בטהור טהרה שטהרתי לך במקום אחר טמאתי לך כאן ואיזה זה זה מגע נבלה

ואימא כמשא דשרץ אם כן נכתוב קרא באדם מאי בטהור שמע מינה תרתי

ומי האף מאי מי האף אמר רב בנגררין דרך הפה לפי שאי אפשר למי האף בלא צחצוחי הרוק ורבי יוחנן אמר אפילו בנגררין דרך החוטם אלמא קסבר מעיין הוא ורחמנא רבייה

ורב נחשוב נמי דמעת עינו דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיה לעיניה ליכחול מגוי ולוי אמר האי מאן דבעי דלימות ליכחול מגוי

ואמר רב חייא בר גוריא מאי טעמא דרב דלא אמר הא מאן דבעי דלימות הואיל ויכול לגוררן ולהוציאן דרך הפה ורב נהי דזיהרא נפיק דמעתא גופא לא נפיק

תא שמע תשעה משקין הזב הן הזיעה והליחה סרוחה והריעי טהורין מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו רוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה ואילו מי האף לא קתני

בשלמא לרב לא קתני דלא פסיקא ליה למתני זימנין דאתי דרך הפה וזימנין דאתי דרך החוטם אלא לרבי יוחנן ליתני

ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני אלא תנא רוק וכל דאתא מרבויא הכא נמי תנא רוקו וכל דאתא מרבויא

דמעת עינו דכתיב ותשקמו בדמעות שליש ודם מגפתו דכתיב ודם חללים ישתה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה חלב האשה דכתיב ותפתח את נאוד החלב ותשקהו

מימי רגליו מנלן דתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה והלא דין הוא ומה רוק הבא ממקום טהרה טמא מימי רגליו הבאין

  • ה לימוד החודש מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ יצחק לייב בן דויד בר הכוהן ומלכה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכוהן ומנוחה שרה ולכבוד הבר מצווה של בנם איתן.

  • הלימוד החודש מוקדש לרפואת נעמה בת יעל אסתר.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה נה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה נה

אי מה היא מטמאה באבן מסמא אף מדוה נמי מטמאה באבן מסמא

אמר רב אשי אמר קרא והנושא אותם אותם מיעוטא הוא

ובשר המת מנלן אמר ריש לקיש אמר קרא לכל טמאתו לכל טומאות הפורשות ממנו

רבי יוחנן אמר או בעצם אדם או בקבר אדם דומיא דעצם מה עצם יבש אף כאן יבש

מאי בינייהו איכא בינייהו דאפריך אפרוכי

מיתיבי בשר המת שהופרך טהור התם דאקמח והוי עפרא

מיתיבי כל שבמת מטמא חוץ מן השינים והשער והצפורן ובשעת חבורן הכל טמא

אמר רב אדא בר אהבה דומיא דעצם מה עצם שנברא עמו אף כל שנברא עמו והאיכא שער וצפורן שנבראו עמו וטהורין

אלא אמר רב אדא בר אהבה דומיא דעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו השינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאף על פי שנבראו עמו גזעו מחליף

והרי עור דגזעו מחליף ותנן הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין ואפילו רבנן לא קפסלי אלא דאדהכי והכי שליט בה אוירא ומתה ולעולם גזעו מחליף ותנינן אלו שעורותיהם כבשרן עור האדם

הא איתמר עלה אמר עולא דבר תורה עור אדם טהור ומאי טעמא אמרו טמא גזרה שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין לחמור

ואיכא דאמרי הרי עור דאין גזעו מחליף ותנן וחכמים פוסלין ואפילו רבי מאיר לא קא מכשר אלא דקריר בשרא וחייא ולעולם אין גזעו מחליף ואמר עולא דבר תורה עור אדם טהור

כי איתמר דעולא אסיפא איתמר וכולן שעבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור אדם ואמר עולא דבר תורה עור אדם כי עבדו טהור ומה טעם אמרו טמא גזרה שמא יעשה אדם עור אביו ואמו שטיחין

והרי בשר דגזעו מחליף וטמא אמר מר בר רב אשי בשר נעשה מקומו צלקת

אבל הזוב זוב מנלן דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא

והלא דין הוא לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור אף אתה אל תתמה על זה שאף על פי שגורם טומאה לאחרים הוא עצמו טהור תלמוד לומר זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא

ואימא הני מילי במגע אבל במשא לא מידי דהוה אשרץ אמר רב ביבי בר אביי במגע לא איצטריך קרא דלא גרע משכבת זרע

כי איצטריך קרא למשא ואימא במשא מטמא אדם ובגדים ובמגע אדם מטמא בגדים לא לטמא מידי דהוה אמגע נבלה

לא סלקא דעתך דתניא אחרים אומרים הזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן

והשתא דנפקא לן מהזב את זובו זובו טמא למה לי

אמר רב יהודה מדסקרתא איצטריך סלקא דעתך אמינא שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור ואי משום הזב את זובו למניינא הוא דאתא

זוב חד זובו תרתי ובשלישי אקשיה רחמנא לנקבה

כתב רחמנא זובו טמא והשתא דאמר רחמנא זובו טמא הוא דרוש ביה נמי האי

והרוק רוק מנלן דתניא וכי ירק יכול אף על פי שלא נגע תלמוד לומר בטהור עד שיגע בטהור

אין לי אלא רוקו כיחו וניעו ומי האף שלו מנין תלמוד לומר וכי ירק

אמר מר יכול אף על פי שלא נגע מהיכא תיתי

סלקא דעתך אמינא נילף רוק רוק מיבמה מה התם אף על פי דלא נגע אף הכא נמי דלא נגע קא משמע לן

ואימר הני מילי במגע אבל במשא לא מידי דהוה אשרץ אמר ריש לקיש תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא בטהור מה שביד טהור טמאתי לך

ואימא במשא מטמא אדם ובגדים במגע אדם לטמא בגדים לא לטמא מידי דהוה אמגע נבלה

אמר ריש לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא בטהור טהרה שטהרתי לך במקום אחר טמאתי לך כאן ואיזה זה זה מגע נבלה

ואימא כמשא דשרץ אם כן נכתוב קרא באדם מאי בטהור שמע מינה תרתי

ומי האף מאי מי האף אמר רב בנגררין דרך הפה לפי שאי אפשר למי האף בלא צחצוחי הרוק ורבי יוחנן אמר אפילו בנגררין דרך החוטם אלמא קסבר מעיין הוא ורחמנא רבייה

ורב נחשוב נמי דמעת עינו דאמר רב האי מאן דבעי דלסתמיה לעיניה ליכחול מגוי ולוי אמר האי מאן דבעי דלימות ליכחול מגוי

ואמר רב חייא בר גוריא מאי טעמא דרב דלא אמר הא מאן דבעי דלימות הואיל ויכול לגוררן ולהוציאן דרך הפה ורב נהי דזיהרא נפיק דמעתא גופא לא נפיק

תא שמע תשעה משקין הזב הן הזיעה והליחה סרוחה והריעי טהורין מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו רוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה ואילו מי האף לא קתני

בשלמא לרב לא קתני דלא פסיקא ליה למתני זימנין דאתי דרך הפה וזימנין דאתי דרך החוטם אלא לרבי יוחנן ליתני

ולטעמיך כיחו וניעו מי קתני אלא תנא רוק וכל דאתא מרבויא הכא נמי תנא רוקו וכל דאתא מרבויא

דמעת עינו דכתיב ותשקמו בדמעות שליש ודם מגפתו דכתיב ודם חללים ישתה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה חלב האשה דכתיב ותפתח את נאוד החלב ותשקהו

מימי רגליו מנלן דתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה והלא דין הוא ומה רוק הבא ממקום טהרה טמא מימי רגליו הבאין

גלול כלפי מעלה