נדה נו

ממקום טמא אינו דין שיהו טמאין דם היוצא מפי האמה יוכיח שבא ממקום טמא וטהור אף אתה אל תתמה על זה שאף על פי שבא ממקום טומאה יהיה טהור תלמוד לומר זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה

דם היוצא מפי האמה מנלן דטהור דתניא יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמאין תלמוד לומר זובו טמא הוא הוא טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור

ואיפוך אנא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי דומיא דרוק מה רוק שמתעגל ויוצא אף כל שמתעגל ויוצא יצא דם שאין מתעגל ויוצא

והרי חלב שבאשה שמתעגל ויוצא ואמר מר חלב שבאשה מטמא טומאת משקין טומאת משקין אין אבל לא טומאה חמורה

אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי דומיא דרוק מה רוק מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע אף כל מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע יצא דם שאינו מתעגל ויוצא יצא חלב שבאשה שאף על פי שמתעגל ויוצא אינו חוזר ונבלע

ונילף מזובו מה זובו שאין מתעגל ויוצא מטמא אף כל אמר רבא מזובו ליכא למילף שכן גורם טומאה לאחרים

והשרץ אמר ריש לקיש שרץ שיבש ושלדו קיימת טמא והאנן תנן מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין אמר רבי זירא לא קשיא הא בכולן הא במקצתן

דתניא אמר רבי יצחק ברבי ביסנא אמר רבי שמעון בן יוחי בהם יכול בכולן תלמוד לומר מהם

אי מהם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד כאן בלח כאן ביבש

אמר רבא הני זבוגי דמחוזא כי שלדן קיימת טמאין ואמר ריש לקיש שרץ שנשרף ושלדו קיימת טמא

מיתיבי נמצא שרץ שרוף על גבי הזיתים וכן מטלית המהוהא טהורין שכל הטמאות כשעת מציאתן אמר רבי זירא לא קשיא הא בכולן הא במקצתן

דתניא אמר רבי יצחק ברבי ביסנא משום רבי שמעון בן יוחי בהם יכול בכולן תלמוד לומר מהם

אי מהם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד כאן בשרוף כאן בשאינו שרוף

מטמאין לחין זב דכתיב רר בשרו כיחו וניעו ורוקו דכתיב כי ירק הזב כעין רוק

שרץ במותם אמר רחמנא כעין מיתה שכבת זרע הראויה להזריע נבלה דכתיב כי ימות כעין מיתה

אם יכולין להשרות בעי רבי ירמיה תחילתו וסופו בפושרין או דלמא תחילתו אף על פי שאין סופו

תא שמע דתניא כמה היא שרייתן בפושרין יהודה בן נקוסא אומר מעת לעת תחילתו אף על פי שאין סופו רבן שמעון בן גמליאל אומר צריכין שיהו פושרין מעת לעת

רבי יוסי אומר בשר המת כו׳ אמר שמואל טהור מלטמא בכזית אבל מטמא טומאת רקב תניא נמי הכי רבי יוסי אומר בשר המת שיבש ואין יכול לשרות ולחזור כמות שהיה טהור מלטמא בכזית אבל טמא טומאת רקב

מתני׳ השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת כבוד

וכן כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס

ומטמא בין לח בין יבש רבי שמעון אומר היבש מטמא למפרע והלח אינו מטמא אלא עד שעת שיהא יכול לחזור ולהיות לח

גמ׳ איבעיא להו עד שעת כבוד חזקתו בדוק או דלמא חזקתו מתכבד

ומאי נפקא מינה דאמר כביד ולא בדיק אי אמרת חזקתו בדוק הא לא בדק אי אמרת חזקתו מתכבד הא מתכבד

אי נמי דאשתכח בגומא אי אמרת חזקתו בדוק מאן דבדק בגומא נמי בדיק אי אמרת חזקתו מתכבד גומא לא מתכבדא

וכן הכתם וכו׳ איבעיא להו עד שעת כבוס חזקתו בדוק או דלמא חזקתו מתכבס

למאי נפקא מינה דאמר כיבס ולא בדק אי אמרת חזקתו בדוק הא לא בדק אי אמרת חזקתו מתכבס הא מתכבס

אי נמי דאשתכחה בסטרא אי אמרת חזקתו בדוק מאן דבדק בסטרא נמי בדיק אי אמרת חזקתו מתכבס בסטרא לא מתכבס

מאי תא שמע דתניא אמר רבי מאיר מפני מה אמרו השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת כיבוד מפני שחזקת בני ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כבודיהם ואם לא בדקו הפסידוהו למפרע

ומפני מה אמרו כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן ואם לא בדקו הפסידו למפרע

רבי אחא אמר תחזור ותכבסנו אם נדחה מראיתו בידוע שלאחר כבוס ואם לאו בידוע שלפני הכבוס

רבי אומר אינו דומה כתם שלאחר הכבוס לכתם שלפני הכבוס שזה מקדיר וזה מגליד שמע מינה חזקתו בדוק שמע מינה

ומטמא בין לח וכו׳ אמר רבי אלעזר לא שנו אלא שרץ אבל כתם לח נמי מטמא למפרע אימר יבש היה ומיא נפיל עליה

שרץ נמי אימר יבש היה ומיא נפיל עליה אם איתא דהכי הוא אמרטוטי אימרטט

מתני׳ כל הכתמין הבאין מרקם טהורין רבי יהודה מטמא מפני שהם גרים וטועין הבאין מבין הגוים טהורין מבין ישראל ומבין הכותים רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרים מפני שלא נחשדו על כתמיהן

גמ׳ קפסיק ותני אפילו מתרמוד אמר רבי יוחנן זאת אומרת מקבלין גרים מתרמוד

איני והא רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו אין מקבלין גרים מתרמוד

וכי תימא זאת ולא סבירא ליה והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה

אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן

מבין ישראל וכו׳ ורבנן אי דישראל מטהרי דמאן מטמו

חסורי מחסרא והכי קתני מבין ישראל טמא מבין הכותים רבי מאיר מטמא דכותים גרי אמת הן וחכמים מטהרין דכותים גרי אריות הן

אי הכי שלא נחשדו על כתמיהן גרי אריות מבעי ליה

אלא הכי קאמר מבין ישראל ומבין הכותים טמאין דכותים גרי אמת הן הנמצאין בערי ישראל טהורין שלא נחשדו על כתמיהם ואצנועי מצנעי להו

הנמצאין בערי כותים רבי מאיר מטמא דנחשדו על כתמיהם וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן

מתני׳ כל הכתמים הנמצאים בכל מקום טהורין חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בית הטמאות

בית הטמאות של כותים מטמאין באהל מפני שהם קוברין שם את הנפלים רבי יהודה אומר לא היו קוברין אלא משליכין וחיה גוררתו

נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים או לא קברנו נאמנים לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה נאמנים על ציון קברות

ואין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס

זה הכלל דבר שחשודים בו אין נאמנין עליו