Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ד בכסלו תש״פ | 22 דצמבר 2019

נדה ס

באיזה מקרים אפשר לתלות את הכתם במישהי אחרת? אם השאילה בגדיה לנכרית? במה זה תלוי? יש מושג – תולין במקולקל במקולקלת – עד היכן אפשר להגיד מושג זה? האם אפשר אם במקולקת בתוך שבעה נקיים כבר – האם אפשר לתלות בה אפילו אם זה אומר שהיא צריכה להתחיל שוב שבעה נקיים? יש מחלוקת רבי ורשב”ג בעניין. האם הם חולקים גם בדיני טומאה וטהרה – טהור וטמא הלכו על שני שבילים וידוע ששביל אחד היה טמא ושביל אחד היה טהור. האם אפשר לתלות שהטמא עבר בשביל הטמא? האם אפשר לתלות באשה שראתה כתם? כתם שרואים על דבר שאינו מקבל טומאה – האם מטמא את האשה או לא? מה הדין כשיש שלוש נשים במטה אחת ומוצאות כתם. אם אחת בדקה ומצאה דם, אפשר לתלות מה אבל האם תלוי מתי בדקה? האם תלוי גם אם חלק מהנשים בקטיגוריה של מסולקות דמים – מעוברת, מניקה, קטנה או זקנה?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

This post is also available in English

הרואה

ממאי דומיא דנדה מה נדה דקחזיא אף נכרית דקא חזיא

אמר רב ששת כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא דתניא תולה בנכרית רבי מאיר אומר בנכרית הראויה לראות ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בראויה לראות אבל רואה לא איצטריך

אמר רבא ותסברא רבי מאיר לחומרא רבי מאיר לקולא

דתניא אינה תולה בנכרית רבי מאיר אומר תולה ואלא קשיא הך תריץ הכי והיא שרואה רבי מאיר אומר בראויה לראות ואף על פי שאינה רואה

תנו רבנן תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה

ובסופרת שבעה שלא טבלה לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת דברי רבן שמעון בן גמליאל רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות

ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה

וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין

לפיכך דרבן שמעון בן גמליאל למה לי משום דרבי

לפיכך דרבי למה לי מהו דתימא ההיא דאשתכח כתם גבה תתקלקל אידך לא תתקלקל קמשמע לן

אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טהור ואחד טמא באנו למחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל

מתקיף לה רב אדא עד כאן לא קאמר רבי התם אלא דתרוייהו כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא לן מינה

ורב חסדא סוף סוף איהי טבילה בעיא

איתמר אמר רבי יוסי ברבי חנינא טמא וטהור ואפילו טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור תולה טמא בתלוי וטהור בטהור לדברי הכל

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי יהודה בר ליואי מהו לתלות כתם בכתם אליבא דרבי לא תבעי לך

השתא ומה התם דקא חזיא מגופה אמרת אינה תולה הכא דמעלמא קא אתי לא כל שכן

כי תבעי לך אליבא דרבן שמעון בן גמליאל התם הוא דקא חזיא מגופה תליא הכא דמעלמא קאתי לא תליא או דלמא לא שנא

אמר ליה אין תולין מה טעם לפי שאין תולין

איתיביה אין תולין כתם בכתם השאילה חלוקה לנכרית או ליושבת על הכתם הרי זו תולה בה

הא גופה קשיא רישא אמרת אין תולין סיפא אמרת תולין הא לא קשיא הא רבי והא רבן שמעון בן גמליאל

איכא דאמרי הא והא רבי הא בראשון שלה הא בשני שלה

רב אשי אמר הא והא רבן שמעון בן גמליאל ולא קשיא


כאן למפרע כאן להבא

מכל מקום קשיא אמר רבינא לא קשיא הכי קאמר השאילה חלוקה לנכרית בעלת כתם הרי זו תולה בה

והא או ליושבת על הכתם קתני הכי קאמר או ליושבת על דם טוהר בעלת כתם תולה בה

שלש שלבשו כו׳ שהיה רבי נחמיה כו׳ אמר רב מתנה מאי טעמא דרבי נחמיה דכתיב ונקתה לארץ תשב כיון שישבה לארץ נקתה

אמר רב הונא אמר רבי חנינא מטהר היה רבי נחמיה אפילו באחורי כלי חרס פשיטא

מהו דתימא ליגזור גבו אטו תוכו קא משמע לן

אמר אביי מטהר היה רבי נחמיה במטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים

דרש רב חייא בר רב מתנה משמיה דרב הלכה כרבי נחמיה אמר ליה רב נחמן אבא תני מעשה בא לפני חכמים וטמאום ואת אמרת הלכה כרבי נחמיה

מאי היא דתניא שתי נשים שהיו טוחנות ברחיים של יד ונמצא דם תחת הפנימית שתיהן טמאות תחת החיצונה החיצונה טמאה והפנימית טהורה בינתים שתיהן טמאות

היה מעשה ונמצא דם על שפתה של אמבטי ועל עלה של זית בשעה שמסיקות את התנור ובא מעשה לפני חכמים וטמאום

תנאי היא דתניא רבי יעקב מטמא ורבי נחמיה מטהר והורו חכמים כרבי נחמיה

מתני׳ שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה ושתיהן טהורות ותולות זו בזו ואם לא היו ראוין לראות רואין אותן כאילו הן ראויות

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה בשיעור וסת

סבר לה כבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות

בעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות בעלה פטור טהרותיה טהורות

ורבי אושעיא אמר אפילו בעלה בחטאת טהרותיה תלויות

בשלמא התם אימר שמש עכביה לדם [אבל] הכא אם איתא דהוי דם מאן עכביה

אמר רבי ירמיה משל דרבי אושעיא למה הדבר דומה לילד וזקן שהיו מהלכין בדרך כל זמן שהיו בדרך ילד שוהא לבא נכנסו לעיר ילד ממהר לבא ואמר אביי משל דרבי אושעיא למה הדבר דומה לאדם שנותן אצבע בעין כל זמן שאצבע בעין דמעה שוהא לבא נטל האצבע דמעה ממהרת לבא

ותולות זו בזו תנו רבנן כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה

מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה זקנה ושאינה זקנה תולה זקנה בשאינה זקנה בתולה ושאינה בתולה תולה בתולה בשאינה בתולה

היו שתיהן עוברות שתיהן מניקות שתיהן זקנות שתיהן בתולות זו היא ששנינו לא היו ראויות לראות רואין


להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה ס

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה ס

הרואה

ממאי דומיא דנדה מה נדה דקחזיא אף נכרית דקא חזיא

אמר רב ששת כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתא דתניא תולה בנכרית רבי מאיר אומר בנכרית הראויה לראות ואפילו רבי מאיר לא קאמר אלא בראויה לראות אבל רואה לא איצטריך

אמר רבא ותסברא רבי מאיר לחומרא רבי מאיר לקולא

דתניא אינה תולה בנכרית רבי מאיר אומר תולה ואלא קשיא הך תריץ הכי והיא שרואה רבי מאיר אומר בראויה לראות ואף על פי שאינה רואה

תנו רבנן תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה

ובסופרת שבעה שלא טבלה לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת דברי רבן שמעון בן גמליאל רבי אומר אינה תולה לפיכך שתיהן מקולקלות

ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה

וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין

לפיכך דרבן שמעון בן גמליאל למה לי משום דרבי

לפיכך דרבי למה לי מהו דתימא ההיא דאשתכח כתם גבה תתקלקל אידך לא תתקלקל קמשמע לן

אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טהור ואחד טמא באנו למחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל

מתקיף לה רב אדא עד כאן לא קאמר רבי התם אלא דתרוייהו כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא לן מינה

ורב חסדא סוף סוף איהי טבילה בעיא

איתמר אמר רבי יוסי ברבי חנינא טמא וטהור ואפילו טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור תולה טמא בתלוי וטהור בטהור לדברי הכל

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי יהודה בר ליואי מהו לתלות כתם בכתם אליבא דרבי לא תבעי לך

השתא ומה התם דקא חזיא מגופה אמרת אינה תולה הכא דמעלמא קא אתי לא כל שכן

כי תבעי לך אליבא דרבן שמעון בן גמליאל התם הוא דקא חזיא מגופה תליא הכא דמעלמא קאתי לא תליא או דלמא לא שנא

אמר ליה אין תולין מה טעם לפי שאין תולין

איתיביה אין תולין כתם בכתם השאילה חלוקה לנכרית או ליושבת על הכתם הרי זו תולה בה

הא גופה קשיא רישא אמרת אין תולין סיפא אמרת תולין הא לא קשיא הא רבי והא רבן שמעון בן גמליאל

איכא דאמרי הא והא רבי הא בראשון שלה הא בשני שלה

רב אשי אמר הא והא רבן שמעון בן גמליאל ולא קשיא


כאן למפרע כאן להבא

מכל מקום קשיא אמר רבינא לא קשיא הכי קאמר השאילה חלוקה לנכרית בעלת כתם הרי זו תולה בה

והא או ליושבת על הכתם קתני הכי קאמר או ליושבת על דם טוהר בעלת כתם תולה בה

שלש שלבשו כו׳ שהיה רבי נחמיה כו׳ אמר רב מתנה מאי טעמא דרבי נחמיה דכתיב ונקתה לארץ תשב כיון שישבה לארץ נקתה

אמר רב הונא אמר רבי חנינא מטהר היה רבי נחמיה אפילו באחורי כלי חרס פשיטא

מהו דתימא ליגזור גבו אטו תוכו קא משמע לן

אמר אביי מטהר היה רבי נחמיה במטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים

דרש רב חייא בר רב מתנה משמיה דרב הלכה כרבי נחמיה אמר ליה רב נחמן אבא תני מעשה בא לפני חכמים וטמאום ואת אמרת הלכה כרבי נחמיה

מאי היא דתניא שתי נשים שהיו טוחנות ברחיים של יד ונמצא דם תחת הפנימית שתיהן טמאות תחת החיצונה החיצונה טמאה והפנימית טהורה בינתים שתיהן טמאות

היה מעשה ונמצא דם על שפתה של אמבטי ועל עלה של זית בשעה שמסיקות את התנור ובא מעשה לפני חכמים וטמאום

תנאי היא דתניא רבי יעקב מטמא ורבי נחמיה מטהר והורו חכמים כרבי נחמיה

מתני׳ שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה ושתיהן טהורות ותולות זו בזו ואם לא היו ראוין לראות רואין אותן כאילו הן ראויות

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה בשיעור וסת

סבר לה כבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותיה טמאות

בעלה באשם תלוי טהרותיה תלויות בעלה פטור טהרותיה טהורות

ורבי אושעיא אמר אפילו בעלה בחטאת טהרותיה תלויות

בשלמא התם אימר שמש עכביה לדם [אבל] הכא אם איתא דהוי דם מאן עכביה

אמר רבי ירמיה משל דרבי אושעיא למה הדבר דומה לילד וזקן שהיו מהלכין בדרך כל זמן שהיו בדרך ילד שוהא לבא נכנסו לעיר ילד ממהר לבא ואמר אביי משל דרבי אושעיא למה הדבר דומה לאדם שנותן אצבע בעין כל זמן שאצבע בעין דמעה שוהא לבא נטל האצבע דמעה ממהרת לבא

ותולות זו בזו תנו רבנן כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה

מניקה ושאינה מניקה תולה מניקה בשאינה מניקה זקנה ושאינה זקנה תולה זקנה בשאינה זקנה בתולה ושאינה בתולה תולה בתולה בשאינה בתולה

היו שתיהן עוברות שתיהן מניקות שתיהן זקנות שתיהן בתולות זו היא ששנינו לא היו ראויות לראות רואין


גלול כלפי מעלה