הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
נדה סד
מה זה וסת הדילוג? בכמה פעמים קובעים? הגמרא דנה במשמעות מסויימות של וסת קבוע. איך עוקרים וסת קבוע? איך מחזירים וסת קבוע שהיה עקור? המשנה עורכת השוואה בין דמים שונים באשה (בבתולים ובנדה ובין נשים שונים) לבין ענבים מסוגים שונים. כמה שמענבים יוצרים יין, מדמים יוצרים ילדים. כמה זמן לאחר נישואין אפשר לתלות דם בדם בתולים ולא דם נדה? במה זה תלוי?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'
This post is also available in English
גמ׳ איתמר ראתה יום חמשה עשר לחדש זה ויום ששה עשר לחדש זה ויום שבעה עשר לחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג
נימא רב ושמואל בפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי דתניא ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא
לא דכולי עלמא כרבן שמעון בן גמליאל והכא בהא קמיפלגי רב סבר חמשה עשר ממנינא ושמואל סבר כיון דלאו בדילוג חזיתיה לאו ממנינא הוא
איתיביה היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום ששה עשר זה וזה אסורין שינתה ליום שבעה עשר הותר ששה עשר ונאסר חמשה עשר ושבעה עשר
שינתה ליום שמונה עשר הותרו כולן ואין אסור אלא משמונה עשר ואילך קשיא לרב אמר לך רב למודה שאני
ודקארי לה מאי קארי לה למודה אצטריכא ליה מהו דתימא כיון דלמודה ועקרתיה בתרי זימני עקרה ליה קא משמע לן
מיתיבי ראתה יום עשרים ואחד בחדש זה יום עשרים ושנים בחדש זה יום עשרים ושלשה בחדש זה קבעה לה וסת סירגה ליום עשרים וארבעה לא קבעה לה וסת תיובתא דשמואל
אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן כגון דרגילה למחזי ביום עשרים ושינתה ליום עשרים ואחד דיקא נמי דשבקינן ליום עשרים ונקט ליום עשרים ואחד שמע מינה
שאין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה וכו׳ אמר רב פפא לא אמרן אלא למקבעה אבל למיחש לה בחדא זימנא חיישא
מאי קא משמע לן תנינא היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום עשרים זה וזה אסורין
אי מהתם הוה אמינא הני מילי היכא דקיימא בתוך ימי נדתה אבל היכא דלא קיימא בתוך ימי נדתה אימא לא קא משמע לן
ואינה מטהרת מן הוסת וכו׳ אמר רב פפא לא אמרן אלא דקבעתיה תלתא זימני דצריכי תלתא זימני למעקריה אבל תרי זימני בחדא זימנא מיעקר
מאי קא משמע לן תנינא אין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים מהו דתימא חדא לחד תרי לתרתי ותלתא לתלתא קא משמע לן
תניא כותיה דרב פפא היתה למודה להיות רואה יום עשרים ושינתה ליום שלשים זה וזה אסורין הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום שלשים
הגיע יום שלשים וראתה הגיע יום עשרים ולא ראתה והגיע יום שלשים ולא ראתה והגיע יום עשרים וראתה הותר יום שלשים
ונאסר יום עשרים מפני שאורח בזמנו בא
מתני׳ נשים בבתוליהם כגפנים יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור ויש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט רבי יהודה אומר כל גפן יש בה יין ושאין בה יין הרי זה דורקטי
גמ׳ תנא דור קטוע תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה תנא משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין
הדרן עלך האשה
מתני׳ תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת בית שמאי אומרים נותנין לה ארבע לילות ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה
הגיע זמנה לראות וניסת בית שמאי אומרים נותנין לה לילה הראשון ובית הלל אומרים עד מוצאי שבת ארבע לילות
ראתה ועודה בבית אביה בית שמאי אומרים נותנין לה בעילת מצוה ובית הלל אומרים כל הלילה כולה
גמ׳ אמר רב נחמן בר יצחק ואפילו ראתה ממאי מדקא מפליג בסיפא בין ראתה בין בשלא ראתה מכלל דרישא לא שנא הכי ולא שנא הכי
תניא נמי הכי בית הלל אומרים עד שתחיה המכה בין ראתה בין לא ראתה
עד שתחיה המכה עד כמה אמר רב יהודה אמר רב כל זמן שנוחרת כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי נחירה זו איני יודע מה היא אלא כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש
נחירה דקאמר רב היכי דמי אמר רב שמואל בר רב יצחק לדידי מפרשא לי מיניה דרב עומדת ורואה יושבת ואינה רואה בידוע שלא חיתה המכה על גבי קרקע ורואה על גבי כרים וכסתות ואינה רואה בידוע שלא חיתה המכה על גבי כולם ורואה על גבי כולם ואינה רואה בידוע שחיתה המכה
הגיע זמנה וכו׳ איתמר שימשה בימים רב אמר לא הפסידה לילות ולוי אמר הפסידה לילות
רב אמר לא הפסידה לילות עד מוצאי שבת תנן ולוי אמר הפסידה לילות מאי ארבע לילות דקתני ארבעה עונות
ולרב למה לי למיתנא ארבע לילות אורח ארעא קא משמע לן דדרכה דביאה בלילות וללוי ליתני ארבע לילות עד מוצאי שבת למה לי הא קא משמע לן דשרי למבעל לכתחלה בשבת
כדשמואל דאמר שמואל פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואף על פי שמשיר צרורות
איתמר בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם רבי חנינא אמר טמאה ורבי אסי אמר טהורה
רבי חנינא אמר טמאה דאם איתא דהוה דם בתולים מעיקרא הוי אתי ורבי אסי אמר טהורה דילמא אתרמי ליה כדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם ואידך שאני שמואל דרב גובריה
אמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשון והני מילי שלא ראתה אבל ראתה אין לה אלא בעילת מצוה ותו לא
מיתיבי מעשה ונתן לה רבי ארבע לילות מתוך שנים עשר חדש היכי דמי אילימא דיהיב לה כולהו בימי קטנות
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
נדה סד
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
גמ׳ איתמר ראתה יום חמשה עשר לחדש זה ויום ששה עשר לחדש זה ויום שבעה עשר לחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג
נימא רב ושמואל בפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי דתניא ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא
לא דכולי עלמא כרבן שמעון בן גמליאל והכא בהא קמיפלגי רב סבר חמשה עשר ממנינא ושמואל סבר כיון דלאו בדילוג חזיתיה לאו ממנינא הוא
איתיביה היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום ששה עשר זה וזה אסורין שינתה ליום שבעה עשר הותר ששה עשר ונאסר חמשה עשר ושבעה עשר
שינתה ליום שמונה עשר הותרו כולן ואין אסור אלא משמונה עשר ואילך קשיא לרב אמר לך רב למודה שאני
ודקארי לה מאי קארי לה למודה אצטריכא ליה מהו דתימא כיון דלמודה ועקרתיה בתרי זימני עקרה ליה קא משמע לן
מיתיבי ראתה יום עשרים ואחד בחדש זה יום עשרים ושנים בחדש זה יום עשרים ושלשה בחדש זה קבעה לה וסת סירגה ליום עשרים וארבעה לא קבעה לה וסת תיובתא דשמואל
אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן כגון דרגילה למחזי ביום עשרים ושינתה ליום עשרים ואחד דיקא נמי דשבקינן ליום עשרים ונקט ליום עשרים ואחד שמע מינה
שאין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה וכו׳ אמר רב פפא לא אמרן אלא למקבעה אבל למיחש לה בחדא זימנא חיישא
מאי קא משמע לן תנינא היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום עשרים זה וזה אסורין
אי מהתם הוה אמינא הני מילי היכא דקיימא בתוך ימי נדתה אבל היכא דלא קיימא בתוך ימי נדתה אימא לא קא משמע לן
ואינה מטהרת מן הוסת וכו׳ אמר רב פפא לא אמרן אלא דקבעתיה תלתא זימני דצריכי תלתא זימני למעקריה אבל תרי זימני בחדא זימנא מיעקר
מאי קא משמע לן תנינא אין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים מהו דתימא חדא לחד תרי לתרתי ותלתא לתלתא קא משמע לן
תניא כותיה דרב פפא היתה למודה להיות רואה יום עשרים ושינתה ליום שלשים זה וזה אסורין הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום שלשים
הגיע יום שלשים וראתה הגיע יום עשרים ולא ראתה והגיע יום שלשים ולא ראתה והגיע יום עשרים וראתה הותר יום שלשים
ונאסר יום עשרים מפני שאורח בזמנו בא
מתני׳ נשים בבתוליהם כגפנים יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור ויש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט רבי יהודה אומר כל גפן יש בה יין ושאין בה יין הרי זה דורקטי
גמ׳ תנא דור קטוע תני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה תנא משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין
הדרן עלך האשה
מתני׳ תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת בית שמאי אומרים נותנין לה ארבע לילות ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה
הגיע זמנה לראות וניסת בית שמאי אומרים נותנין לה לילה הראשון ובית הלל אומרים עד מוצאי שבת ארבע לילות
ראתה ועודה בבית אביה בית שמאי אומרים נותנין לה בעילת מצוה ובית הלל אומרים כל הלילה כולה
גמ׳ אמר רב נחמן בר יצחק ואפילו ראתה ממאי מדקא מפליג בסיפא בין ראתה בין בשלא ראתה מכלל דרישא לא שנא הכי ולא שנא הכי
תניא נמי הכי בית הלל אומרים עד שתחיה המכה בין ראתה בין לא ראתה
עד שתחיה המכה עד כמה אמר רב יהודה אמר רב כל זמן שנוחרת כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי נחירה זו איני יודע מה היא אלא כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש
נחירה דקאמר רב היכי דמי אמר רב שמואל בר רב יצחק לדידי מפרשא לי מיניה דרב עומדת ורואה יושבת ואינה רואה בידוע שלא חיתה המכה על גבי קרקע ורואה על גבי כרים וכסתות ואינה רואה בידוע שלא חיתה המכה על גבי כולם ורואה על גבי כולם ואינה רואה בידוע שחיתה המכה
הגיע זמנה וכו׳ איתמר שימשה בימים רב אמר לא הפסידה לילות ולוי אמר הפסידה לילות
רב אמר לא הפסידה לילות עד מוצאי שבת תנן ולוי אמר הפסידה לילות מאי ארבע לילות דקתני ארבעה עונות
ולרב למה לי למיתנא ארבע לילות אורח ארעא קא משמע לן דדרכה דביאה בלילות וללוי ליתני ארבע לילות עד מוצאי שבת למה לי הא קא משמע לן דשרי למבעל לכתחלה בשבת
כדשמואל דאמר שמואל פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואף על פי שמשיר צרורות
איתמר בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם רבי חנינא אמר טמאה ורבי אסי אמר טהורה
רבי חנינא אמר טמאה דאם איתא דהוה דם בתולים מעיקרא הוי אתי ורבי אסי אמר טהורה דילמא אתרמי ליה כדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם ואידך שאני שמואל דרב גובריה
אמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשון והני מילי שלא ראתה אבל ראתה אין לה אלא בעילת מצוה ותו לא
מיתיבי מעשה ונתן לה רבי ארבע לילות מתוך שנים עשר חדש היכי דמי אילימא דיהיב לה כולהו בימי קטנות
