Skip to content

הדף היומי

ינואר 2, 2020 | ה׳ בטבת תש״פ

נדה עא

אשה שמתה – האם דנים בבגדים שלה כבגדי נדה או לא? למה בית שמאי חושבים שכן? מה הסטטוס של דם שיורד מאשה מרחמה תוך כדי מותה – האם יש לדם טומאת דם נדה? האם מטמא טומאת מת באוהל כמו דם של מת? מהן דרגת הטומאה של אשה בימי טוהר שלה (שהיא נחשבת כטבולת יום ארוך)? במה היא יכולה לגעת ובמה לא? מה הסטטוס של אשה אם ראתה יום אחד ביום האחד עשר לזיבה – עד כמה היא נחשבת כשומרת יום כנגד יום בגלל שלמחרת זה כבר לא יום זיבה שלה?

This post is also available in English

ויקדש עצמו בשעת תשמיש

אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה׳ בנים שכר פרי הבטן

מאי קא משמע לן דהא בלא הא לא סגי

מאי שכר פרי הבטן אמר רבי חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקדוש ברוך הוא שכר פרי הבטן

בית שמאי אומרים [וכו׳] מאי טעמייהו דבית שמאי אי נימא משום דכתיב ותתחלחל המלכה ואמר רב מלמד שפרסה נדה הכא נמי אגב ביעתותא דמלאכא דמותא חזיא והאנן תנן שחרדה מסלקת את הדמים הא לא קשיא פחדא צמית ביעתותא מרפיא

אלא הא דתנן בית שמאי אומרים כל האנשים מתים זבין ובית הלל אומרים אין זב אלא מי שמת זב

אקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו

אלא טעמא דבית שמאי כדתניא בראשונה היו מטבילין כלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על גבי כל הנשים מפני כבודן של נדות חיות

בראשונה היו מטבילין על גבי זבין מתין והיו זבין חיין מתביישין התקינו שיהו מטבילין על גבי כל האנשים מפני כבודן של זבין חיים

מתני׳ האשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם מטמאה משום כתם ומטמאה באהל

רבי יהודה אומר אינה מטמאה משום כתם מפני שנעקר משמתה ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצאה ממנה רביעית דם שהיא מטמאה משום כתם אמר רבי יוסי לפיכך אינה מטמאה באהל

גמ׳ מכלל דתנא קמא סבר אף על גב דנעקר דם משמתה מטמאה משום כתם

אמר רבי זעירי מקור מקומו טמא איכא בינייהו

ומודה רבי יהודה

מכלל דתנא קמא סבר באהל נמי מטמא אמר רב יהודה דם תבוסה איכא בינייהו

דתניא איזהו דם תבוסה פירש רבי אלעזר ברבי יהודה הרוג שיצא ממנו דם בין בחייו בין במותו ספק בחייו יצא ספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה

וחכמים אומרים ברשות היחיד ספקו טמא ברשות הרבים ספקו טהור

אלא איזהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו ספק מיעוטו בחייו ורובו במותו זהו דם תבוסה

רבי יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם והיה מוטל במטה ודמו מטפטף לגומא טמא מפני שהטפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני

שראשון ראשון נפסק שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יהודה רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם

רבי שמעון אומר צלוב על העץ שדמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא רבי יהודה מטהר שאני אומר טפה של מיתה עומדת לו על גב העץ

ורבי יהודה נימא איהו לנפשיה שאני אומר טפה של מיתה עומדת על גב המטה שאני במטה דמחלחלה

מתני׳ בראשונה היו אומרים היושבת על דם טהור היתה מערה מים לפסח

חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי בית הלל בית שמאי אומרים אף כטמא מת

גמ׳ מערה אין נוגעת לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו

אימא סיפא חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים לקדשים אין לחולין לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו

מתניתין מני אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחילה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד

מתני׳ ומודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלה ומקפת וקורא לה שם

ואם נפל מרוקה ומדם טהרה על ככר של תרומה שהוא טהור

בית שמאי אומרים צריכה טבילה באחרונה ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה

גמ׳ דאמר מר טבל ועלה אוכל במעשר

וקוצה לה חלה חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו

ומקפת דאמר מר מצוה לתרום מן המוקף

וקורא לה שם סלקא דעתך אמינא נגזור דלמא אתי למנגע בה מאבראי קא משמע לן

ואם נפל מרוקה דתנן משקה טבול יום (משקין היוצאין ממנו) כמשקין הנוגע בהם ואלו ואלו אינן מטמאין חוץ ממשקה הזב שהוא אב הטומאה

בית שמאי מאי בינייהו אמר רב קטינא טבול יום ארוך איכא בינייהו

מתני׳ הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ומשמשה

בית שמאי אומר מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה עא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה עא

ויקדש עצמו בשעת תשמיש

אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה׳ בנים שכר פרי הבטן

מאי קא משמע לן דהא בלא הא לא סגי

מאי שכר פרי הבטן אמר רבי חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקדוש ברוך הוא שכר פרי הבטן

בית שמאי אומרים [וכו׳] מאי טעמייהו דבית שמאי אי נימא משום דכתיב ותתחלחל המלכה ואמר רב מלמד שפרסה נדה הכא נמי אגב ביעתותא דמלאכא דמותא חזיא והאנן תנן שחרדה מסלקת את הדמים הא לא קשיא פחדא צמית ביעתותא מרפיא

אלא הא דתנן בית שמאי אומרים כל האנשים מתים זבין ובית הלל אומרים אין זב אלא מי שמת זב

אקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו

אלא טעמא דבית שמאי כדתניא בראשונה היו מטבילין כלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על גבי כל הנשים מפני כבודן של נדות חיות

בראשונה היו מטבילין על גבי זבין מתין והיו זבין חיין מתביישין התקינו שיהו מטבילין על גבי כל האנשים מפני כבודן של זבין חיים

מתני׳ האשה שמתה ויצאה ממנה רביעית דם מטמאה משום כתם ומטמאה באהל

רבי יהודה אומר אינה מטמאה משום כתם מפני שנעקר משמתה ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצאה ממנה רביעית דם שהיא מטמאה משום כתם אמר רבי יוסי לפיכך אינה מטמאה באהל

גמ׳ מכלל דתנא קמא סבר אף על גב דנעקר דם משמתה מטמאה משום כתם

אמר רבי זעירי מקור מקומו טמא איכא בינייהו

ומודה רבי יהודה

מכלל דתנא קמא סבר באהל נמי מטמא אמר רב יהודה דם תבוסה איכא בינייהו

דתניא איזהו דם תבוסה פירש רבי אלעזר ברבי יהודה הרוג שיצא ממנו דם בין בחייו בין במותו ספק בחייו יצא ספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זהו דם תבוסה

וחכמים אומרים ברשות היחיד ספקו טמא ברשות הרבים ספקו טהור

אלא איזהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו ספק מיעוטו בחייו ורובו במותו זהו דם תבוסה

רבי יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם והיה מוטל במטה ודמו מטפטף לגומא טמא מפני שהטפה של מיתה מעורבת בו וחכמים מטהרין מפני

שראשון ראשון נפסק שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יהודה רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם

רבי שמעון אומר צלוב על העץ שדמו שותת לארץ ונמצא תחתיו רביעית דם טמא רבי יהודה מטהר שאני אומר טפה של מיתה עומדת לו על גב העץ

ורבי יהודה נימא איהו לנפשיה שאני אומר טפה של מיתה עומדת על גב המטה שאני במטה דמחלחלה

מתני׳ בראשונה היו אומרים היושבת על דם טהור היתה מערה מים לפסח

חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים כדברי בית הלל בית שמאי אומרים אף כטמא מת

גמ׳ מערה אין נוגעת לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו

אימא סיפא חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים לקדשים אין לחולין לא אלמא חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו

מתניתין מני אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחילה לקדש לטמא שנים ולפסול אחד

מתני׳ ומודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלה ומקפת וקורא לה שם

ואם נפל מרוקה ומדם טהרה על ככר של תרומה שהוא טהור

בית שמאי אומרים צריכה טבילה באחרונה ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה

גמ׳ דאמר מר טבל ועלה אוכל במעשר

וקוצה לה חלה חולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו

ומקפת דאמר מר מצוה לתרום מן המוקף

וקורא לה שם סלקא דעתך אמינא נגזור דלמא אתי למנגע בה מאבראי קא משמע לן

ואם נפל מרוקה דתנן משקה טבול יום (משקין היוצאין ממנו) כמשקין הנוגע בהם ואלו ואלו אינן מטמאין חוץ ממשקה הזב שהוא אב הטומאה

בית שמאי מאי בינייהו אמר רב קטינא טבול יום ארוך איכא בינייהו

מתני׳ הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ומשמשה

בית שמאי אומר מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן

הצטרפי לקהילת הלומדות של הדרן ובואי ללמוד גמרא עם עוד נשים באזור מגורייך

Scroll To Top