Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ג׳ במרחשון תש״פ | 1 נובמבר 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

נדה ט

מתי אשה נחשבת למעוברת כדי להגיד שאין מטמאות טהרות שנגעה בהן למפרע? האם סימני גופיים רלונטיים? האם חרדה גומרת לסילוק דמים? מהן ההגדרות של הקטיגוריה של מניקה? האם זה קשור לזמן ( חודשים) או להנקה? מהו ההגיון שעומד מאחרוי כל שיטה? יש שחשבו שהדם הופך לחלב הנקה (דם  נעכר ונעשה חלב). מתי אשה נחשבת זקנה? הגמרא מביאה כמה אפשרויות סובייקטיביות שקשורות שאיך הן נתפסות בעיני אחרות. מה קורה לגבי זקנה שהפסיקה לקבל מחזור ואז חוזרת לקבל? ומה לגבי קטנה שרואה – מתי נחשבת כבר לאשה רגילה לטמאה מעת לעת? ואיך שונה הדין לגבי קטנה שלא הגיעה זמנה לראות (צעירה יותר) לבין קטנה שכבר הגיעה זמנה לראות (סמוך לגיל )? מה קורה כשמתחילים לראות דם ואז מפסיקים לכמה חודשים?

This post is also available in English

קושי סמוך ללידה רחמנא טהריה אמר רב פפי הנח מעת לעת דרבנן

רב פפא אמר מידי הוא טעמא אלא משום דראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה הכא נמי ראשה ואבריה כבדין עליה

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא ראתה ואחר כך הוכר עוברה מהו כיון דבעידנא דחזאי לא הוכר עוברה מטמיא או דלמא כיון דסמוך לה חזאי לא מטמיא

אמר ליה מידי הוא טעמא אלא משום דראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה בעידנא דחזאי אין ראשה כבד עליה ואין אבריה כבדין עליה

בעא מיניה ההוא סבא מרבי יוחנן הגיע עת וסתה בימי עבורה ולא בדקה מהו קא מיבעיא לי אליבא דמאן דאמר וסתות דאורייתא מאי כיון דוסתות דאורייתא בעיא בדיקה או דלמא כיון דדמיה מסולקין לא בעיא בדיקה

אמר ליה תניתוה רבי מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים טעמא דאיכא חרדה הא ליכא חרדה והגיע וסתה ולא בדקה טמאה

אלמא וסתות דאורייתא וכיון דאיכא חרדה דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה הכא נמי דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה

מניקה עד שתגמול וכו׳ תנו רבנן מניקה שמת בנה בתוך עשרים וארבע חדש הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה לפיכך אם היתה מניקתו והולכת ארבע או חמש שנים דיה שעתה דברי רבי מאיר

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים דיין שעתן כל עשרים וארבע חדש לפיכך אם היתה מניקתו ארבע וחמש שנים מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר דם נעכר ונעשה חלב לדברי רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבע חדש

לפיכך דרבי מאיר למה לי משום לפיכך דרבי יוסי

ולפיכך דרבי יוסי למה לי מהו דתימא רבי יוסי תרתי אית ליה קא משמע לן

תניא נמי הכי דם נעכר ונעשה חלב דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד עשרים וארבע חדש אמר רבי אלעאי מאי טעמא דרבי מאיר דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד

ורבנן אמר רבי יוחנן זו שכבת זרע שהוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור

ורבי אלעזר אומר אלו מי הנדה שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא ומזה טהור והכתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו מאי מזה נוגע

והכתיב מזה והכתיב נוגע ועוד מזה בעי כבוס נוגע לא בעי כבוס אלא מאי מזה נושא

וליכתוב נושא קא משמע לן דעד דדרי כשיעור הזאה הניחא למאן דאמר הזאה צריכה שיעור אלא למאן דאמר אין צריכה שיעור מאי איכא למימר

אפילו למאן דאמר אינה צריכה שיעור הני מילי אגבא דגברא אבל במנא בעינא שיעור כדתנן כמה יהיו במים ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה

והיינו דאמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

איזו היא זקנה כל שעברו עליה שלש עונות [סמוך לזקנתה] היכי דמי סמוך לזקנתה אמר רב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ורבי שמעון אומר

כל שקורין לה אמא אמא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק חד אמר כל שאינה מקפדת וחד אמר כל שאינה בושה מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת

וכמה עונה אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה עונה בינונית שלשים יום ורבא אמר רב חסדא עשרים יום ולא פליגי מר קחשיב ימי טומאה וימי טהרה ומר לא חשיב ימי טומאה

תנו רבנן זקנה שעברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

ולא (מיבעיא) שכוונה אלא אפילו פיחתה (ואפילו) והותירה

אפילו פיחתה ולא מבעיא כוונה אדרבה כי כוונה קבעה לה וסתה ודיה שעתה

וכי תימא רבנן היא דפליגי עליה דרבי דוסא דאמרי אשה שיש לה וסת מטמאה מעת לעת איפכא מבעי ליה ולימא ולא שפיחתה והותירה אלא אפילו כוונה

תני לא שפיחתה והותירה אלא אפילו כוונה ואיבעית אימא הכי קאמר ולא שכוונה אלא שפיחתה והותירה אבל כוונה קבעה לה וסת ודיה שעתה ומני רבי דוסא היא

רבי אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה וכו׳ תניא אמר להם רבי אליעזר לחכמים מעשה בריבה אחת בהיתלו שהפסיקה שלש עונות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה

אמרו לו אין שעת הדחק ראיה מאי שעת הדחק איכא דאמרי שני בצורת הוו איכא דאמרי טהרות אפיש לעבידא וחשו רבנן להפסד דטהרות

תנו רבנן מעשה ועשה רבי כרבי אליעזר לאחר שנזכר אמר כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותיה

אלא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר ומאי לאחר שנזכר לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק

תנו רבנן תנוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה שניה דיה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

וכשהגיע זמנה לראות פעם ראשונה דיה שעתה שניה מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה

אמר מר עברו עליה שלש עונות דיה שעתה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י ג'ואנה רום וסטיבן גודלברג לזכר נשמת סורה טמה בת חיים וחנקה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

נדה ט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

נדה ט

קושי סמוך ללידה רחמנא טהריה אמר רב פפי הנח מעת לעת דרבנן

רב פפא אמר מידי הוא טעמא אלא משום דראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה הכא נמי ראשה ואבריה כבדין עליה

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא ראתה ואחר כך הוכר עוברה מהו כיון דבעידנא דחזאי לא הוכר עוברה מטמיא או דלמא כיון דסמוך לה חזאי לא מטמיא

אמר ליה מידי הוא טעמא אלא משום דראשה כבד עליה ואבריה כבדין עליה בעידנא דחזאי אין ראשה כבד עליה ואין אבריה כבדין עליה

בעא מיניה ההוא סבא מרבי יוחנן הגיע עת וסתה בימי עבורה ולא בדקה מהו קא מיבעיא לי אליבא דמאן דאמר וסתות דאורייתא מאי כיון דוסתות דאורייתא בעיא בדיקה או דלמא כיון דדמיה מסולקין לא בעיא בדיקה

אמר ליה תניתוה רבי מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים טעמא דאיכא חרדה הא ליכא חרדה והגיע וסתה ולא בדקה טמאה

אלמא וסתות דאורייתא וכיון דאיכא חרדה דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה הכא נמי דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה

מניקה עד שתגמול וכו׳ תנו רבנן מניקה שמת בנה בתוך עשרים וארבע חדש הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה לפיכך אם היתה מניקתו והולכת ארבע או חמש שנים דיה שעתה דברי רבי מאיר

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים דיין שעתן כל עשרים וארבע חדש לפיכך אם היתה מניקתו ארבע וחמש שנים מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

כשתמצא לומר לדברי רבי מאיר דם נעכר ונעשה חלב לדברי רבי יוסי ורבי יהודה ורבי שמעון אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבע חדש

לפיכך דרבי מאיר למה לי משום לפיכך דרבי יוסי

ולפיכך דרבי יוסי למה לי מהו דתימא רבי יוסי תרתי אית ליה קא משמע לן

תניא נמי הכי דם נעכר ונעשה חלב דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד עשרים וארבע חדש אמר רבי אלעאי מאי טעמא דרבי מאיר דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד

ורבנן אמר רבי יוחנן זו שכבת זרע שהוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור

ורבי אלעזר אומר אלו מי הנדה שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא ומזה טהור והכתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו מאי מזה נוגע

והכתיב מזה והכתיב נוגע ועוד מזה בעי כבוס נוגע לא בעי כבוס אלא מאי מזה נושא

וליכתוב נושא קא משמע לן דעד דדרי כשיעור הזאה הניחא למאן דאמר הזאה צריכה שיעור אלא למאן דאמר אין צריכה שיעור מאי איכא למימר

אפילו למאן דאמר אינה צריכה שיעור הני מילי אגבא דגברא אבל במנא בעינא שיעור כדתנן כמה יהיו במים ויהא בהן כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה

והיינו דאמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

איזו היא זקנה כל שעברו עליה שלש עונות [סמוך לזקנתה] היכי דמי סמוך לזקנתה אמר רב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ורבי שמעון אומר

כל שקורין לה אמא אמא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק חד אמר כל שאינה מקפדת וחד אמר כל שאינה בושה מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת

וכמה עונה אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה עונה בינונית שלשים יום ורבא אמר רב חסדא עשרים יום ולא פליגי מר קחשיב ימי טומאה וימי טהרה ומר לא חשיב ימי טומאה

תנו רבנן זקנה שעברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

ולא (מיבעיא) שכוונה אלא אפילו פיחתה (ואפילו) והותירה

אפילו פיחתה ולא מבעיא כוונה אדרבה כי כוונה קבעה לה וסתה ודיה שעתה

וכי תימא רבנן היא דפליגי עליה דרבי דוסא דאמרי אשה שיש לה וסת מטמאה מעת לעת איפכא מבעי ליה ולימא ולא שפיחתה והותירה אלא אפילו כוונה

תני לא שפיחתה והותירה אלא אפילו כוונה ואיבעית אימא הכי קאמר ולא שכוונה אלא שפיחתה והותירה אבל כוונה קבעה לה וסת ודיה שעתה ומני רבי דוסא היא

רבי אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה וכו׳ תניא אמר להם רבי אליעזר לחכמים מעשה בריבה אחת בהיתלו שהפסיקה שלש עונות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה

אמרו לו אין שעת הדחק ראיה מאי שעת הדחק איכא דאמרי שני בצורת הוו איכא דאמרי טהרות אפיש לעבידא וחשו רבנן להפסד דטהרות

תנו רבנן מעשה ועשה רבי כרבי אליעזר לאחר שנזכר אמר כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אליעזר אלא כרבנן בשעת הדחק היכי עביד כוותיה

אלא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר ומאי לאחר שנזכר לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק

תנו רבנן תנוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה שניה דיה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה

וכשהגיע זמנה לראות פעם ראשונה דיה שעתה שניה מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה

אמר מר עברו עליה שלש עונות דיה שעתה

גלול כלפי מעלה