הדף היומי
-
לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס
פסחים י – הרבנית מישל פרבר
מסכת פסחים מוקדש על ידי סיויה טברסקי לכבוד בתה שושנה בייקר שמליאה באהבת לימוד תורה, מעמיקה בלימודיה וכל כולה מסורה להדרן. וגם לכבוד בר המצווה הקרב ובא של נכדה, איתן לורי, ולזכר נשמת אביה הרב פסח זכריה הלוי בן ראובן ולאה זלוטי ז"ל. בהשראתו התחילה לימוד דף יומי לפני שמונה שנים כשאמרה קדיש בשבילו.
הגמרא מביאה עוד מקרים של ספקות בעניין בדיקת חמץ ובכל מקרה עורכת השוואה לסוגיה אחרת הדנה בספק. אם יש ערימה של חמץ ושני בתים בדוקים ועכבר לקח את החמץ ולא ידוע לאיזה בית הכניס את החמץ – זה דומה למקרה של שני שבילים אחד טמא ואחד טהור, ששם חולקים ר' יהודה ור' יוסי. אם עכבר לקח חמץ אבל יש ספק אם הכניס לבית או לא, זה דומה למקרה של ספק טומאה בבקעה בימות הגשמים. אם עכבר הכניס חמץ בית ובודקים ולא מוצאים, זה כמחלוקת ר' מאיר וחכמים במקום שבחזקת טומאה אבל לא מוצאים את הטומאה. אם העכבר הכניס חמץ ובודקים או מוצאים חמץ, האם אפשר להניח שמה שמצא זה מה שהכניס העכבר? גם בעניין זה יש מחלוקת דומה בשדה שנאבד בה קבר – מחלוקת רבי ורשב"ג. אם לאחר בדיקת חמץ הניח תשע פרוסות ומצא עשר למחרת או עשר ומצא תשע, גם בזה חולקים רבי חכמים במעשר שני במקרה דומה. אם הניח במקום מסויים ואז מצא את החמץ במקום אחר בבית, בזה חולקים רשב"ג וחכמים במקרה שקרדום הלך לאיבוד, האם צריך לחשוש שמישהו טמא נכנס לבית וטימא חפציו. אם עכבר או תינוק נכנסים עם ככר בידו, ומצאנו פירורים, האם אפשר להניח שהפירורים מהם או שלא ואז צריך לבדוק כדי למצוא מה שהכניסו? אם עכבר נכנס עם ככר בפיו ואז רואים עכבר יוצא, האם אפשר להניח שזה אותו עכבר ואותו ככר? הגמרא דנה בכמה אפשרויות שונות בסיטואציה הזאת. אם יש חמץ בקורות הבית או בבור, האם צריך להוציא או אין חשש שמישהו יגיע לשם בפסח? במשנה יש מחלוקת בין ר' יהודה וחכמים לגבי מתי בודקים את החמץ – במה בדיוק חולקים לפי רב יוסף? האם המחלוקת לגבי כמה פעמים בודקים את החמץ או עד מתי יש לבדוק את החמץ אם לא עושים את זה בזמן?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
בתרומה דרבנן בחמץ דאורייתא מי אמרינן אטו בדיקת חמץ דאורייתא דרבנן היא דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה
צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקין ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על היינו שני שבילין דתנן שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות
רבי יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורין שניהן בבת אחת טמאין רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין
אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן בבת אחת דברי הכל טמאין בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא להשאל עליו ועל חבירו רבי יוסי מדמי ליה לבת אחת ורבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה
ספק על ספק לא על היינו בקעה ובפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן
דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר אחד הלכתי במקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי באותה שדה ואם לא נכנסתי רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין
שהיה רבי אליעזר אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא
על ובדק ולא אשכח פלוגתא דרבי מאיר ורבנן דתנן היה רבי מאיר אומר כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא
וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה
על ובדק ואשכח פלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל
דתניא שדה שנאבד בה קבר הנכנס לתוכה טמא נמצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור שאני אומר קבר שאבד הוא קבר שנמצא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר תיבדק כל השדה כולה
הניח תשע ומצא עשר פלוגתא דרבי ורבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי רבי
וחכמים אומרים הכל חולין
הניח עשר ומצא תשע היינו סיפא דתניא הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי
וחכמים אומרים הכל חולין
הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן דתניא קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו רבן שמעון בן גמליאל אומר הבית טהור שאני אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית זו והניח בזוית האחרת ושכח
זוית מאן דכר שמיה
חסורי מחסרא והכי קתני קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו או שהניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו מזוית זו והניחו בזוית אחרת רבן שמעון בן גמליאל אומר הבית טהור שאני אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית זו והניח בזוית זו ושכח
אמר רבא עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה מפני שאין דרכו של עכבר לפרר ואמר רבא תינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין אין צריך בדיקה מפני שדרכו של תינוק לפרר
בעי רבא עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו מהו מי אמרינן היינו האי דעל והיינו האי דנפק או דילמא אחרינא הוא
אם תמצא לומר היינו האי דעל והיינו האי דנפק עכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו מהו האי ודאי אחרינא הוא או דילמא ארמויי ארמיה מיניה
ואם תמצא לומר עכברים לא שקלי מהדדי עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה מהו חולדה ודאי מעכבר שקלתיה או דילמא אחרינא הוא דאם איתא דמעכבר שקלתיה עכבר בפיה הוה משתכח
ואם תמצא לומר אם איתא דמעכבר שקלתיה עכבר בפיה הוה משתכח עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר ועכבר בפי חולדה מהו הכא ודאי איהו הוא או דילמא אם איתא דאיהו ניהו ככר בפי עכבר משתכח הוה בעי אישתכוחי או דילמא משום ביעתותא הוא נפל ושקלתיה תיקו
בעי רבא ככר בשמי קורה צריך סולם להורידה או אין צריך מי אמרינן כולי האי לא אטרחוהו רבנן כיון דלא נחית מנפשיה לא אתי למיכלה או דילמא זימנין דנפל ואתי למיכלה
ואם תמצי לומר זימנין דנפל ואתי למיכלה ככר בבור צריך סולם להעלותה או אין צריך הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה או דילמא זימנין דנחית למעבד צורכיה ואתי למיכליה
אם תמצא לומר זימנין דנחית לצורכיה ואתי למיכלה ככר בפי נחש צריך חבר להוציא או אין צריך
בגופיה אטרחוהו רבנן בממוניה לא אטרחוהו רבנן או דילמא לא שנא תיקו:
מתני׳ רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור וחכמים אומרים לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר
לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו:
גמ׳ מאי טעמא דרבי יהודה רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו כנגד שלש השבתות שבתורה לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם
מתיב רב יוסף רבי יהודה אומר כל שלא בדק בשלשה פרקים הללו שוב אינו בודק אלמא במכאן ואילך הוא דפליגי
מר זוטרא מתני הכי מתיב רב יוסף רבי יהודה אומר כל שלא בדק באחד משלשה פרקים הללו שוב אינו בודק אלמא בשוב אינו בודק הוא דפליגי
אלא רבי יהודה נמי אם לא בדק קאמר
והכא בהא קמיפלגי מר סבר מקמי איסורא אין בתר איסורא לא גזירה דילמא אתי למיכל מיניה ורבנן סברי לא גזרינן
ומי גזר רבי יהודה דילמא אתי למיכל מיניה והא תנן משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהם מלאים קמח וקלי
-
לימוד החודש מוקדש ע"י אסתר גרוס לע"נ אביה מני גרוס
להעמיק בדף
לחיות עם הספק – פסחים ט'-י'
דפים ט' –י' במסכת פסחים הם מסע אל מחוזות הספק. ראשיתם, בקביעה כי לאחר בדיקת החמץ אין לחשוש לחולדה הגוררת כיכר ממקום למקום – זאת מכיוון "שאין לדבר סוף". אלא שכדרכה, פותחת הגמרא את כל המקרים בהם דווקא קיים חשש, ואגב כך מביאה עוד ועוד דוגמאות מרחבי הש"ס בהן האמת נעדרת. ולא בכדי. ראשית מאחר…
פסחים י – הרבנית מישל פרבר
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
בתרומה דרבנן בחמץ דאורייתא מי אמרינן אטו בדיקת חמץ דאורייתא דרבנן היא דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה
צבור אחד של חמץ ולפניו שני בתים בדוקין ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי להאי על אי להאי על היינו שני שבילין דתנן שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות
רבי יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורין שניהן בבת אחת טמאין רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין
אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן בבת אחת דברי הכל טמאין בזה אחר זה דברי הכל טהורין לא נחלקו אלא בבא להשאל עליו ועל חבירו רבי יוסי מדמי ליה לבת אחת ורבי יהודה מדמי ליה לזה אחר זה
ספק על ספק לא על היינו בקעה ובפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן
דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר אחד הלכתי במקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי באותה שדה ואם לא נכנסתי רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין
שהיה רבי אליעזר אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא
על ובדק ולא אשכח פלוגתא דרבי מאיר ורבנן דתנן היה רבי מאיר אומר כל דבר שבחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך הטומאה היכן היא
וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה
על ובדק ואשכח פלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל
דתניא שדה שנאבד בה קבר הנכנס לתוכה טמא נמצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור שאני אומר קבר שאבד הוא קבר שנמצא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר תיבדק כל השדה כולה
הניח תשע ומצא עשר פלוגתא דרבי ורבנן דתניא הניח מנה ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי רבי
וחכמים אומרים הכל חולין
הניח עשר ומצא תשע היינו סיפא דתניא הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי
וחכמים אומרים הכל חולין
הניח בזוית זו ומצא בזוית אחרת פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן דתניא קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו רבן שמעון בן גמליאל אומר הבית טהור שאני אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית זו והניח בזוית האחרת ושכח
זוית מאן דכר שמיה
חסורי מחסרא והכי קתני קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו או שהניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו מזוית זו והניחו בזוית אחרת רבן שמעון בן גמליאל אומר הבית טהור שאני אומר השאילו לאחר ושכח או שנטלו מזוית זו והניח בזוית זו ושכח
אמר רבא עכבר נכנס וככר בפיו ונכנס אחריו ומצא פירורין צריך בדיקה מפני שאין דרכו של עכבר לפרר ואמר רבא תינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין אין צריך בדיקה מפני שדרכו של תינוק לפרר
בעי רבא עכבר נכנס וככר בפיו ועכבר יוצא וככר בפיו מהו מי אמרינן היינו האי דעל והיינו האי דנפק או דילמא אחרינא הוא
אם תמצא לומר היינו האי דעל והיינו האי דנפק עכבר לבן נכנס וככר בפיו ועכבר שחור יוצא וככר בפיו מהו האי ודאי אחרינא הוא או דילמא ארמויי ארמיה מיניה
ואם תמצא לומר עכברים לא שקלי מהדדי עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר בפיה מהו חולדה ודאי מעכבר שקלתיה או דילמא אחרינא הוא דאם איתא דמעכבר שקלתיה עכבר בפיה הוה משתכח
ואם תמצא לומר אם איתא דמעכבר שקלתיה עכבר בפיה הוה משתכח עכבר נכנס וככר בפיו וחולדה יוצאה וככר ועכבר בפי חולדה מהו הכא ודאי איהו הוא או דילמא אם איתא דאיהו ניהו ככר בפי עכבר משתכח הוה בעי אישתכוחי או דילמא משום ביעתותא הוא נפל ושקלתיה תיקו
בעי רבא ככר בשמי קורה צריך סולם להורידה או אין צריך מי אמרינן כולי האי לא אטרחוהו רבנן כיון דלא נחית מנפשיה לא אתי למיכלה או דילמא זימנין דנפל ואתי למיכלה
ואם תמצי לומר זימנין דנפל ואתי למיכלה ככר בבור צריך סולם להעלותה או אין צריך הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה או דילמא זימנין דנחית למעבד צורכיה ואתי למיכליה
אם תמצא לומר זימנין דנחית לצורכיה ואתי למיכלה ככר בפי נחש צריך חבר להוציא או אין צריך
בגופיה אטרחוהו רבנן בממוניה לא אטרחוהו רבנן או דילמא לא שנא תיקו:
מתני׳ רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור וחכמים אומרים לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר
לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו:
גמ׳ מאי טעמא דרבי יהודה רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו כנגד שלש השבתות שבתורה לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם
מתיב רב יוסף רבי יהודה אומר כל שלא בדק בשלשה פרקים הללו שוב אינו בודק אלמא במכאן ואילך הוא דפליגי
מר זוטרא מתני הכי מתיב רב יוסף רבי יהודה אומר כל שלא בדק באחד משלשה פרקים הללו שוב אינו בודק אלמא בשוב אינו בודק הוא דפליגי
אלא רבי יהודה נמי אם לא בדק קאמר
והכא בהא קמיפלגי מר סבר מקמי איסורא אין בתר איסורא לא גזירה דילמא אתי למיכל מיניה ורבנן סברי לא גזרינן
ומי גזר רבי יהודה דילמא אתי למיכל מיניה והא תנן משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהם מלאים קמח וקלי
