הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
פסחים יב – "מה השעה" בתקופת התלמוד
שבוע של שיעורים הוקדש ע"י הוריי, רוברט ופאולה בהן, לזכרו של סבי, יוסף בן משה הכהן ז"ל. הדף היום מוקדש ע"י לסלי גלסברג נאדל לזכר אביה, בר בן הרשל הלוי ז"ל ביום השנה לפטירתו. וגם ע"י פמלה קפלן לזכר 16 שנים לפטירת אביה, דוד אבא בן אהרון ז"ל. וע"י שריל גולדשמיט לזכר 7 שנים לפטירת אביה, יצחק אייזק שמחה בן יחיאל מייכל. וע"י משפחת הסנברג לכבוד סטיבן אפרטרגוד ביום הולדתו ה64. "ה' יברך אותו בימים מלאי שמחה ותורה עד 120". וגם לרפואה שלמה לרב דב שבתאי בן יהושע לייב.
עד כמה אנו מניחים שבני אדם יכולים לטעות בשעות היום? עד כמה טועיות אנוש יכולים להשפיע על ההלכה? יש לזה משמעות לחומרת חכמים בקביעת זמן איסור אכילת חמץ וגם בהכחשת עדים בדיני נפשות. הגמרא מביאה שלושה הסברים לדברי ר' מאיר ור' יהודה בעניין עדות הכחשה ואז מקשה על הסברים אלו מדעותיהם במשנתינו. האם יש להבדיל בין במקרים? למה? מתי אנשים אכלו סעודותיהם בזמן התלמוד?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
וחד מינייהו קטעי שעה ומשהו
אזל רב הונא בריה דרב יהודה אמרה לשמעתתא קמיה דרבא אמר ומה אילו דייקינן בהני סהדי דהאי דקאמר שלש בתחלת שלש והאי דקאמר חמש בסוף חמש והויא עדות מוכחשת ולא קטלינן ואנן ניקום ונקטיל מספקא ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה
אלא אמר רבא לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו מעשה כי הוה או בתחלת שתים או בסוף שלש וחד מינייהו קטעי שתי שעות חסר משהו
לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו מעשה כי הוה או בתחלת שלש או בסוף חמש וחד מינייהו קטעי שלש שעות חסר משהו
תנן היו בודקין אותו בשבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום (ותניא) מה בין חקירות לבדיקות חקירות אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטילה בדיקות אפילו שניהם אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת
והוינן בה מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות
ואמרינן חקירות אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטילה דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה
בדיקות עדות שאתה יכול להזימה היא
ואי אמרת טעי איניש כולי האי חקירות דאיזו שעה נמי עדות שאי אתה יכול להזימה היא דאמרי מטעי קטעינן
דיהבינן להו כולי טעותייהו לרבי מאיר יהבינן להו מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש
ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא טפי אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי
ולרבי יהודה יהבינן להו מתחילת שעה ראשונה ועד סוף ששית ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא טפי
אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי ובדין הוא דניתיב לקמיה טפי אלא שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב
תנן רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש
לאביי אליבא דרבי מאיר דאמר אין אדם טועה ולא כלום ניכול כולה שית ולהך לישנא נמי דאמר אדם טועה משהו ניכול עד סוף שית
ואביי אליבא דרבי יהודה דאמר אדם טועה חצי שעה ניכול עד פלגא דשית ולהך לישנא נמי דאמרת אדם טועה שעה ומשהו ניכול עד סוף חמש
(אלא) אמר אביי עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור
ורבא אליבא דרבי מאיר דאמר אדם טועה שתי שעות חסר משהו מתחילת חמש לא ניכול חמש חמה במזרח ושבע חמה במערב
אי הכי בשית נמי ניכול אמר רב אדא בר אהבה שית יומא בקרנתא קאי
ורבא אליבא דרבי יהודה דאמר אדם טועה שלש שעות חסר משהו מתחילת ארבע לא ניכול חמש חמה במזרח ושבע חמה במערב וכל שכן ארבע אי הכי בחמש נמי ניכול
תרגמה אביי אליבא דרבא עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור
ורבא אמר לאו היינו טעמא דרבי יהודה אלא רבי יהודה לטעמיה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה ויהבו ליה רבנן שעה אחת ללקוט בה עצים
איתיביה רבינא לרבא אמר רבי יהודה אימתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר
אלא אמר רבא גזירה משום יום המעונן אי הכי אפילו בארבע שעות נמי לא ניכול אמר רב פפא ארבע זמן סעודה לכל היא
תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל ליסטין שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלין חמישית מאכל תלמידי חכמים ששית מאכל כל אדם
והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל היא אלא איפוך רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל תלמידי חכמים
מכאן ואילך כזורק אבן לחמת אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה
אמר רב אשי כמחלוקת בעדות כך מחלוקת בחמץ פשיטא היינו הך דאמרינן הא קא משמע לן שינויי דשנינן שינויא הוא ולא תימא תנאי היא
אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא בשעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה עדותן בטילה פשיטא
אלא אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בתוך הנץ החמה עדותן בטילה הא נמי פשיטא מהו דתימא תרוייהו חדא מילתא קאמרי והא דקאמר
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
פסחים יב – "מה השעה" בתקופת התלמוד
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
וחד מינייהו קטעי שעה ומשהו
אזל רב הונא בריה דרב יהודה אמרה לשמעתתא קמיה דרבא אמר ומה אילו דייקינן בהני סהדי דהאי דקאמר שלש בתחלת שלש והאי דקאמר חמש בסוף חמש והויא עדות מוכחשת ולא קטלינן ואנן ניקום ונקטיל מספקא ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה
אלא אמר רבא לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו מעשה כי הוה או בתחלת שתים או בסוף שלש וחד מינייהו קטעי שתי שעות חסר משהו
לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו מעשה כי הוה או בתחלת שלש או בסוף חמש וחד מינייהו קטעי שלש שעות חסר משהו
תנן היו בודקין אותו בשבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום (ותניא) מה בין חקירות לבדיקות חקירות אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטילה בדיקות אפילו שניהם אומרים אין אנו יודעים עדותן קיימת
והוינן בה מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות
ואמרינן חקירות אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטילה דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה
בדיקות עדות שאתה יכול להזימה היא
ואי אמרת טעי איניש כולי האי חקירות דאיזו שעה נמי עדות שאי אתה יכול להזימה היא דאמרי מטעי קטעינן
דיהבינן להו כולי טעותייהו לרבי מאיר יהבינן להו מתחילת שעה ראשונה עד סוף חמש
ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא טפי אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי
ולרבי יהודה יהבינן להו מתחילת שעה ראשונה ועד סוף ששית ובדין הוא דניתיב להו מעיקרא טפי
אלא בין יממא לליליא לא טעו אינשי ובדין הוא דניתיב לקמיה טפי אלא שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב
תנן רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש
לאביי אליבא דרבי מאיר דאמר אין אדם טועה ולא כלום ניכול כולה שית ולהך לישנא נמי דאמר אדם טועה משהו ניכול עד סוף שית
ואביי אליבא דרבי יהודה דאמר אדם טועה חצי שעה ניכול עד פלגא דשית ולהך לישנא נמי דאמרת אדם טועה שעה ומשהו ניכול עד סוף חמש
(אלא) אמר אביי עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור
ורבא אליבא דרבי מאיר דאמר אדם טועה שתי שעות חסר משהו מתחילת חמש לא ניכול חמש חמה במזרח ושבע חמה במערב
אי הכי בשית נמי ניכול אמר רב אדא בר אהבה שית יומא בקרנתא קאי
ורבא אליבא דרבי יהודה דאמר אדם טועה שלש שעות חסר משהו מתחילת ארבע לא ניכול חמש חמה במזרח ושבע חמה במערב וכל שכן ארבע אי הכי בחמש נמי ניכול
תרגמה אביי אליבא דרבא עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור
ורבא אמר לאו היינו טעמא דרבי יהודה אלא רבי יהודה לטעמיה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה ויהבו ליה רבנן שעה אחת ללקוט בה עצים
איתיביה רבינא לרבא אמר רבי יהודה אימתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר
אלא אמר רבא גזירה משום יום המעונן אי הכי אפילו בארבע שעות נמי לא ניכול אמר רב פפא ארבע זמן סעודה לכל היא
תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל ליסטין שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלין חמישית מאכל תלמידי חכמים ששית מאכל כל אדם
והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל היא אלא איפוך רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל תלמידי חכמים
מכאן ואילך כזורק אבן לחמת אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה
אמר רב אשי כמחלוקת בעדות כך מחלוקת בחמץ פשיטא היינו הך דאמרינן הא קא משמע לן שינויי דשנינן שינויא הוא ולא תימא תנאי היא
אמר רב שימי בר אשי לא שנו אלא בשעות אבל אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר אחר הנץ החמה עדותן בטילה פשיטא
אלא אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בתוך הנץ החמה עדותן בטילה הא נמי פשיטא מהו דתימא תרוייהו חדא מילתא קאמרי והא דקאמר
