הדף היומי
פסחים טז
הדף היום מוקדש על ידי מישל ולורנס ברקוביץ לכבוד בנם גלעד שהגיע לגיל מצוות ולאחותו התאומה ג'וי שחגגה יום הולדת. גלעד וג'וי נקראו של שם של דודתם, ג'וי רוכורגר בלסם ז"ל שהיתה חלוצה בעולם לימוד תורה לנשים ושימשה את נחמה ליבוביץ זצ"ל לקראת סוף חייה.
לפי הבנת ר' יוחנן, ר' מאיר ור' יוסי הבינו אחרת את הסקת המסקנה מדברי ר' חנינא סגן הכהנים. לשניהם המקרה של ר' חנינא הוא שהולד הטומאה היה משקה אבל יש להם מחלוקת האם זה טמא מדאורייתא או דרבנן. הגמרא ממשיכה לדון בדעות השונות לגבי משקין – האם נטמאים מדאורייתא או מדרבנן? האם נטמאים מדאורייתא אבל לא מעבירים טומאה לדברים אחרים אלא מדרבנן? האם הם משכירים אוכלים לקבל טומאה מדאורייתא? יש היתר לגבי הטהרה של משקין בבית המטבחיים במקדש שנאמר על ידי יוסי בן יועזר איש צרידה ודנים רב ושמאול אם ההיתר הוא רק לטמא אחרים או גם להיום טמא בעצמם. הגמרא מקשה קושיה אחת על שמואל ושש קושיות על רב.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי רבי מאיר וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו רבי יהודה אומר לכל טמא
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לאוכלין טמאין לכלים טהורין
וסבר רבי אלעזר משקין אית להו טומאה בעולם והתניא רבי אלעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד (יוסף) בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן ועל משקין בית מטבחיא דכן
הניחא לשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן שפיר אלא לרב דאמר דכן ממש מאי איכא למימר
אמר רב נחמן בר יצחק אחדא
והא כדבריו קאמר דנפישי ועוד והא וכן קתני קשיא
גופא רב אמר דכן ממש ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן רב אמר דכן ממש קסבר טומאת משקין דרבנן וכי גזרו רבנן במשקין דעלמא ובמשקין בית מטבחיא לא גזור
ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן קסבר טומאת משקין עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן וכי גזור רבנן במשקין דעלמא במשקין בית מטבחיא לא גזור וכי לא גזור רבנן לטמויי אחרים אבל טומאת עצמן יש להן
אמר ליה רב הונא בר חיננא לבריה כי עיילת לקמיה דרב פפא רמי ליה מי אמר שמואל דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל
אמר רב שישא בריה דרב אידי מידי דהוה ארביעי בקדש מתקיף לה רב אשי רביעי בקדש לא איקרי טמא האי איקרי טמא קשיא
תא שמע וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא מאי יטמא הכשיר
הכשיר מרישא דקרא שמעת ליה מכל האכל אשר יאכל וגו׳ חד בתלושין וחד במחוברין
וצריכי דאי אשמעינן בתלושין משום דאחשבינהו אבל מחוברין אימא לא
ואי תנא מחוברין משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי אבל תלושין אימא לא צריכי
תא שמע אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מאי יהיה טהור מטומאתו
ותלושין מי מכשירין והאמר רבי יוסי ברבי חנינא משקין בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין
תירגמא על דם דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר
דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר מתקיף לה רב שמואל בר אמי הרי דם התמצית דנשפך כמים ואינו מכשיר
אמר ליה רבי זירא הנח לדם התמצית דאפילו בחולין נמי לא מכשיר
קבלה מיניה רב שמואל בר אמי דאמר רחמנא רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם דם שאין הנפש יוצאה בו אינו קרוי דם
תא שמע דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה מדרבנן ודלא כרבי יוסי בן יועזר איש צרידה
תא שמע על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור
מדרבנן ודלא (כיוסף) בן יועזר איש צרידה
תא שמע ונשא אהרן את עון הקדשים
וכי איזה עון הוא נושא אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה אם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור מאי לאו טומאת דם אמר רב פפא לא טומאת קמצים
תא שמע הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא (יקדש)
להעמיק בדף
"בין קודש לחול אני חי" – מאת יעל לדרר שחק
בס"ד מסכת פסחים, פרק ראשון, דפים יד – כ הימים האחרונים מעט מאתגרים בשבילי, לאחר תאונה קלה שהשביתה אותי קלות, וכך בעודי מחכה לצאת מהבית ככל בני האדם, נזכרתי בדיני הטומאה ה"מפחידים" כל כך רבים מקרב הלומדים והלומדות דף יומי החדשים והחדשות כמוני (ואולי גם כמה מן הוותיקים), שמסכת פסחים דנה בה בפרק ראשון מדף…
פסחים טז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי רבי מאיר וכן היה רבי אלעזר אומר כדבריו רבי יהודה אומר לכל טמא
רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לאוכלין טמאין לכלים טהורין
וסבר רבי אלעזר משקין אית להו טומאה בעולם והתניא רבי אלעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר תדע שהרי העיד (יוסף) בן יועזר איש צרידה על איל קמצא דכן ועל משקין בית מטבחיא דכן
הניחא לשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן שפיר אלא לרב דאמר דכן ממש מאי איכא למימר
אמר רב נחמן בר יצחק אחדא
והא כדבריו קאמר דנפישי ועוד והא וכן קתני קשיא
גופא רב אמר דכן ממש ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן רב אמר דכן ממש קסבר טומאת משקין דרבנן וכי גזרו רבנן במשקין דעלמא ובמשקין בית מטבחיא לא גזור
ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן קסבר טומאת משקין עצמן דאורייתא לטמא אחרים דרבנן וכי גזור רבנן במשקין דעלמא במשקין בית מטבחיא לא גזור וכי לא גזור רבנן לטמויי אחרים אבל טומאת עצמן יש להן
אמר ליה רב הונא בר חיננא לבריה כי עיילת לקמיה דרב פפא רמי ליה מי אמר שמואל דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל
אמר רב שישא בריה דרב אידי מידי דהוה ארביעי בקדש מתקיף לה רב אשי רביעי בקדש לא איקרי טמא האי איקרי טמא קשיא
תא שמע וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא מאי יטמא הכשיר
הכשיר מרישא דקרא שמעת ליה מכל האכל אשר יאכל וגו׳ חד בתלושין וחד במחוברין
וצריכי דאי אשמעינן בתלושין משום דאחשבינהו אבל מחוברין אימא לא
ואי תנא מחוברין משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי אבל תלושין אימא לא צריכי
תא שמע אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מאי יהיה טהור מטומאתו
ותלושין מי מכשירין והאמר רבי יוסי ברבי חנינא משקין בית מטבחיא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין
תירגמא על דם דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר
דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר מתקיף לה רב שמואל בר אמי הרי דם התמצית דנשפך כמים ואינו מכשיר
אמר ליה רבי זירא הנח לדם התמצית דאפילו בחולין נמי לא מכשיר
קבלה מיניה רב שמואל בר אמי דאמר רחמנא רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם דם שאין הנפש יוצאה בו אינו קרוי דם
תא שמע דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה מדרבנן ודלא כרבי יוסי בן יועזר איש צרידה
תא שמע על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור
מדרבנן ודלא (כיוסף) בן יועזר איש צרידה
תא שמע ונשא אהרן את עון הקדשים
וכי איזה עון הוא נושא אם עון פיגול הרי כבר נאמר לא ירצה אם עון נותר הרי כבר נאמר לא יחשב
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור מאי לאו טומאת דם אמר רב פפא לא טומאת קמצים
תא שמע הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא (יקדש)
