הדף היומי
פסחים כא
השיעור היום מוקדש על ידי רלה פלדמן ומינדי הכט לזכר נשמת ד”ר צ’לרס פלדמן, יצחק צבי בן יעקב ולאה ז”ל – בעל, אבא וסבא שלנו, בתשע שנים לפטירתו.מסירתו למשפחתו וללימוד תורה ושאיפתו לאמינות וחוסן פנימי ממשיך לחיות בתוכנו. אילו היה כאן היום, היה מתגאה בכל אנשי משפחתו שלומדים דף יומי ושעובדים לקדם את הדרן. יהי זכרו ברוך.
אם משאירים תרומה שנטמאה לתווך הארוך, יש חשש שמא יבוא לידי תקלה ולכן לא התירו להשאיר יין חדש עד שיהיה בו ריח טוב ויוכל לזלף (ומשם התיר ר’ יהושע לטמא את התרומה בידיים בכדי שלא לקלקל את החולין משום הפסד מרובה). הנושא הזה של חשש לתקלה זה מחלוקת תנאים. אם התרומה בחבית הגת העליונה ונשברה הגת ולמטה יש חולין טמאים – המחלוקת בין ר’ אליעזר ור’ יהושע בנושא זה רק אם אין 100 בחולין כנגד התרומה לבטלה אבל אם יש מאה, אז אסור לטמא את התרומה בידיים כי אין הפסד משום שיתבטל. הפרק השני מתחיל עם דיון האיסור הנאה בחמץ – מתי זה נכנס לתוקף? מה מותר לעשות עם חמץ לפני שהאיסור נכנס לתוקף – האם מותר להאכיל בהמתו? למכור לנכרי? מניין לנו שחמץ אסור בהנאה בפסח – בתורה רק כתוב שאסור באכילה. יש שתי גישות. חזקיה דורש מפסוק בפסח, רבי אבהו חושב שזה משהו כללי לכל איסורי אכילה בתורה שאסורים בהנאה אלא אם כן כתוב במפורש שלא (כפי שכתוב בנבלה). הגמרא מביאה ברייתא ששם יש שתי גישות שונות מאיפה בנבלה לומדים שמותר בהנאה.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
אין הכרעת שלישית מכרעת
אמר רבי יוסי ברבי חנינא מחלוקת שנפלה לפחות ממאה סאה חולין טמאין
אבל נפלה למאה חולין טמאין דברי הכל תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד
תניא נמי הכי חבית שנשברה בגת העליונה ותחתיה מאה חולין טמאין מודה רבי אליעזר לרבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד
האי מודה רבי אליעזר לרבי יהושע מודה רבי יהושע לרבי אליעזר מיבעי ליה אמר רבא איפוך
רב הונא בריה דרב יהושע אמר לעולם לא תיפוך הכא במאי עסקינן בכלי שתוכו טהור וגבו טמא מהו דתימא ניגזור דילמא נגע גבו בתרומה קא משמע לן:
הדרן עלך אור לארבעה עשר
מתני׳ כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכר לגוי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים:
גמ׳ כל שעה שמותר לאכול מאכיל הא כל שעה שאינו מותר לאכול אינו מאכיל לימא מתניתין דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל דתנן רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש
ואלא מאי רבי מאיר היא האי כל שעה שמותר לאכול מאכיל כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה
אמר רבה בר עולא מתניתין רבן גמליאל היא דתנן רבן גמליאל אומר חולין נאכלין כל ארבע תרומה כל חמש ושורפין בתחלת שש והכי קאמר כל שעה שמותר לאכול כהן בתרומה ישראל מאכיל חולין לבהמה לחיה ולעופות
למה לי למיתנא בהמה למה לי למיתנא חיה צריכא דאי תנא בהמה דאי משיירא חזי לה אבל חיה דאי משיירא קמצנעא לה אימא לא
ואי תנא חיה משום דאי משיירא מיהת מצנעא אבל בהמה זימנין דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי עליה בבל יראה ובבל ימצא אימא לא צריכא
עופות למה לי איידי דתנא בהמה וחיה תנא נמי עופות:
ומוכרו לגוי: פשיטא לאפוקי מהאי תנא דתניא בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חמצו לגוי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם פסח ובית הלל אומרים כל שעה שמותר לאכול מותר למכור
רבי יהודה בן בתירא אומר כותח וכל מיני כותח אסור למכור שלשים יום קודם לפסח:
ומותר בהנאה: פשיטא לא צריכא שחרכו קודם זמנו וקא משמע לן כדרבא דאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאה אפילו לאחר זמנו:
עבר זמנו אסור בהנאתו: פשיטא לא צריכא לשעות דרבנן דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רבי יוחנן המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקדושין:
ולא יסיק בו תנור וכירים: פשיטא לא צריכא לרבי יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי יהודה מצותו בשריפה בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה קא משמע לן:
אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה טעמא דכתב רחמנא לא יאכל חמץ הא לא כתב לא יאכל הוה אמינא איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע
ופליגא דרבי אבהו דאמר רבי אבהו כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה (משמע) עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה
דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי וגו׳ אין לי אלא לגר בנתינה ולגוי במכירה לגר במכירה מנין תלמוד לומר לגר אשר בשעריך תתננה או מכר לנכרי בנתינה מנין תלמוד לומר תתננה ואכלה או מכר לגוי נמצאת אומר אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין בנתינה דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולגוי במכירה מאי טעמא דרבי יהודה אי סלקא דעתך כדאמר רבי מאיר ליכתוב רחמנא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכר או למה לי שמע מינה לדברים ככתבן
ורבי מאיר או להקדים נתינה דגר למכירה דגוי ורבי יהודה הא לא צריך קרא כיון דגר אתה מצווה להחיותו וגוי אי אתה מצווה להחיותו לא צריך קרא סברא הוא
בשלמא לרבי מאיר דאמר אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין בנתינה מדאיצטריך קרא למישרא נבילה בהנאה הא כל איסורין שבתורה אסורין בין באכילה בין בהנאה
אלא לרבי יהודה דאמר לדברים ככתבן הוא דאתא הא כל איסורים שבתורה מנא ליה דאסורין בהנאה נפקא ליה מלכלב תשליכון אתו
להעמיק בדף
מעט מן החושך: הרוע כתמרור אזהרה לעולם שכולו טוב
מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל על ביעור חמץ גם מלמדת אותנו לקח בסיסי על טוב ורע פסחים דף כא ע”א הפרק השני במסכת פסחים נפתח במילות המשנה: “כל שעה שמותר לאכול (חמץ) – מאכיל לבהמה, לחיה ולעופות, ומוכר לנכרי”. הגמרא שואלת אם מהספתח של משנה זו מסיקים שכל שעה שאסור לאכול חמץ גם אסור…
פסחים כא
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
אין הכרעת שלישית מכרעת
אמר רבי יוסי ברבי חנינא מחלוקת שנפלה לפחות ממאה סאה חולין טמאין
אבל נפלה למאה חולין טמאין דברי הכל תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד
תניא נמי הכי חבית שנשברה בגת העליונה ותחתיה מאה חולין טמאין מודה רבי אליעזר לרבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד
האי מודה רבי אליעזר לרבי יהושע מודה רבי יהושע לרבי אליעזר מיבעי ליה אמר רבא איפוך
רב הונא בריה דרב יהושע אמר לעולם לא תיפוך הכא במאי עסקינן בכלי שתוכו טהור וגבו טמא מהו דתימא ניגזור דילמא נגע גבו בתרומה קא משמע לן:
הדרן עלך אור לארבעה עשר
מתני׳ כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכר לגוי ומותר בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו ולא יסיק בו תנור וכירים רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים:
גמ׳ כל שעה שמותר לאכול מאכיל הא כל שעה שאינו מותר לאכול אינו מאכיל לימא מתניתין דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה הא איכא חמש דאינו אוכל ומאכיל דתנן רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש רבי יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחלת שש
ואלא מאי רבי מאיר היא האי כל שעה שמותר לאכול מאכיל כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה
אמר רבה בר עולא מתניתין רבן גמליאל היא דתנן רבן גמליאל אומר חולין נאכלין כל ארבע תרומה כל חמש ושורפין בתחלת שש והכי קאמר כל שעה שמותר לאכול כהן בתרומה ישראל מאכיל חולין לבהמה לחיה ולעופות
למה לי למיתנא בהמה למה לי למיתנא חיה צריכא דאי תנא בהמה דאי משיירא חזי לה אבל חיה דאי משיירא קמצנעא לה אימא לא
ואי תנא חיה משום דאי משיירא מיהת מצנעא אבל בהמה זימנין דמשיירא ולא מסיק אדעתיה וקאי עליה בבל יראה ובבל ימצא אימא לא צריכא
עופות למה לי איידי דתנא בהמה וחיה תנא נמי עופות:
ומוכרו לגוי: פשיטא לאפוקי מהאי תנא דתניא בית שמאי אומרים לא ימכור אדם חמצו לגוי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם פסח ובית הלל אומרים כל שעה שמותר לאכול מותר למכור
רבי יהודה בן בתירא אומר כותח וכל מיני כותח אסור למכור שלשים יום קודם לפסח:
ומותר בהנאה: פשיטא לא צריכא שחרכו קודם זמנו וקא משמע לן כדרבא דאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאה אפילו לאחר זמנו:
עבר זמנו אסור בהנאתו: פשיטא לא צריכא לשעות דרבנן דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רבי יוחנן המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקדושין:
ולא יסיק בו תנור וכירים: פשיטא לא צריכא לרבי יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי יהודה מצותו בשריפה בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה קא משמע לן:
אמר חזקיה מנין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה טעמא דכתב רחמנא לא יאכל חמץ הא לא כתב לא יאכל הוה אמינא איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע
ופליגא דרבי אבהו דאמר רבי אבהו כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה (משמע) עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה
דתניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי וגו׳ אין לי אלא לגר בנתינה ולגוי במכירה לגר במכירה מנין תלמוד לומר לגר אשר בשעריך תתננה או מכר לנכרי בנתינה מנין תלמוד לומר תתננה ואכלה או מכר לגוי נמצאת אומר אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין בנתינה דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולגוי במכירה מאי טעמא דרבי יהודה אי סלקא דעתך כדאמר רבי מאיר ליכתוב רחמנא לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ומכר או למה לי שמע מינה לדברים ככתבן
ורבי מאיר או להקדים נתינה דגר למכירה דגוי ורבי יהודה הא לא צריך קרא כיון דגר אתה מצווה להחיותו וגוי אי אתה מצווה להחיותו לא צריך קרא סברא הוא
בשלמא לרבי מאיר דאמר אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין בנתינה מדאיצטריך קרא למישרא נבילה בהנאה הא כל איסורין שבתורה אסורין בין באכילה בין בהנאה
אלא לרבי יהודה דאמר לדברים ככתבן הוא דאתא הא כל איסורים שבתורה מנא ליה דאסורין בהנאה נפקא ליה מלכלב תשליכון אתו
