פסחים לו

האוכל נבלה ביום הכפורים פטור

רבינא אמר אפילו תימא רבנן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ בלבד יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ בלבד אלא אף משום בל תאכל טבל

מידי בלבד כתיב אלא מחוורתא כדרב ששת

תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים תלמוד לומר לחם עוני מה שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה דברי רבי יוסי הגלילי

רבי עקיבא אומר מצות מצות ריבה אם כן מה תלמוד לומר לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש

מאי טעמא דרבי עקיבא מי כתיב לחם עוני עני כתיב

ורבי יוסי הגלילי מי קרינן עני עוני קרינן ורבי עקיבא האי דקרינן ביה עוני כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה

וסבר רבי עקיבא עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש לא והתניא אין לשין עיסה בפסח ביין ושמן ודבש ואם לש רבן גמליאל אומר תשרף מיד וחכמים אומרים יאכל ואמר רבי עקיבא שבתי היתה אצל רבי אליעזר ורבי יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר

ואף על פי שאין לשין מקטפין בו אתאן לתנא קמא וחכמים אומרים את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין

לא קשיא הא ביום טוב ראשון הא ביום טוב שני

כדאמר להו רבי יהושע לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מכאן ואילך לושו לי בחלבא והתניא אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה אלא הכי קאמר יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי בדובשא

ואיבעית אימא לעולם בחלבא כדאמר רבינא כעין תורא שרי הכא נמי כעין תורא:

ושוין שאין לשין את העיסה בפושרין: מאי שנא ממנחות דתנן כל המנחות נילושות בפושרין (ומשתמרין) שלא יחמצו אם אמרו בזריזין יאמרו בשאין זריזין

אי הכי מילתת נמי לתית אלמה אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל חיטין של מנחות אין לותתין אותה לישה בזריזין איתא לתיתה ליתא בזריזין

ולישה מי איתא בזריזין והכתיב ויצק עליה שמן וגו׳ והביאה אל הכהן מקמיצה ואילך מצות כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשירה בכל אדם

לישה נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא דאמר מר בלילה כשירה בזר חוץ לחומת עזרה פסולה לאפוקי לתיתה דאינה בזריזין ולא במקום זריזין

ומאי שנא ממנחת העומר דתניא מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה ציבור שאני

תנו רבנן יכול יוצא אדם ידי חובתו בבכורים תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבותיכם יצאו בכורים שאין נאכלין בכל מושבותיכם אלא בירושלים דברי רבי יוסי הגלילי

רבי עקיבא אומר מצה ומרור מה מרור שאינו בכורים אף מצה שאינה בכורים אי מה מרור שאין במינו בכורים אף מצה שאין במינה בכורים

אוציא חיטין ושעורין שיש במינן ביכורים תלמוד לומר מצות מצות ריבה אי מצות מצות ריבה אפילו ביכורים נמי הדר ביה רבי עקיבא

דתניא יכול יצא אדם ידי חובתו בביכורים תלמוד לומר בכל מושבתיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושבות יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים יכול שאני מוציא אף מעשר שני תלמוד לומר מצות מצות ריבה

ומה ראית לרבות מעשר שני ולהוציא ביכורים מרבה אני מעשר שני שיש לו היתר בכל מושבות כדרבי (אליעזר) ומוציא אני ביכורים שאין להן היתר בכל מושבות

דאמר רבי (אליעזר) מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו

ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאת מאת פניו

מאן שמעת ליה דאמר במעשר שני נפיק ביה רבי עקיבא וקממעיט להו לביכורים מבכל מושבתיכם שמע מינה הדר ביה

ורבי יוסי הגלילי תיפוק ליה מלחם עוני מי שנאכל באוני יצא זה שאין נאכל אלא בשמחה

סבר ליה כרבי שמעון דתניא ביכורים אסורין לאונן ורבי שמעון מתיר

מאי טעמא דרבנן דכתיב לא תוכל לאכל בשעריך ואמר מר תרומת ידך אלו ביכורים דאיתקש ביכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן אף ביכורים אסור לאונן

ורבי שמעון תרומה קרינהו רחמנא כתרומה מה תרומה מותרת לאונן אף ביכורים מותר לאונן

ורבי שמעון נהי דהיקיש לית ליה שמחה מיהא מיכתב כתיבא בהו דכתיב ושמחת בכל הטוב

ההוא לזמן שמחה הוא דאתא דתנן מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא

תנו רבנן לחם עני פרט לחלוט ולאשישה יכול לא יצא אדם ידי חובתו אלא בפת הדראה תלמוד לומר מצות מצות ריבה ואפילו כמצות של שלמה אם כן מה תלמוד לומר לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה

ומאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא דכתיב ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וגו׳

ואמר רב חנן בר אבא אשפר אחד מששה בפר אשישה אחד מששה באיפה ופליגא דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא דכתיב ואהבי אשישי ענבים

תנו רבנן אין אופין פת עבה (ביום טוב) בפסח דברי בית שמאי