Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

י״ט בטבת תשפ״א | 3 ינואר 2021

פסחים מג

הדף היום מוקדש ע"י פרופסור יונתן בן עזרא וד"ר רובין זייגר לעילוי נשמת אבא של יונתן, אהרון בן עזרא. "הוא היה תומך נלהב של לימוד תורה ועבד קשה כדי שלבן והבת שלו יהיה חינוך יהודי." ועל ידי ארי הופמן לכבוד פרל מינדל בת מנחם מנדל, "אמי מורתי." 

מהן תכשיטי הנשים המוזכרים במשנה שיש בהם חמץ בפסח? למה הזכירו במשנה כל מיני מאכלים לפי שמם ולא לפי הכלל בלבד? מי התנא של משנתינו שסובר שחמץ בתערובת וחמץ נוקשה אסורים בלאו? רב יהודה ורב נחמן חולקים – האם זה ר' מאיר או ר' אליעזר? הגמרא מביאה את דעותיהם ואז דנה בדרשות ר' אליעזר בכדי להבין את שיטתו – האם באמת סבר שתערובת וחמץ נוקשה אסורים בלאו או רק תערובת ואם תערובת אסור מדרשה מהפסוקים, למה לא חייבים עליו כרת? הגמרא מבינה שהוא דרש את המילה "כל" בפסוק "כי כל אכל מחמצת ונכרתה" לרבות נשים באיסור חמץ. למה יש צורך לדרשה מיוחדת ללמד על נשים – הרי כל איסורים שבתורה, נשים נכללים? כאן יש יוצא מן הכלל בגלל הקשר בין אכילת מצה (נשים פטורות משום שזה מצוות עשה שהזמן גרמא) ואיסור אכילת חמץ. ולאחר שריבו נשים לאיסור אכילת חמץ, אז דורשים שגם יש לחייב אותן באכילת מצה מההיקש. הגמרא ממשיכה בשאלות על דרשות אלו – למה מרבים נשים מהמילה "כל" ולא מאכלים? ואיך חכמים דורשים את הנשים?

שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים בנות עניים טופלות אותן בסיד בנות עשירים טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר ששה חדשים בשמן המור

מאי שמן המור רב הונא בר ירמיה אומר סטכת רב ירמיה בר אבא אמר שמן זית שלא הביא שליש

תניא רבי יהודה אומר אנפיקנין שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו מפני שמשיר את השיער ומעדן את הבשר:

זה הכלל כל שהוא ממין דגן: תניא אמר רבי יהושע וכי מאחר ששנינו כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח למה מנו חכמים את אלו כדי שיהא רגיל בהן ובשמותיהן

כי הא דההוא בר מערבא איקלע לבבל הוה בישרא בהדיה אמר להו קריבו לי מתכילתא שמע דקאמרי קריבו ליה כותח כיון דשמע כותח פירש:

הרי אלו באזהרה:

מאן תנא דחמץ דגן גמור על ידי תערובות ונוקשה בעיניה בלאו

אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתניא שיאור ישרף ונותנו לכלבו והאוכלו בארבעים

הא גופא קשיא אמרת שיאור ישרף אלמא אסור בהנאה והדר תני ונותנו לפני כלבו אלמא מותר בהנאה

הכי קאמר שיאור ישרף דרבי מאיר לרבי מאיר דרבי יהודה לרבי יהודה ונותנו לפני כלבו דרבי מאיר לרבי יהודה

והאוכלו בארבעים אתאן לרבי מאיר

שמעינן ליה לרבי מאיר נוקשה בעיניה בלאו וכל שכן חמץ דגן גמור על ידי תערובת

רב נחמן אמר רבי אליעזר היא דתניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלאו דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלא כלום ושמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר חמץ דגן גמור על ידי תערובת בלאו וכל שכן נוקשה בעיניה

ורב נחמן מאי טעמא לא אמר כרב יהודה

אמר לך דילמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא נוקשה בעיניה אבל חמץ דגן גמור על ידי תערובת לא

ורב יהודה מאי טעמא לא אמר כרב נחמן

אמר לך עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא חמץ דגן גמור על ידי תערובת אבל נוקשה בעיניה לא אמר

תניא כוותיה דרב יהודה כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי יכול יהא ענוש כרת תלמוד לומר כי כל אכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו

מאן שמעת ליה דאמר על עירובו בלאו רבי אליעזר היא ואילו נוקשה בעיניה לא קאמר שמע מינה נוקשה לרבי אליעזר לית ליה

ורבי אליעזר עירובו בלאו מנא ליה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו

אי הכי כרת נמי לחייב דהא כתיב כי כל אכל מחמצת ונכרתה

ההוא מיבעי ליה לכדתניא (מחמצת) אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מניין תלמוד לומר כל מחמצת ונכרתה

אי הכי דלאו נמי להכי הוא דאתא

אלא טעמא דרבי אליעזר מכל

התם נמי הכתיב כל ההוא מיבעי ליה לרבות את הנשים

נשים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשין שבתורה

איצטריך

סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא (היא) אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קא משמע לן

והשתא דאתרבו להו בבל תאכל חמץ איתרבי נמי לאכילת מצה כרבי (אליעזר) דאמר רבי אליעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ וגו׳ כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה והני נשי נמי הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה

ומאי חזית דהאי כל לרבויי נשים ומפקת עירובו אימא לרבויי עירובו

מסתברא קאי באוכלין מרבה אוכלין קאי באוכלין מרבה נאכלין

מתקיף לה רב נתן אבוה דרב הונא (בריה דרב נתן) וכל היכא דקאי באוכלין לא מרבה נאכלין והא תניא כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב אין לי אלא חלב תמימין שראוי ליקרב חלב בעלי מומין מנין תלמוד לומר מן הבהמה חלב חולין מניין תלמוד לומר כי כל והא הכא דקאי באוכלין וקא מרבה נאכלין

התם דליכא אוכלין מרבה נאכלין הכא דאיכא אוכלין לא שביק להו לאוכלין ומרבה נאכלין

ורבנן דלית להו עירוב כל לא דרשי אלא נשים מנא להו

כל לא דרשי כי כל דרשי

ורבי אליעזר אימא כל לרבות את הנשים כי כל לרבות את עירובו

וכי תימא כי כל רבי אליעזר לא דריש והתניא שאר בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מניין תלמוד לומר כל עירובו מניין תלמוד לומר כי כל מאן שמעת ליה דדריש כל רבי אליעזר וקא דריש כי כל

קשיא

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת

וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו

כמאן כרבי אליעזר דדריש כל

אי הכי

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

פסחים מג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים מג

שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים בנות עניים טופלות אותן בסיד בנות עשירים טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר ששה חדשים בשמן המור

מאי שמן המור רב הונא בר ירמיה אומר סטכת רב ירמיה בר אבא אמר שמן זית שלא הביא שליש

תניא רבי יהודה אומר אנפיקנין שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו מפני שמשיר את השיער ומעדן את הבשר:

זה הכלל כל שהוא ממין דגן: תניא אמר רבי יהושע וכי מאחר ששנינו כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח למה מנו חכמים את אלו כדי שיהא רגיל בהן ובשמותיהן

כי הא דההוא בר מערבא איקלע לבבל הוה בישרא בהדיה אמר להו קריבו לי מתכילתא שמע דקאמרי קריבו ליה כותח כיון דשמע כותח פירש:

הרי אלו באזהרה:

מאן תנא דחמץ דגן גמור על ידי תערובות ונוקשה בעיניה בלאו

אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתניא שיאור ישרף ונותנו לכלבו והאוכלו בארבעים

הא גופא קשיא אמרת שיאור ישרף אלמא אסור בהנאה והדר תני ונותנו לפני כלבו אלמא מותר בהנאה

הכי קאמר שיאור ישרף דרבי מאיר לרבי מאיר דרבי יהודה לרבי יהודה ונותנו לפני כלבו דרבי מאיר לרבי יהודה

והאוכלו בארבעים אתאן לרבי מאיר

שמעינן ליה לרבי מאיר נוקשה בעיניה בלאו וכל שכן חמץ דגן גמור על ידי תערובת

רב נחמן אמר רבי אליעזר היא דתניא על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלאו דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים על חמץ דגן גמור ענוש כרת על עירובו בלא כלום ושמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר חמץ דגן גמור על ידי תערובת בלאו וכל שכן נוקשה בעיניה

ורב נחמן מאי טעמא לא אמר כרב יהודה

אמר לך דילמא עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא נוקשה בעיניה אבל חמץ דגן גמור על ידי תערובת לא

ורב יהודה מאי טעמא לא אמר כרב נחמן

אמר לך עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא חמץ דגן גמור על ידי תערובת אבל נוקשה בעיניה לא אמר

תניא כוותיה דרב יהודה כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי יכול יהא ענוש כרת תלמוד לומר כי כל אכל חמץ ונכרתה על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו

מאן שמעת ליה דאמר על עירובו בלאו רבי אליעזר היא ואילו נוקשה בעיניה לא קאמר שמע מינה נוקשה לרבי אליעזר לית ליה

ורבי אליעזר עירובו בלאו מנא ליה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו

אי הכי כרת נמי לחייב דהא כתיב כי כל אכל מחמצת ונכרתה

ההוא מיבעי ליה לכדתניא (מחמצת) אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מניין תלמוד לומר כל מחמצת ונכרתה

אי הכי דלאו נמי להכי הוא דאתא

אלא טעמא דרבי אליעזר מכל

התם נמי הכתיב כל ההוא מיבעי ליה לרבות את הנשים

נשים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשין שבתורה

איצטריך

סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהויא ליה מצות עשה שהזמן גרמא (היא) אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קא משמע לן

והשתא דאתרבו להו בבל תאכל חמץ איתרבי נמי לאכילת מצה כרבי (אליעזר) דאמר רבי אליעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ וגו׳ כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה והני נשי נמי הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה

ומאי חזית דהאי כל לרבויי נשים ומפקת עירובו אימא לרבויי עירובו

מסתברא קאי באוכלין מרבה אוכלין קאי באוכלין מרבה נאכלין

מתקיף לה רב נתן אבוה דרב הונא (בריה דרב נתן) וכל היכא דקאי באוכלין לא מרבה נאכלין והא תניא כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב אין לי אלא חלב תמימין שראוי ליקרב חלב בעלי מומין מנין תלמוד לומר מן הבהמה חלב חולין מניין תלמוד לומר כי כל והא הכא דקאי באוכלין וקא מרבה נאכלין

התם דליכא אוכלין מרבה נאכלין הכא דאיכא אוכלין לא שביק להו לאוכלין ומרבה נאכלין

ורבנן דלית להו עירוב כל לא דרשי אלא נשים מנא להו

כל לא דרשי כי כל דרשי

ורבי אליעזר אימא כל לרבות את הנשים כי כל לרבות את עירובו

וכי תימא כי כל רבי אליעזר לא דריש והתניא שאר בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מניין תלמוד לומר כל עירובו מניין תלמוד לומר כי כל מאן שמעת ליה דדריש כל רבי אליעזר וקא דריש כי כל

קשיא

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת

וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו

כמאן כרבי אליעזר דדריש כל

אי הכי

Scroll To Top