Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

כ׳ בטבת תשפ״א | 4 ינואר 2021

פסחים מד

הדף היום מוקדש ע"י סוזן כשדן לעילוי נשמת אביה, יצחק בן משה חונה ז"ל לכבוד היארצייט ה12 שלו. הוא השריש בי אהבה עמוקה ללשון העברית וללימוד תמידי, שאיפשרו לי לעבוד כאן בארץ וללמוד דף יומי. וע"י שרון האוזדורף לזכר אמה, מינה פרידמן, מנוחה בת משה יחזקאל, ביארצייט העשירי שלה. וע"י סוזן שאבסלז לכבוד אלישבע רפפורט. "אלי, תודה שאת מוציאה לפועל את מפגשי הדף היומי שלנו בכל שבוע ושבוע." 

באיזה מקרים אנו אומרים היתר מצטרף לאיסור? מחלוקת בין ר' יוחנן לזעירי – האם רק לנזיר במשרת ענבים? או גם בהקטרת הקומץ וחמץ בפסח? אביי מקשה על ר' יוחנן ממשנה טבול יום ב:ג שמקפה של חולין עם שום ושמן של תרומה ונגע בו טבול יום, הוא פוסל במקום מגעו – ולפי רבה בר בר חנה זה בגלל שאם הזר היה אוכל, היה לוקה בכזית. האם זה לא משום שהיתר מצטרף לאיסור? רב דימי עונה שאפשר להסביר בצורה אחרת – משום שהוא אוכל כזית בכדי אכילת פרס. אביי מקשה עליו מכותח הבבלי – הרי גם שם הוא יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס!? רב דימי עונה שרוב אנשים לא אוכלים כותח מספיק שיאכלו כזית בכדי אכילת פרס. אביי מביא כמה קושיות ננד טענת רב דימי שאם אוכלים כזית איסור בתערובת בכדי אכילת פרס חייב מדאורייתא. הגמרא מקשה על ר' יוחנן שלמד היתר מצטרף לאיסור ממרת – הלא לומדים משם את הדין טעם כעיקר! הגמרא מתרצת שזה מחלוקת תנאים ור' יוחנן כר' עקיבא – איזה דעה של ר' עקיבא? לאחר שהגמרא מבררת שיטת ר' עקיבא, היא ממשיכה לדון בדברי ר' עקיבא וחכמים בדרשותיהם השונות לגבי דינים הקשורים.

לענין חמץ בפסח נמי

אין הכי נמי ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית קמשמע לן דהקטרה לאו לפחות מכזית

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה אביי לרב דימי וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור

והתנן המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו בלבד

והוינן בה מקום מגעו אמאי פסולה הא בטלי להו תבלין ברוב ואמר רבה בר בר חנה מה טעם הואיל וזר לוקה עליהן בכזית היכי דמי לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור

לא מאי כזית דאיכא כזית בכדי אכילת פרס

וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא היא אמר ליה אין

אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי

אלא מאי משום דהיתר מצטרף לאיסור סוף סוף אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי אלא הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס אי בעיניה דקשריף וקאכיל ליה בטלה דעתיה אצל כל אדם ואי משטר קשטר ואכיל לית ביה כזית בכדי אכילת פרס

איתיביה שתי קדירות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי מדוכות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר תרומה לתוך התרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו

ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר תרומה לתוך כו׳ אמר ליה הנח לתרומת תבלין דרבנן

איתיביה שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך תרומה נפלה ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר

אמר ליה הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן

והאי משרת להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא משרת

ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין חייב

מכאן אתה דן לכל התורה כולה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו עשה בו טעם כעיקר כלאים שאיסורו איסור עולם ואיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו אינו דין שיעשה טעם כעיקר

והוא הדין לערלה בשתים

הא מני רבנן היא ורבי יוחנן דאמר כרבי עקיבא

הי רבי עקיבא אילימא רבי עקיבא דמתניתין דתנן רבי עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כדי כזית חייב וממאי דמפת ומיין דילמא מיין לחודיה

וכי תימא מיין לחודיה מאי למימרא הא קא משמע לן דאף על גב דתערובת

אלא רבי עקיבא דברייתא דתניא רבי עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב

ורבי עקיבא טעם כעיקר מנא ליה יליף מבשר בחלב לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא

ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא

ומאי חידוש אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור כלאים נמי האי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדדי אסור

אלא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי בשיל ליה בשולי אסור

ורבי עקיבא נמי בשר בחלב ודאי חידוש הוא

אלא יליף מגיעולי גוים גיעולי גוים לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא

ורבנן גיעולי גוים נמי חידוש הוא דהא כל נותן טעם לפגם מותר דגמרינן מנבילה והכא אסור

ורבי עקיבא כדרב חייא בריה דרב הונא דאמר לא אסרה תורה אלא בקדירה בת יומא הלכך לאו נותן טעם לפגם הוא

ורבנן קדירה בת יומא נמי לא אפשר דלא פגמה פורתא

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לרבי עקיבא מי לא אמרי רבנן משרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לרבי עקיבא נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כולה

אמר ליה

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

פסחים מד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים מד

לענין חמץ בפסח נמי

אין הכי נמי ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית קמשמע לן דהקטרה לאו לפחות מכזית

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה אביי לרב דימי וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור

והתנן המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו בלבד

והוינן בה מקום מגעו אמאי פסולה הא בטלי להו תבלין ברוב ואמר רבה בר בר חנה מה טעם הואיל וזר לוקה עליהן בכזית היכי דמי לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור

לא מאי כזית דאיכא כזית בכדי אכילת פרס

וכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא היא אמר ליה אין

אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי

אלא מאי משום דהיתר מצטרף לאיסור סוף סוף אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי אלא הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס אי בעיניה דקשריף וקאכיל ליה בטלה דעתיה אצל כל אדם ואי משטר קשטר ואכיל לית ביה כזית בכדי אכילת פרס

איתיביה שתי קדירות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי מדוכות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר תרומה לתוך התרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו

ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר תרומה לתוך כו׳ אמר ליה הנח לתרומת תבלין דרבנן

איתיביה שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך תרומה נפלה ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר

אמר ליה הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן

והאי משרת להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא משרת

ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין חייב

מכאן אתה דן לכל התורה כולה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו עשה בו טעם כעיקר כלאים שאיסורו איסור עולם ואיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו אינו דין שיעשה טעם כעיקר

והוא הדין לערלה בשתים

הא מני רבנן היא ורבי יוחנן דאמר כרבי עקיבא

הי רבי עקיבא אילימא רבי עקיבא דמתניתין דתנן רבי עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כדי כזית חייב וממאי דמפת ומיין דילמא מיין לחודיה

וכי תימא מיין לחודיה מאי למימרא הא קא משמע לן דאף על גב דתערובת

אלא רבי עקיבא דברייתא דתניא רבי עקיבא אומר נזיר ששרה פתו ביין ואכל כזית מפת ומיין חייב

ורבי עקיבא טעם כעיקר מנא ליה יליף מבשר בחלב לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא

ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן דחידוש הוא

ומאי חידוש אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור כלאים נמי האי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדדי אסור

אלא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי בשיל ליה בשולי אסור

ורבי עקיבא נמי בשר בחלב ודאי חידוש הוא

אלא יליף מגיעולי גוים גיעולי גוים לאו טעמא בעלמא הוא ואסור הכא נמי לא שנא

ורבנן גיעולי גוים נמי חידוש הוא דהא כל נותן טעם לפגם מותר דגמרינן מנבילה והכא אסור

ורבי עקיבא כדרב חייא בריה דרב הונא דאמר לא אסרה תורה אלא בקדירה בת יומא הלכך לאו נותן טעם לפגם הוא

ורבנן קדירה בת יומא נמי לא אפשר דלא פגמה פורתא

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מדרבנן נשמע לרבי עקיבא מי לא אמרי רבנן משרת ליתן טעם כעיקר מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה לרבי עקיבא נמי משרת להיתר מצטרף לאיסור מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כולה

אמר ליה

Scroll To Top