Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

ב׳ בשבט תשפ״א | 15 ינואר 2021

פסחים נה

איך דומה תשעה באב ליום כיפור? ואיך זה שונה מתעניות ציבור? איך הדעות של התנאים במשנה בקשר למי שרוצה להיות כתלמיד חכם ולא לעבוד בתשעה באב מתאימים לדעות שלהם בעניין חתן שרוצה להגיד קריאת שמע? המשנה מתארת הבדל בעניין איסור מלאכה לפני חצות בין יהודה לגליל. בית שמאי ובית הלל חולקים בעניין תחילת האיסור מלאכה – מהלילה או מזריחה? איך המשנה הזאת מתסדרת עם המשנה הראשונה בפרק שמשם לומדים שזה רק מנהג וכאן נראה שזה הלכה? המשנה מביאה שיטת ר' מאיר שאיסור מלאכה קשור למנהג – האם הוא מתיר רק מלאכה שהתחילו לפני י"ד והאם רק לצורך המועד? יש אנשי מקצוע מסויימים שיכולים לעמוד – מי ולמה מותר? המשנה מוסיפה עוד מקרים שבהם יש היתר או איסור לעשות דברים מסויימים בערב פסח בקשר להושבת תרנגולים על הביצים, גריפת זבל בהמה, והבאה והולכת כלים מבית האומן.

תנא קולי קולי קתני:

ובכל מקום תלמידי חכמים וכו׳: למימרא דרבן שמעון בן גמליאל סבר לא חיישינן ליוהרא ורבנן סברי חיישינן ליוהרא והא איפכא שמעינן להו דתנן חתן אם ירצה לקרות קרית שמע לילה הראשון קורא רבן שמעון בן גמליאל אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול

אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה רב שישא בריה דרב אידי אמר לא תיפוך דרבנן אדרבנן לא קשיא הכא כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מיחזי כיוהרא אבל התם כיון דכולי עלמא קרי ואיהו נמי קרי לא מיחזי כיוהרא

דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא התם הוא דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מיחזי כיוהרא אבל הכא לא מיחזי כיוהרא אמרי מלאכה היא דלית ליה פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא:

מתני׳ וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין עד הנץ החמה:

גמ׳ מעיקרא תנא מנהגא ולבסוף תנא איסורא

אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר הא רבי יהודה דתניא אמר רבי יהודה ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל אינן עושין כל עיקר אמר לו רבי מאיר מה ראייה יהודה וגליל לכאן אלא מקום שנהגו לעשות מלאכה עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מדקאמר רבי מאיר מנהגא מכלל דרבי יהודה איסורא קאמר

וסבר רבי יהודה ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה והתניא רבי יהודה אומר המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד

בשלשה עשר אין בארבעה עשר לא מכדי שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ואי סלקא דעתך ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה למה לי שלשה עשר והאיכא ארביסר וחמיסר ומקצת שיתסר אמר רבא בגליל שנו

והאיכא ליליא אמר רב ששת כבית שמאי רב אשי אמר לעולם כבית הלל לפי שאין דרכן של בני אדם לנכש בלילה

רבינא אמר לעולם ביהודה ובהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן:

מתני׳ רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר אף על פי שיכול לגומרה וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ואלו הן החייטין והספרים והכובסין רבי יוסי בר יהודה אומר אף רצענין:

גמ׳ איבעיא להו לצורך המועד תנן אבל שלא לצורך המועד אפילו מיגמר נמי לא או דילמא שלא לצורך המועד תנן אבל לצורך אתחולי מתחלינן או דילמא בין לצורך המועד בין שלא לצורך מיגמר אין אתחולי לא

תא שמע אבל לא יתחיל בתחילה בארבעה עשר אפילו צלצול קטן אפילו שבכה קטנה מאי אפילו לאו אפילו הני דלצורך המועד מיגמר אין אתחולי לא מכלל דשלא לצורך מיגמר נמי לא גמרינן

לא לעולם דשלא לצורך מיגמר נמי גמרינן ומאי אפילו אפילו הני נמי דזוטרי נינהו דסלקא דעתך אמינא התחלתן זו היא גמר מלאכתן נתחיל בהו נמי לכתחילה קמשמע לן:

תא שמע רבי מאיר אומר כל מלאכה שהיא לצורך המועד

גומרה בארבעה עשר אימתי בזמן שהתחיל בה קודם ארבעה עשר אבל לא התחיל בה קודם ארבעה עשר לא יתחיל בה בארבעה עשר אפילו צילצול קטן אפילו שבכה קטנה לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא הוא הדין דאפילו שלא לצורך נמי גמרינן והא קא משמע לן דאפילו לצורך המועד מיגמר אין אתחולי לא

תא שמע רבי מאיר אומר כל מלאכה שהיא לצורך המועד גומרה בארבעה עשר ושאינה לצורך המועד אסור ועושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות במקום שנהגו מקום שנהגו אין לא נהגו לא ושמע מינה לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא שמע מינה:

וחכמים אומרים שלש אומניות: תנא החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד הספרין והכובסין שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מספרין ומכבסין בחולו של מועד רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחולו של מועד

במאי קמיפלגי מר סבר למידין תחילת מלאכה מסוף מלאכה ומר סבר אין למידין תחילת מלאכה מסוף מלאכה:

מתני׳ מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה גורפין מתחת רגלי בהמה בארבעה עשר ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין כלים ומביאין מבית האומן אף על פי שאינם לצורך המועד:

גמ׳ השתא אותובי מותבינן אהדורי מיבעיא אמר אביי סיפא אתאן לחולו של מועד

אמר רב הונא לא שנו אלא תוך שלשה למרדה דאכתי לא פרח צימרא מינה ואחר שלשה לישיבתה דפסדא לה ביעי לגמרי אבל לאחר שלשה למרדה דפרח לה צימרא מינה ותוך שלשה לישיבתה דאכתי לא פסידי ביעי לגמרי לא מהדרינן רבי אמי אמר אפילו תוך שלשה לישיבתה מהדרינן

במאי קמיפלגי מר סבר להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ומר סבר להפסד מועט נמי חששו:

גורפין מתחת: תנו רבנן הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה

הא גופא קשיא אמרת זבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין והדר תני שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה אמר אביי לא קשיא כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד רבא אמר הא והא בחולו של מועד והכי קאמר אם נעשה חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה:

מוליכין כלים ומביאין מבית האומן: אמר רב פפא בדיק לן רבא תנן מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינן לצורך המועד ורמינהו אין מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת

ומשנינן לא קשיא כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד ואיבעית אימא הא והא בחולו של מועד ולא קשיא כאן במאמינו כאן בשאינו מאמינו

והתניא מביאין כלים מבית האומן כגון הכד מבית הכדר והכוס מבית הזגג אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מניחן בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו מביאן בצינעה בתוך ביתו

תרצת מביאין מוליכין קשיא דקתני אין מביאין וכל שכן דאין מוליכין אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:

מתני׳ ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואלו הן שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואלו שמיחו בידם מתירין גמזיות של הקדש

להעמיק בדף

תניה רגב

חיישינן ליוהרא

מה הקשר בין הקפדה על חומרות ובין מעמד חברתי? על פניו – מדובר בשני גורמים נפרדים, האחד קשור לציר שבין הארץ והשמים, בעוד שהשני קשור ליחסים בין בני האדם. ועדיין, הביטוי 'מיחזי כיוהרא' מבהיר לנו היטב שהבחירה לקבל על עצמינו חומרה כזאת או אחרת איננה מתקיימת בדלתי אמותינו אלא מייצרת אדוות בעלות היבטים חברתיים. המשנה…

על אנשים ומנהגים דף משלהן 48

על אנשים ומנהגים – דף משלהן 48

חמוטל ושירה יוצאות לבדוק ,איזה מנהגים שונים יש אצלם בבית ואיזה במסכת פסחים?

פסחים נה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים נה

תנא קולי קולי קתני:

ובכל מקום תלמידי חכמים וכו׳: למימרא דרבן שמעון בן גמליאל סבר לא חיישינן ליוהרא ורבנן סברי חיישינן ליוהרא והא איפכא שמעינן להו דתנן חתן אם ירצה לקרות קרית שמע לילה הראשון קורא רבן שמעון בן גמליאל אמר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול

אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה רב שישא בריה דרב אידי אמר לא תיפוך דרבנן אדרבנן לא קשיא הכא כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה ואיהו לא עביד מיחזי כיוהרא אבל התם כיון דכולי עלמא קרי ואיהו נמי קרי לא מיחזי כיוהרא

דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא התם הוא דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מיחזי כיוהרא אבל הכא לא מיחזי כיוהרא אמרי מלאכה היא דלית ליה פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא:

מתני׳ וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר הלילה בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירין עד הנץ החמה:

גמ׳ מעיקרא תנא מנהגא ולבסוף תנא איסורא

אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר הא רבי יהודה דתניא אמר רבי יהודה ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל אינן עושין כל עיקר אמר לו רבי מאיר מה ראייה יהודה וגליל לכאן אלא מקום שנהגו לעשות מלאכה עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין מדקאמר רבי מאיר מנהגא מכלל דרבי יהודה איסורא קאמר

וסבר רבי יהודה ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה והתניא רבי יהודה אומר המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו שותלה במקום הטיט ואין שותלה במקום הגריד

בשלשה עשר אין בארבעה עשר לא מכדי שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת ואי סלקא דעתך ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה למה לי שלשה עשר והאיכא ארביסר וחמיסר ומקצת שיתסר אמר רבא בגליל שנו

והאיכא ליליא אמר רב ששת כבית שמאי רב אשי אמר לעולם כבית הלל לפי שאין דרכן של בני אדם לנכש בלילה

רבינא אמר לעולם ביהודה ובהשרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו לא אמרינן:

מתני׳ רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר אף על פי שיכול לגומרה וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ואלו הן החייטין והספרים והכובסין רבי יוסי בר יהודה אומר אף רצענין:

גמ׳ איבעיא להו לצורך המועד תנן אבל שלא לצורך המועד אפילו מיגמר נמי לא או דילמא שלא לצורך המועד תנן אבל לצורך אתחולי מתחלינן או דילמא בין לצורך המועד בין שלא לצורך מיגמר אין אתחולי לא

תא שמע אבל לא יתחיל בתחילה בארבעה עשר אפילו צלצול קטן אפילו שבכה קטנה מאי אפילו לאו אפילו הני דלצורך המועד מיגמר אין אתחולי לא מכלל דשלא לצורך מיגמר נמי לא גמרינן

לא לעולם דשלא לצורך מיגמר נמי גמרינן ומאי אפילו אפילו הני נמי דזוטרי נינהו דסלקא דעתך אמינא התחלתן זו היא גמר מלאכתן נתחיל בהו נמי לכתחילה קמשמע לן:

תא שמע רבי מאיר אומר כל מלאכה שהיא לצורך המועד

גומרה בארבעה עשר אימתי בזמן שהתחיל בה קודם ארבעה עשר אבל לא התחיל בה קודם ארבעה עשר לא יתחיל בה בארבעה עשר אפילו צילצול קטן אפילו שבכה קטנה לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא הוא הדין דאפילו שלא לצורך נמי גמרינן והא קא משמע לן דאפילו לצורך המועד מיגמר אין אתחולי לא

תא שמע רבי מאיר אומר כל מלאכה שהיא לצורך המועד גומרה בארבעה עשר ושאינה לצורך המועד אסור ועושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות במקום שנהגו מקום שנהגו אין לא נהגו לא ושמע מינה לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא שמע מינה:

וחכמים אומרים שלש אומניות: תנא החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד הספרין והכובסין שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מספרין ומכבסין בחולו של מועד רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחולו של מועד

במאי קמיפלגי מר סבר למידין תחילת מלאכה מסוף מלאכה ומר סבר אין למידין תחילת מלאכה מסוף מלאכה:

מתני׳ מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה גורפין מתחת רגלי בהמה בארבעה עשר ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין כלים ומביאין מבית האומן אף על פי שאינם לצורך המועד:

גמ׳ השתא אותובי מותבינן אהדורי מיבעיא אמר אביי סיפא אתאן לחולו של מועד

אמר רב הונא לא שנו אלא תוך שלשה למרדה דאכתי לא פרח צימרא מינה ואחר שלשה לישיבתה דפסדא לה ביעי לגמרי אבל לאחר שלשה למרדה דפרח לה צימרא מינה ותוך שלשה לישיבתה דאכתי לא פסידי ביעי לגמרי לא מהדרינן רבי אמי אמר אפילו תוך שלשה לישיבתה מהדרינן

במאי קמיפלגי מר סבר להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ומר סבר להפסד מועט נמי חששו:

גורפין מתחת: תנו רבנן הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה

הא גופא קשיא אמרת זבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין והדר תני שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה אמר אביי לא קשיא כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד רבא אמר הא והא בחולו של מועד והכי קאמר אם נעשה חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה:

מוליכין כלים ומביאין מבית האומן: אמר רב פפא בדיק לן רבא תנן מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינן לצורך המועד ורמינהו אין מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת

ומשנינן לא קשיא כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד ואיבעית אימא הא והא בחולו של מועד ולא קשיא כאן במאמינו כאן בשאינו מאמינו

והתניא מביאין כלים מבית האומן כגון הכד מבית הכדר והכוס מבית הזגג אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מניחן בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו מביאן בצינעה בתוך ביתו

תרצת מביאין מוליכין קשיא דקתני אין מביאין וכל שכן דאין מוליכין אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:

מתני׳ ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואלו הן שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואלו שמיחו בידם מתירין גמזיות של הקדש

Scroll To Top