Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

י״ד בשבט תשפ״א | 27 ינואר 2021

פסחים סז

הדף היום מוקדש ע"י דבורה שפירא לרפואתו השלמה של יצחק דניאל בן בתיה אילנה ומשה זאב. וע"י ברברה גולדשלג לרפואתו השלמה של אברהם גדעון בן חנה. "מאחלים לו החלמה קלה ומהירה מהניתוח שעובר היום" וע"י לזלי טרף לזכר נשמת אביה ואמה, וולטר ואדל טרף. היום היה יום הנישואים שלהם.

מניין לנו שטומאה הותרה בציבור לפסח ולתמיד? קרבן תמיד לומדים מפסח אבל מניין לפסח? האם לומדים מ"איש איש" בהקשר של פסח שני או האם לומדים מדרשה על הפסוק בבמדבר ה:ב "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש"? הגמרא עוברת לדון במצורע שלא יצא מהמחנה – האם מקבל מלקות? יש מחלוקת תנאים בעניין. מה יותר חמור זב, מצורע או טמא למת? מה דורשים מהמילה "כל" שמופיע בפסוק "כל צרוע וכל… וכל…"? טומאה הותרה בציבור לטומאת מת אבל לא לזב או מצורע. אבל בזמן שטומאה הותרה בצבור, אם זב או מצורע ייכנסו למקדש, הם לא מקבלים עונש כרת.

אלא יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין ואיזה זה פסח הבא בטומאה

אמר אביי אי הכי לימא נמי יאמר זב וטמאי מתים ואל יאמר מצורע ואני אומר זב משתלח מצורע לא כל שכן אלא יש לך שעה שמצורעין משתלחין ואין זבין וטמאי מתים משתלחין ואיזה זה פסח הבא בטומאה

וכי תימא הכי נמי והתנן פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין

אלא אמר אביי לעולם מקרא קמא אם כן ניכתוב רחמנא איש איש כי יהיה טמא לנפש למה לי

וכי תימא האי לנפש להכי הוא דאתא הטמא מת הוא דנדחה לפסח שני אבל שאר טמאין לא והתניא יכול לא יהו עושין פסח שני אלא טמאי מתים ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעין ובועלי נדות מניין תלמוד לומר איש איש לנפש דכתב רחמנא למה לי

אלא הכי קאמר איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחה לפסח שני אלא עבדי בטומאה וכי עבדי ציבור בטומאה בטמא מת אבל שאר טומאות לא עבדי

אמר רב חסדא מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו

בדד ישב לבדו ישב מחוץ למחנה מושבו הכתוב נתקו לעשה

איתיביה מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן בארבעים וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה

ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו

תנאי היא דתניא בדד ישב לבדו ישב שלא יהו טמאין אחרים יושבין עמו יכול יהו זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחת תלמוד לומר ולא יטמאו את מחניהם ליתן מחנה לזה ומחנה לזה דברי רבי יהודה

רבי שמעון אומר אינו צריך הרי הוא אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יאמר טמאי מת ואל יאמר טמאי זב ואני אומר טמאי מתים משתלחין זבין לא כל שכן למה נאמר זב ליתן לו מחנה שניה

ויאמר זב ואל יאמר מצורע ואני אומר זבין משתלחין מצורעין לא כל שכן למה נאמר מצורע ליתן לו מחנה שלישית כשהוא אומר בדד ישב הכתוב נתקו לעשה

מאי חומריה דזב מטמא מת שכן טומאה יוצאה עליו מגופו אדרבה טמא מת חמור שכן טעון הזאה שלישי ושביעי

אמר קרא טמא וכל טמא לרבות טמא שרץ וזב חמור מטמא שרץ

ומאי חומריה כדאמרן אדרבה שרץ חמור שכן מטמא באונס אמרי

כי האי גוונא זב נמי טמויי מטמי באונס כדרב הונא דאמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס

מאי חומריה דמצורע מזב שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה אדרבה זב חמור שכן מטמא משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהיסט

אמר קרא זב וכל זב לרבות בעל קרי ומצורע חמור מבעל קרי

ומאי חומריה כדאמרן אדרבה בעל קרי חמור שכן מטמא במשהו

סבר לה כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר משום רבי ישמעאל זב צריך כחתימת פי האמה ולא הודו לו חכמים ואיתקש ליה בעל קרי לזב

וכל צרוע למה לי איידי דכתיב כל זב כתיב נמי כל צרוע

ורבי יהודה שפיר קאמר רבי שמעון

ההוא מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר אומר יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין תלמוד לומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשעה שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין

אמר מר זב וכל זב לרבות בעל קרי מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות

מיתיבי בעל קרי כמגע שרץ מאי לאו למחנותם לא לטומאתם

לטומאתם האי טומאת ערב כתיב ביה והאי טומאת ערב כתיב ביה אלא לאו למחנותם

לא לעולם לטומאתם והא קמשמע לן דבעל קרי כמגע שרץ מה מגע שרץ מטמא באונס אף בעל קרי מטמא באונס

מיתיבי

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

גפ"ת 49 – מה זה פשט? בין פרשנות מקומית לפרשנות רחבה

השבוע נעיין במחלוקת בין רש"י לתוספות שפותחת שאלה מעניינת בתורת הפרשנות: מה זה פשט? האם פשט הוא האופן הפשוט ביותר בו יש להבין מילה בהקשר המקומי שלה או שמא פשט במובנו העמוק הוא דווקא היכולת להבין את המילה באופן שתסתדר עם יריעה רחבה יותר. נכנסנו השבוע לעובי הקורה של דיני קרבן פסח ובדף של היום…

DM50

למה כולנו כועסים? – דף משלהן 50

שירה וחמוטל בהדרכת הורים בהשראת מסכת פסחים: למה כולנו כועסים? ומה עושים עם זה?

פסחים סז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים סז

אלא יש לך שעה שזבין ומצורעין משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין ואיזה זה פסח הבא בטומאה

אמר אביי אי הכי לימא נמי יאמר זב וטמאי מתים ואל יאמר מצורע ואני אומר זב משתלח מצורע לא כל שכן אלא יש לך שעה שמצורעין משתלחין ואין זבין וטמאי מתים משתלחין ואיזה זה פסח הבא בטומאה

וכי תימא הכי נמי והתנן פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין

אלא אמר אביי לעולם מקרא קמא אם כן ניכתוב רחמנא איש איש כי יהיה טמא לנפש למה לי

וכי תימא האי לנפש להכי הוא דאתא הטמא מת הוא דנדחה לפסח שני אבל שאר טמאין לא והתניא יכול לא יהו עושין פסח שני אלא טמאי מתים ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעין ובועלי נדות מניין תלמוד לומר איש איש לנפש דכתב רחמנא למה לי

אלא הכי קאמר איש נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחה לפסח שני אלא עבדי בטומאה וכי עבדי ציבור בטומאה בטמא מת אבל שאר טומאות לא עבדי

אמר רב חסדא מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור שנאמר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו

בדד ישב לבדו ישב מחוץ למחנה מושבו הכתוב נתקו לעשה

איתיביה מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן בארבעים וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה

ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו

תנאי היא דתניא בדד ישב לבדו ישב שלא יהו טמאין אחרים יושבין עמו יכול יהו זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחת תלמוד לומר ולא יטמאו את מחניהם ליתן מחנה לזה ומחנה לזה דברי רבי יהודה

רבי שמעון אומר אינו צריך הרי הוא אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יאמר טמאי מת ואל יאמר טמאי זב ואני אומר טמאי מתים משתלחין זבין לא כל שכן למה נאמר זב ליתן לו מחנה שניה

ויאמר זב ואל יאמר מצורע ואני אומר זבין משתלחין מצורעין לא כל שכן למה נאמר מצורע ליתן לו מחנה שלישית כשהוא אומר בדד ישב הכתוב נתקו לעשה

מאי חומריה דזב מטמא מת שכן טומאה יוצאה עליו מגופו אדרבה טמא מת חמור שכן טעון הזאה שלישי ושביעי

אמר קרא טמא וכל טמא לרבות טמא שרץ וזב חמור מטמא שרץ

ומאי חומריה כדאמרן אדרבה שרץ חמור שכן מטמא באונס אמרי

כי האי גוונא זב נמי טמויי מטמי באונס כדרב הונא דאמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס

מאי חומריה דמצורע מזב שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה אדרבה זב חמור שכן מטמא משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהיסט

אמר קרא זב וכל זב לרבות בעל קרי ומצורע חמור מבעל קרי

ומאי חומריה כדאמרן אדרבה בעל קרי חמור שכן מטמא במשהו

סבר לה כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר משום רבי ישמעאל זב צריך כחתימת פי האמה ולא הודו לו חכמים ואיתקש ליה בעל קרי לזב

וכל צרוע למה לי איידי דכתיב כל זב כתיב נמי כל צרוע

ורבי יהודה שפיר קאמר רבי שמעון

ההוא מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר אומר יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין תלמוד לומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשעה שטמאי מתים משתלחין זבין ומצורעין משתלחין אין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין

אמר מר זב וכל זב לרבות בעל קרי מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות

מיתיבי בעל קרי כמגע שרץ מאי לאו למחנותם לא לטומאתם

לטומאתם האי טומאת ערב כתיב ביה והאי טומאת ערב כתיב ביה אלא לאו למחנותם

לא לעולם לטומאתם והא קמשמע לן דבעל קרי כמגע שרץ מה מגע שרץ מטמא באונס אף בעל קרי מטמא באונס

מיתיבי

Scroll To Top