Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

י״ז בשבט תשפ״א | 30 ינואר 2021

פסחים ע

הדף היום מוקדש ע"י פרופסור יונתן בן-עזרא וד"ר רובין זייגר לזכר אמתו של יונתן, פיליס בן-עזרא (פנינה בת ישראל ורבקה), ביארצייט שלה. "היא האמינה ועבדה קשה לחינוך איכותי לבתה ולבנה."

קרבן חגיגה הוקרב בי"ד ניסן כדי לאפשר את בשרו של קרבן הפסח להיאכל על השובע. באילו נסיבות החגיגה לא הובאה? האם ההלכות של החגיגה הם כמו קרבן חגיגה רגיל שמקריבים בחגים או שדיניהם כקרבן הפסח? בן תימא סובר שהם כקרבן הפסח כפי שדורש משמות לד:כה. אבל חכמים חולקים.  עד כמה בן תימא לוקח את ההשוואה – האם הדינים שויים גם לגבי סוג הבהמה? האם אסור לשבור עצם בחגיגה? הרבנים טענו כי קרבן חגיגה אינו דוחה את השבת. יהודה בן דורתאי לא הסכים ועבר עם בנו לדרום בכדי שלא יצטרך להגיע למקדש בפסח – כמחאה נגד חכמים. מה היה המקור לשיטתו ומה המקור של חכמים?

לאו חובה היא דאי סלקא דעתך חובה היא תיתי בשבת ותיתי במרובה ותיתי בטומאה

ובמועט מיהו מאי טעמא אתיא כדתניא חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה כדי שיהא פסח נאכל על השבע:

ונאכלת לשני ימים וכו׳: מתניתין דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וחגיגת חמשה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד

וחגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה

מאי טעמא דבן תימא כדמתני רב לחייא בריה ולא ילין לבקר זבח חג הפסח זבח חג זה חגיגה הפסח כמשמעו ואמר רחמנא לא ילין

איבעיא להו לבן תימא נאכלת צלי או אין נאכלת צלי כי אקשיה רחמנא לפסח ללינה אבל לצלי לא או דילמא לא שנא

תא שמע הלילה הזה כולו צלי ואמר רב חסדא זו דברי בן תימא שמע מינה

איבעיא להו לבן תימא באה מן הבקר או אינה באה מן הבקר באה מן הנקבות או אינה באה מן הנקבות באה בת שתי שנים או אינה באה בת שתי שנים

כי אקשיה רחמנא לפסח למידי דאכילה אבל לכל מילי לא או דילמא לא שנא

תא שמע חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח באה מן הצאן ואינה באה מן הבקר באה מן הזכרים ואינה באה מן הנקבות באה בת שנתה ואינה באה בת שתי שנים ואינה נאכלת אלא ליום ולילה ואינה נאכלת אלא צלי ואינה נאכלת אלא למנויו

מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא בן תימא שמע מינה כולהו מילתא בעינן שמע מינה

איבעיא להו לבן תימא יש בה משום שבירת עצם או אין בה משום שבירת העצם אף על גב דכי אקשיה רחמנא לפסח אמר קרא בו בו ולא בחגיגה או דילמא האי בו בכשר ולא בפסול הוא דאתא

תא שמע סכין שנמצאת בארבעה עשר שוחט בה מיד בשלשה עשר שונה ומטביל קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל

מני אילימא רבנן מאי שנא סכין דמטביל דחזיא לפסח קופיץ נמי הא חזי לחגיגה

אלא לאו דבן תימא היא ושמע מינה יש בה משום שבירת העצם

לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת

והא מדקתני סיפא חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד ובחמשה עשר שוחט בה מיד נמצאת קופיץ קשורה לסכין הרי היא כסכין מכלל דרישא לאו בשבת עסקינן

ואלא שבא

במרובה מנא ידעי

ואלא שבא בטומאה סוף סוף מנא ידעי

דמית נשיא דמית נשיא אימת אילימא דמית בשלשה עשר סכין למה לי דמטבליה ואלא דמית בארבעה עשר מאי שנא סכין דמטביל ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה

לא צריכא דנשיא גוסס בשלשה עשר סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל לה

תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת

אמר רב מאי טעמא דבן דורתאי דכתיב וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים אלא צאן זה פסח בקר זו חגיגה ואמר רחמנא וזבחת פסח

אמר רב אשי ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין למותר הפסח שקרב שלמים

שנאמר וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר

ורבנן מאי טעמא לא דחי שבת הא ודאי קרבן ציבור הוא

אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בן ספרא אמר קרא וחגתם אתו חג לה׳ שבעת ימים בשנה שבעה שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת

כי אתא רבין אמר אמרתי לפני רבותי פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה כגון שחל יום טוב הראשון של חג בשבת אמר אביי אבין תכלא לימא כי הא מילתא שמנה לא משכחת לה כלל שבעה איתא ברוב שנים

אמר עולא אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה משום שמחה דכתיב וזבחת ושמחת בעינן זביחה

להעמיק בדף

האם שמחה נובעת מאירוע או מהחגיגות שסביבו?

מתוך סוגיה תלמודית על שמחה וקורבנות עולה מחלוקת מרתקת שאת הסינתזה בה אפשר למצוא בחגי ישראל פסחים דף ע ע"ב – עא ע"א במהלך דיון האם קורבן חגיגה דוחה שבת בדומה לקורבן הפסח כשי"ד בניסן חל להיות בשבת, או שמא אסור להקריבו בשבת, מביאה הגמרא את דברי עולא בשם רבי אלעזר: שלמים של נדר או…

פסחים ע

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים ע

לאו חובה היא דאי סלקא דעתך חובה היא תיתי בשבת ותיתי במרובה ותיתי בטומאה

ובמועט מיהו מאי טעמא אתיא כדתניא חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת תחילה כדי שיהא פסח נאכל על השבע:

ונאכלת לשני ימים וכו׳: מתניתין דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וחגיגת חמשה עשר נאכלת לשני ימים ולילה אחד

וחגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה

מאי טעמא דבן תימא כדמתני רב לחייא בריה ולא ילין לבקר זבח חג הפסח זבח חג זה חגיגה הפסח כמשמעו ואמר רחמנא לא ילין

איבעיא להו לבן תימא נאכלת צלי או אין נאכלת צלי כי אקשיה רחמנא לפסח ללינה אבל לצלי לא או דילמא לא שנא

תא שמע הלילה הזה כולו צלי ואמר רב חסדא זו דברי בן תימא שמע מינה

איבעיא להו לבן תימא באה מן הבקר או אינה באה מן הבקר באה מן הנקבות או אינה באה מן הנקבות באה בת שתי שנים או אינה באה בת שתי שנים

כי אקשיה רחמנא לפסח למידי דאכילה אבל לכל מילי לא או דילמא לא שנא

תא שמע חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח באה מן הצאן ואינה באה מן הבקר באה מן הזכרים ואינה באה מן הנקבות באה בת שנתה ואינה באה בת שתי שנים ואינה נאכלת אלא ליום ולילה ואינה נאכלת אלא צלי ואינה נאכלת אלא למנויו

מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא בן תימא שמע מינה כולהו מילתא בעינן שמע מינה

איבעיא להו לבן תימא יש בה משום שבירת עצם או אין בה משום שבירת העצם אף על גב דכי אקשיה רחמנא לפסח אמר קרא בו בו ולא בחגיגה או דילמא האי בו בכשר ולא בפסול הוא דאתא

תא שמע סכין שנמצאת בארבעה עשר שוחט בה מיד בשלשה עשר שונה ומטביל קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל

מני אילימא רבנן מאי שנא סכין דמטביל דחזיא לפסח קופיץ נמי הא חזי לחגיגה

אלא לאו דבן תימא היא ושמע מינה יש בה משום שבירת העצם

לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת

והא מדקתני סיפא חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד ובחמשה עשר שוחט בה מיד נמצאת קופיץ קשורה לסכין הרי היא כסכין מכלל דרישא לאו בשבת עסקינן

ואלא שבא

במרובה מנא ידעי

ואלא שבא בטומאה סוף סוף מנא ידעי

דמית נשיא דמית נשיא אימת אילימא דמית בשלשה עשר סכין למה לי דמטבליה ואלא דמית בארבעה עשר מאי שנא סכין דמטביל ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה

לא צריכא דנשיא גוסס בשלשה עשר סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל לה

תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת

אמר רב מאי טעמא דבן דורתאי דכתיב וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים אלא צאן זה פסח בקר זו חגיגה ואמר רחמנא וזבחת פסח

אמר רב אשי ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין למותר הפסח שקרב שלמים

שנאמר וזבחת פסח לה׳ אלהיך צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר

ורבנן מאי טעמא לא דחי שבת הא ודאי קרבן ציבור הוא

אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בן ספרא אמר קרא וחגתם אתו חג לה׳ שבעת ימים בשנה שבעה שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת

כי אתא רבין אמר אמרתי לפני רבותי פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה כגון שחל יום טוב הראשון של חג בשבת אמר אביי אבין תכלא לימא כי הא מילתא שמנה לא משכחת לה כלל שבעה איתא ברוב שנים

אמר עולא אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה משום שמחה דכתיב וזבחת ושמחת בעינן זביחה

Scroll To Top