Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

י״ח בשבט תשפ״א | 31 ינואר 2021

פסחים עא

שבוע של לימוד מוקדש ע"י מדינה קורן לכבוד 30 שנה מאז השתלת כבד הראשונה של אימה, רוזלי לנדזמן קאצ'ן. "לאורך עשר שנים הנוספות שקיבלה אימי, היא שיתפה הרבה תורה, חכמה, ואהבה עם כולנו ואנחנו אסירי תודה על זה." גם ע"י טובה ודוד קסטנבאום לכבוד הדוד שלהם, ראובן בולקה, הרב ראובן פנחס בן יהודית. "שה' ישלח לו רפואה שלמה כדי שהוא יוכל להמשיך להפיץ בעולם תורה וחסד ולתת לכולנו השראה."

הדף היום מוקדש ע"י שרי בגנר שמציינת היארצייט ה25 של אביה, פרופסור מארווין פוקס, הרב משה זאב נחמיה ושיפרה ז"ל. "אבי הקדיש את חייו ללימוד תורה, אקדמיה, ובניין מוסדות יהודיים. יהי זכרו ברוך." וע"י בטסי וטבי מלמן לזכר מארק ג'אקובי, מרדכי יוחנן בן דוד ולאה, שנפטר בט"ו בשבט. "ניצול שואה, היה מודל לחיקוי של דבקות באמונה דתית. אלא שהתברכו בלהכיר אותו העריכו את המסירות שלו לעם היהודי, הנחישות שלו בלימוד תורה, ומעל הכל, היחס החמים ונחמד שבה קיבל את כולם. יהי זכרו ברוך."

עולא אמר בשם ר' אליעזר ששלמים ששחטו בי"ד ואכלו בט"ו, לא יוצאים בהם ידי חובה לשלמי שמחה או לשלמי חגיגה של החג. למה? מביאים ברייתא לסייע לדבריו וגם ברייתא ומשנה להקשות על דבריו אבל הסיוע נדחה ומתרצים את הקושיות. רבין מביא גירסה אחרת בדברי ר' אלעזר. הגמרא מקשה על גירסה זו ומתרצת. רב כהנא מביא הוכחה שאימורי חגיגה ט"ו נפסל בלינה. רב יוסף מקשה עליו. אביי ורבא חולקים בהבנת קושייתו. המשנה דנה ב"טועה בדבר מצוה" האם חייב חטאת או לא. אם מישהו שוחט פסח שלא לשמה בשבת, בגלל שהקרבן נפסל ולא קיים שום מצוה, הוא חייב חטאת על חילול שבת. אבל אם שחט קרבן אחר לשם פסח בערב פסח שחל בשבת, אם זה בהמה שראויה להיקרב כקרבן פסח, יש מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע האם חייב חטאת או לא כי טעה בדבר מצוה. המשנה מביאה דיון בין ר' אליעזר ור' יהושע לגבי עניין זה. מה אם הקריב שלא לאוכליו או לפסולים אחרים בטעות? או שחטו ונמצא בעל מום או טריפה? האם יש הבדל בין שני מקרים אלו?

בשעת שמחה וליכא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין

לימא מסייע ליה והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך (שמח) חלק

מאי טעמא לאו משום דאין לו במה ישמח

לא כדתני טעמא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב ראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו

מתיב רב יוסף חגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה אמאי הא בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא אמר רב אידי בר אבין שעיכב ושחטה

אמר רב אשי הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מאן קתני לה בן תימא בן תימא הא פסלה לה בלינה שמע מינה

מתיב רבא ההלל והשמחה שמנה ואי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה הא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל יום טוב הראשון להיות בשבת אמר רב הונא בריה דרב יהודה משמחו בשעירי הרגלים

אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין ושמחה בחי ליכא ועוד כהנים אוכלין וישראל במה שמחים אלא אמר רב פפא משמחו בכסות נקיה ויין ישן

כי אתא רבין אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהן משום שמחה ואין יוצא בהן משום חגיגה יוצא משום שמחה לא בעינן זביחה בשעת שמחה ולא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין

מיתיבי והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך חלק

מאי טעמא לאו משום דאין לו במה ישמח לא כדתניא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו

אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בקר בקר ראשון

מתקיף לה רב יוסף טעמא דכתב ראשית הא לא כתב ראשית הוה אמינא מאי בקר בקר שני מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא ואמורין עד צפרא

אמר ליה אביי אלמה לא והרי פסח לרבי אלעזר בן עזריה דבשר איפסיל ליה מחצות ואמורין עד צפרא

אמר רבא רב יוסף הכי קא קשיא ליה מי איכא מידי דאלו תנא לבשר לא בעי ראשית ורב כהנא לאימורין בעי ראשית

מאי היא דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר

לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד או אינו אלא ליום ולילה כשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור

או אינו אלא בקר ראשון ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד חוץ מזו כשהוא אומר בו אם נדר או נדבה לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד

אמר מר או אינו אלא בקר ראשון הא אמרת כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר) הרי בקר שני אמור הכי קאמר או אינו אלא בשתי חגיגות הכתוב מדבר אחת חגיגת ארבעה עשר ואחת חגיגת חמשה עשר וזו לבוקרה וזו לבוקרה

הדר אמר אלא דקיימא לן חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד אם כן אם נדר או נדבה במאי אי חגיגת ארבעה עשר הא כתיב בה יום ולילה אי חגיגת חמשה עשר הא כתיב בה יום ולילה

אלא האי לחגיגת חמשה עשר והאיך כוליה קרא לחגיגת ארבעה עשר לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד

טעמא דכתיב ביום הראשון לבקר דמאי בקר בקר שני הא כל היכא דכתיב בקר סתמא בקר ראשון ואף על גב דלא כתב ביה ראשית:

מתני׳ הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת

ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין הן רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר

אמר ליה רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב אמר ליה רבי יהושע לא אם אמרת בפסח ששינהו בדבר אסור תאמר בזבחים ששינן בדבר המותר

אמר ליה רבי אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב אמר ליה רבי יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה

רבי מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין ולטמאין חייב לאוכליו ושלא לאוכליו למנויו ושלא למנויו למולין ולערלים לטמאין ולטהורין פטור

שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור

שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שנטמאו פטור מפני ששחט ברשות:

להעמיק בדף

דף משלהן פרק 51

טעות, טועים, טעינו – דף משלהן פרק 51 עם שירה וחמוטל

"טעות, טועים, טעינו", חמוטל ושירה עם שרשרת טעויות מרתקת ממסכת פסחים

האם שמחה נובעת מאירוע או מהחגיגות שסביבו?

מתוך סוגיה תלמודית על שמחה וקורבנות עולה מחלוקת מרתקת שאת הסינתזה בה אפשר למצוא בחגי ישראל פסחים דף ע ע"ב – עא ע"א במהלך דיון האם קורבן חגיגה דוחה שבת בדומה לקורבן הפסח כשי"ד בניסן חל להיות בשבת, או שמא אסור להקריבו בשבת, מביאה הגמרא את דברי עולא בשם רבי אלעזר: שלמים של נדר או…

פסחים עא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים עא

בשעת שמחה וליכא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין

לימא מסייע ליה והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך (שמח) חלק

מאי טעמא לאו משום דאין לו במה ישמח

לא כדתני טעמא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב ראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו

מתיב רב יוסף חגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה ואין יוצא בה משום חגיגה אמאי הא בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא אמר רב אידי בר אבין שעיכב ושחטה

אמר רב אשי הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי הא מתניתא מאן קתני לה בן תימא בן תימא הא פסלה לה בלינה שמע מינה

מתיב רבא ההלל והשמחה שמנה ואי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה הא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה כגון שחל יום טוב הראשון להיות בשבת אמר רב הונא בריה דרב יהודה משמחו בשעירי הרגלים

אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין ושמחה בחי ליכא ועוד כהנים אוכלין וישראל במה שמחים אלא אמר רב פפא משמחו בכסות נקיה ויין ישן

כי אתא רבין אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהן משום שמחה ואין יוצא בהן משום חגיגה יוצא משום שמחה לא בעינן זביחה בשעת שמחה ולא משום חגיגה הוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין

מיתיבי והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך חלק

מאי טעמא לאו משום דאין לו במה ישמח לא כדתניא מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו

אמר רב כהנא מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר וסמיך ליה ראשית למימרא דהאי בקר בקר ראשון

מתקיף לה רב יוסף טעמא דכתב ראשית הא לא כתב ראשית הוה אמינא מאי בקר בקר שני מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא ואמורין עד צפרא

אמר ליה אביי אלמה לא והרי פסח לרבי אלעזר בן עזריה דבשר איפסיל ליה מחצות ואמורין עד צפרא

אמר רבא רב יוסף הכי קא קשיא ליה מי איכא מידי דאלו תנא לבשר לא בעי ראשית ורב כהנא לאימורין בעי ראשית

מאי היא דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר

לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד או אינו אלא ליום ולילה כשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור

או אינו אלא בקר ראשון ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד חוץ מזו כשהוא אומר בו אם נדר או נדבה לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד

אמר מר או אינו אלא בקר ראשון הא אמרת כשהוא אומר ביום הראשון (לבקר) הרי בקר שני אמור הכי קאמר או אינו אלא בשתי חגיגות הכתוב מדבר אחת חגיגת ארבעה עשר ואחת חגיגת חמשה עשר וזו לבוקרה וזו לבוקרה

הדר אמר אלא דקיימא לן חגיגה הנאכלת לשני ימים ולילה אחד אם כן אם נדר או נדבה במאי אי חגיגת ארבעה עשר הא כתיב בה יום ולילה אי חגיגת חמשה עשר הא כתיב בה יום ולילה

אלא האי לחגיגת חמשה עשר והאיך כוליה קרא לחגיגת ארבעה עשר לימד על חגיגת ארבעה עשר שנאכלת לשני ימים ולילה אחד

טעמא דכתיב ביום הראשון לבקר דמאי בקר בקר שני הא כל היכא דכתיב בקר סתמא בקר ראשון ואף על גב דלא כתב ביה ראשית:

מתני׳ הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת

ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין הן רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר

אמר ליה רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב אמר ליה רבי יהושע לא אם אמרת בפסח ששינהו בדבר אסור תאמר בזבחים ששינן בדבר המותר

אמר ליה רבי אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב אמר ליה רבי יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה

רבי מאיר אומר אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין ולטמאין חייב לאוכליו ושלא לאוכליו למנויו ושלא למנויו למולין ולערלים לטמאין ולטהורין פטור

שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור

שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם או שמתו או שנטמאו פטור מפני ששחט ברשות:

Scroll To Top