Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

כ׳ בשבט תשפ״א | 2 פברואר 2021

פסחים עג

חלק מהקרים במשנה הם די פשוטים אז למה הוזכרו במשנה? אם סוברים שמקלקל בחבורה פטור, משום מה חייבים במקרים במשנה ובעוד מקרה שמופיע בברייתא ששם שבהם השחיטה קלקלה את הקרבן? הגמרא מביאה דברי רב באשם שנתכפרו בעליו שאם ניתק לרעיה (כדין אשם שנתכפרו בעליו) והוציא משם והקריב סתם, כשר מעולה. ומשמע מדבריו שהקרבן לא צריך עקירה. מקשים עליו ממשנתינו ומברייתא על המשנה שמשם משמע בקרבן הפסח שבעליו עזבו את הקרבן לסיבות מסוימות לא עבר אוטומטית להיות שלמים ולכן בעי עקירה. הגמרא מביאה חמשה תירוצים אבל רק אחד מהם נשאר לאחר שדחו את השאר.

עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש:

שחטו שלא לאוכליו: פשיטא כיון דהתם פסול הכא חייב משום דתנא סיפא פטור תנא רישא חייב

והא נמי פשיטא משום דהתם כשר הכא פטור אלא איידי דתנא שחטו שלא לשמו בשבת תנא נמי שלא לאוכליו והיא גופא למה לי משום דקבעי לאיפלוגי רבי אליעזר ורבי יהושע

אמר ליה רב הונא בר חיננא לבריה כי אזלת לקמיה דרבי זריקא בעי מיניה לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו חייב מה תיקן

תיקן אם עלו לא ירדו

שחטו ונמצא בעל מום חייב מה תיקן תיקן בדוקין שבעין ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו

שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב מה תיקן תיקן להוציא מידי נבילה

מתקיף לה רבינא הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודה זרה חייב עליה שלש חטאות מה תיקן

אמר רב עוירא שמוציאו מידי אבר מן החי:

שחטו ונודע וכו׳: אמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה

אי הכי כי לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה

ומנא תימרא דתנן אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה רבי אליעזר אומר ימות רבי יהושע אומר ימכר ויביא בדמיו עולה

בדמיו אין אבל גופו לא דגזר לאחר כפרה אטו לפני כפרה שמע מינה

איתיביה רב חסדא לרב הונא שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם וכו׳

ותני עלה בחול כי האי גונא ישרף מיד אי אמרת בשלמא בעי עקירה האי פסח הוא וכיון דלית ליה בעלים הוה ליה פסולו בגופו אמטו להכי ישרף מיד

אלא אי אמרת לא בעי עקירה מרישא הוה ליה שלמים פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט ליה אחר תמיד של בין הערבים עיבור צורה בעי

דתניא זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה

אלא לא תימא שחטו סתם כשר לשום עולה אלא אימא שחטו לשום עולה כשר אלמא בעי עקירה

ולרבי חייא בר גמדא דאמר נזרקה מפי חבורה ואמרי כגון שהיו בעלים טמאי מתים ונדחין לפסח שני

האי הוא דבעי עקירה הא בעלמא לא בעי עקירה מאי איכא למימר

אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכא במאי עסקינן כגון שהפרישו קודם חצות ומתו בעלים אחר חצות דהוה ליה נראה ונדחה וכל הנראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה

מידי הוא טעמא אלא לרב הא אמר רב בעלי חיים אינם נדחים

אלא אמר רב פפא הא מני רבי אליעזר היא דאמר וכן השוחט אחרים לשם פסח פסול דהוה ליה פסולו בגופו

ואי רבי אליעזר היא חטאת נמי מחייב דהא לית ליה לרבי אליעזר טועה בדבר מצוה פטור

אלא תרגמא רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא הא מני יוסף בן חונאי היא דתנן יוסף בן חונאי אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולים אלמא פסולו בגופו היא ומשום הכי ישרף מיד ובפטורי סבר לה כרבי יהושע

רב אשי אמר רב דאמר כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם יש שהות ביום לידע אם משכו בעלים את ידיהם או שמתו או שנטמאו חייב ותעובר צורתו ויוצא לבית השריפה מאי טעמא לאו משום דלא בעי עקירה

ממאי דילמא משום דסבר לה כתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו פיגול נמי בעי עיבור צורה דיליף עון עון מנותר

דאי לא תימא הכי נטמאו בעלים מאי איכא למימר הא ודאי בעי עקירה דאמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה כגון שהיו בעלים טמאי מת ונדחו לפסח שני

אלא מחוורתא כדשני מעיקרא יוסף בן חונאי היא:

הדרן עלך אלו דברים

להעמיק בדף

דף משלהן פרק 51

טעות, טועים, טעינו – דף משלהן פרק 51 עם שירה וחמוטל

"טעות, טועים, טעינו", חמוטל ושירה עם שרשרת טעויות מרתקת ממסכת פסחים

פסחים עג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים עג

עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש:

שחטו שלא לאוכליו: פשיטא כיון דהתם פסול הכא חייב משום דתנא סיפא פטור תנא רישא חייב

והא נמי פשיטא משום דהתם כשר הכא פטור אלא איידי דתנא שחטו שלא לשמו בשבת תנא נמי שלא לאוכליו והיא גופא למה לי משום דקבעי לאיפלוגי רבי אליעזר ורבי יהושע

אמר ליה רב הונא בר חיננא לבריה כי אזלת לקמיה דרבי זריקא בעי מיניה לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שחטו שלא לאוכליו חייב מה תיקן

תיקן אם עלו לא ירדו

שחטו ונמצא בעל מום חייב מה תיקן תיקן בדוקין שבעין ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו

שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור הא בגלוי חייב מה תיקן תיקן להוציא מידי נבילה

מתקיף לה רבינא הא דתניא השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודה זרה חייב עליה שלש חטאות מה תיקן

אמר רב עוירא שמוציאו מידי אבר מן החי:

שחטו ונודע וכו׳: אמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה

אי הכי כי לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה

ומנא תימרא דתנן אשם שמתו בעליו או שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה רבי אליעזר אומר ימות רבי יהושע אומר ימכר ויביא בדמיו עולה

בדמיו אין אבל גופו לא דגזר לאחר כפרה אטו לפני כפרה שמע מינה

איתיביה רב חסדא לרב הונא שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם וכו׳

ותני עלה בחול כי האי גונא ישרף מיד אי אמרת בשלמא בעי עקירה האי פסח הוא וכיון דלית ליה בעלים הוה ליה פסולו בגופו אמטו להכי ישרף מיד

אלא אי אמרת לא בעי עקירה מרישא הוה ליה שלמים פסולו משום מאי משום דבר אחר דקא שחיט ליה אחר תמיד של בין הערבים עיבור צורה בעי

דתניא זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה

אלא לא תימא שחטו סתם כשר לשום עולה אלא אימא שחטו לשום עולה כשר אלמא בעי עקירה

ולרבי חייא בר גמדא דאמר נזרקה מפי חבורה ואמרי כגון שהיו בעלים טמאי מתים ונדחין לפסח שני

האי הוא דבעי עקירה הא בעלמא לא בעי עקירה מאי איכא למימר

אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכא במאי עסקינן כגון שהפרישו קודם חצות ומתו בעלים אחר חצות דהוה ליה נראה ונדחה וכל הנראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה

מידי הוא טעמא אלא לרב הא אמר רב בעלי חיים אינם נדחים

אלא אמר רב פפא הא מני רבי אליעזר היא דאמר וכן השוחט אחרים לשם פסח פסול דהוה ליה פסולו בגופו

ואי רבי אליעזר היא חטאת נמי מחייב דהא לית ליה לרבי אליעזר טועה בדבר מצוה פטור

אלא תרגמא רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא הא מני יוסף בן חונאי היא דתנן יוסף בן חונאי אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולים אלמא פסולו בגופו היא ומשום הכי ישרף מיד ובפטורי סבר לה כרבי יהושע

רב אשי אמר רב דאמר כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם יש שהות ביום לידע אם משכו בעלים את ידיהם או שמתו או שנטמאו חייב ותעובר צורתו ויוצא לבית השריפה מאי טעמא לאו משום דלא בעי עקירה

ממאי דילמא משום דסבר לה כתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו פיגול נמי בעי עיבור צורה דיליף עון עון מנותר

דאי לא תימא הכי נטמאו בעלים מאי איכא למימר הא ודאי בעי עקירה דאמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה כגון שהיו בעלים טמאי מת ונדחו לפסח שני

אלא מחוורתא כדשני מעיקרא יוסף בן חונאי היא:

הדרן עלך אלו דברים

Scroll To Top