פסחים עח

אלא לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור

נימא מתניתין דלא כרבי יוסי דתניא רבי אליעזר אומר הציץ מרצה על אכילות רבי יוסי אומר אין הציץ מרצה על אכילות

קא סלקא דעתך מדקאמר רבי יוסי אין הציץ מרצה על אכילות כרבי יהושע סבירא ליה דאמר בעינן תרתי נימא השתא מתניתין דלא כרבי יוסי

לא רבי יוסי כרבי אליעזר סבירא ליה דאמר דם אף על פי שאין בשר

אי הכי למאי הלכתא אין הציץ מרצה על אכילות וליטעמיך רבי אליעזר דאמר הציץ מרצה כיון דאמר דם אף על פי שאין בשר הציץ מרצה על אכילות למאי הלכתא

אלא למיקבעיה בפיגול ולאפוקי מידי מעילה קמיפלגי רבי אליעזר סבר מרצה ציץ עילויה ומשוי ליה כטהור וקבע ליה בפיגול ומפיק ליה מידי מעילה

ורבי יוסי סבר לא מרצה ציץ עילויה ולא משוי ליה כטהור ולא קבע ליה בפיגול ולא מפיק ליה מידי מעילה

מתקיף לה רב מרי נהי נמי דרבי יוסי סבר כרבי אליעזר בשלמא זבחים איכא דם עומר נמי איכא קומץ לחם הפנים נמי איכא בזיכין

אלא שתי הלחם מאי איכא למימר

וכי תימא לקרב עמהן היינו שלמי ציבור אם כן הוו להו ארבעה ואנן חמשה תנן

אלא קסבר רבי יוסי טומאה הותרה בציבור

והא תניא אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי בלבד

ואי סלקא דעתך קסבר רבי יוסי טומאה הותרה בציבור למה לי הזאה כלל אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי יוסי

אמר ליה רב פפא לאביי ורבי יוסי שטרא מזכי לבי תרי הוא דתניא אמר רבי יוסי רואה אני את דברי רבי אליעזר בזבחים ודברי רבי יהושע בזבחים ודברי רבי אליעזר במנחות ודברי רבי יהושע במנחות

דברי רבי אליעזר בזבחים שהיה אומר דם אף על פי שאין בשר דברי רבי יהושע בזבחים שהיה אומר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם דברי רבי אליעזר במנחות שהיה אומר קומץ אף על פי שאין שם שירים ודברי רבי יהושע במנחות שהיה אומר אם אין שם שירים אין קומץ אם אין קומץ אין שירים

אמר ליה מסתברא קאמר כי קאי בזבחים אמר מסתברא כי היכי דפליגי בזבחים פליגי נמי במנחות קאי במנחות אמר מסתברא כי היכי דפליגי במנחות פליגי נמי בזבחים

אמר ליה התינח כי קאי בזבחים אמר מסתברא כי היכי דפליגי בזבחים פליגי נמי במנחות דעיקר קראי כי כתיבי בזבחים כתיבי אלא כי קאי במנחות ואמר מסתברא כי היכי דפליגי במנחות פליגי נמי בזבחים והא עיקר קראי בזבחים הוא דכתיבי

אלא לא קשיא רואה אני את דברי רבי אליעזר בנטמא ודברי רבי יהושע באבוד ושרוף

בנטמא מאי טעמא משום דמרצי ציץ הא שמעת ליה לרבי יוסי דאמר אין הציץ מרצה על אכילות

אלא לא קשיא רואה אני את דברי רבי אליעזר בציבור רואה אני את דברי רבי יהושע ביחיד

בציבור מאי טעמא משום דטומאה הותרה בציבור חדא דשמעת ליה לרבי יוסי דאמר טומאה דחויה היא בציבור ועוד אי בציבור רבי אליעזר מכשיר ולא רבי יהושע

הא אמרת בציבור אפילו רבי יהושע מודה

אלא רואה אני דברי רבי אליעזר בדיעבד ודברי רבי יהושע לכתחלה דיעבד אפילו רבי יהושע נמי מודה הוא דקתני מודה רבי יהושע שאם זרק הורצה

הא בטומאה הא באבוד ושרוף כי קתני מודה רבי יהושע שאם זרק הורצה בנטמא אבל באבוד ושרוף לא כי קאמר רבי יוסי רואה אני את דברי רבי אליעזר בדיעבד באבוד ושרוף:

מתני׳ נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם ובמוקדשים אינו כן אלא אף על פי שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם:

גמ׳ אמר רב גידל אמר רב אם זרק הורצה והא בעינן אכילה אכילה לא מעכבא

והא כתיב איש לפי אכלו למצוה

ולעכב לא והתניא במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנויו יכול שחטו שלא למנויו יהא כעובר על המצוה וכשר תלמוד לומר איש לפי אכלו תכסו הכתוב שנה עליו לעכב

ואיתקש אוכלין למנויין

אלא רב דאמר כרבי נתן דאמר אכילת פסחים לא מעכבא

הי רבי נתן אילימא הא רבי נתן דתניא רבי נתן אומר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד תלמוד לומר ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל הקהל שוחטין והלא אין שוחט אלא אחד אלא מלמד שכל ישראל יוצאין בפסח אחד

דילמא שאני התם דאי ממשכי הני חזי להני ואי ממשכי הני חזי להני

אלא הא רבי נתן דתניא נמנו עליו חבורה אחת וחזרו ונמנו עליו חבורה אחרת ראשונים שיש להן כזית אוכלין ופטורין מלעשות פסח שני אחרונים שאין להם כזית אין אוכלין וחייבין לעשות פסח שני

רבי נתן אומר אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני שכבר נזרק הדם

אכתי דילמא שאני התם דאי ממשכי הני חזי להו אם כן ליתני הואיל וראויים לימשך מאי שכבר נזרק הדם שמע מינה בדם תליא מילתא אבל אכילה לא מעכבא

מאי דוחקיה דרב דמוקים לה מתניתין לכתחלה ורבי נתן נוקמה כרבנן ואפילו דיעבד נמי לא רב מתניתין קשיתיה אמאי (תני) אין זורק את הדם ליתני פסול אלא שמע מינה אין זורק לכתחלה אבל דיעבד שפיר דמי

ולרבי נתן איש לפי אכלו למה לי דבעינן גברא דחזי לאכילה

מאן תנא להא דתנו רבנן שחטו לאוכליו וזרקו דמו שלא לאוכליו הפסח עצמו כשר ואדם יוצא בו ידי חובתו כמאן נימא רבי נתן היא ולא רבנן

אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלין בזריקה

מאן תנא להא דתנו רבנן הרי שהיה חולה בשעת שחיטה וחלים בשעת זריקה חלים בשעת שחיטה וחולה בשעת זריקה אין שוחטין וזורקין עליו עד שיהא חלים משעת שחיטה עד שעת זריקה כמאן נימא רבנן היא ולא רבי נתן אפילו תימא רבי נתן גברא דחזי לאכילה בעינן

מאן תנא להא דתנו רבנן שחטו בטהרה ואחר כך נטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ואל יאכל בשר בטומאה כמאן

אמר רבי (אליעזר) במחלוקת שנויה ורבי נתן היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן היא הכא במאי עסקינן בציבור דאפילו בטומאה נמי עבדי

אי בציבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה גזירה שמא יטמאו הבעלים לאחר זריקה ויאמרו אשתקד לא נטמאנו ואכלנו השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד כי איזדריק דם בעלים טמאים הוו השתא בעלים טהורין הוו