פסחים פ

לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך

רבי שמעון אומר אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורים הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן מאי טעמא דרבי שמעון קסבר שבט אחד איקרי קהל

רבי יהודה אומר אפילו שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורין יעשו בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק רבי יהודה סבר שבט אחד איקרי קהל והוו להו פלגא ופלגא ואין קרבן ציבור חלוק ועבדי כולהו בטומאה

איתמר היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין אמר רב מטמאין אחד מהן בשרץ

ואמאי ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו דהא אמר רב הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן אמרי הכא במאי עסקינן כגון שהיו טמאין עודפין על הטהורין אחד

אי הכי הוו להו רובא טמאים ניעבדו כולהו בטומאה סבר לה כרבי אלעזר בן מתיא דאמר אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה אי הכי הדר קושיין לדוכתיה ניעבדו הני לחודייהו והני לחודייהו

אלא הכי קאמר אי איכא תנא דסבר לה כתנא קמא דאמר פלגא ופלגא לא עבדי כולהו בטומאה וסבר לה כרבי יהודה דאמר אין קרבן ציבור חלוק מטמאין אחד מהן בשרץ

ועולא אמר משלחין אחד מהן לדרך רחוקה ויטמאנו בשרץ

קסבר שוחטין וזורקין על טמא שרץ

ויטמאנו במת מדחהו אתה מחגיגתו

השתא נמי מדחהו אתה מפסחו אפשר דעביד בשני

במת נמי אפשר דעביד בשביעי דהוה ליה שמיני שלו

קסבר עולא כולהו תשלומין דראשון נינהו דחזי בראשון חזי בכולהו וכל היכא דלא חזי בראשון לא חזי בכולהו

אמר להו רב נחמן זילו ואמרו ליה לעולא מאן ציית דעקר סיכיה ומשכניה ורהיט

איתמר היו רובן זבין ומיעוטן טמאי מתים אמר רב אותן טמאי מתים אינן עושין לא בראשון ולא בשני

ראשון לא עבדי דהוו מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון בשני נמי לא עבדי כל היכא דעבדי ציבור בראשון עביד יחיד בשני כל היכא דלא עבדי ציבור בראשון לא עביד יחיד בשני

אמר להו שמואל זילו אמרו ליה לאבא ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו מאי עבדת ליה אמר להו זילו אמרו ליה כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה אלא כיון דלא אפשר לא אפשר הכא נמי לא אפשר

איתמר היו רובן טמאי מתים ומיעוטן זבין

רב הונא אמר אין תשלומין לפסח הבא בטומאה ורב אדא בר אהבה אמר יש תשלומין לפסח הבא בטומאה

נימא בהא קמיפלגי דמאן דאמר אין תשלומין לפסח הבא בטומאה קסבר טומאה דחויה היא בציבור

ומאן דאמר יש תשלומין לפסח הבא בטומאה קסבר טומאה הותרה בציבור

אמרי לא דכולי עלמא טומאה דחויה בציבור ובהא פליגי מר סבר

טהרה מדחיא טומאה לא מדחיא ומר סבר אפילו טומאה נמי מדחיא

איתמר היו שלישיתן זבין ושלישיתן טהורין ושלישיתן טמאי מתים אמר רבי מני בר פטיש אותן טמאי מתים אינן עושין לא את הראשון ולא השני

בראשון לא עבדי הגדילו זבין על הטהורים דלא עבדי בטומאה הוה ליה טמאי מתים מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון בשני לא עבדי נצרפו זבין עם טמאי מתים דלא עבדי בראשון הוו להו רובא ורובא לא מדחו לפסח שני:

מתני׳ הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף

נטמא טומאת התהום הציץ מרצה:

גמ׳ טעמא דנזרק ואחר כך נודע אבל נודע ואחר כך נזרק לא מרצה

ורמינהו על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בציבור

אמר רבינא טומאתו בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה

רבי שילא אמר זריקתו בין בשוגג בין במזיד הורצה טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה

אלא הא דקתני בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא בשוגג וזרקו בין בשוגג בין במזיד הורצה

והא דקתני דם שנזרק ואחר כך נודע טעמא דנזרק ואחר כך נודע אבל נודע ואחר כך נזרק לא הוא הדין דאפילו נודע ואחר כך נזרק

והאי דקתני נזרק ואחר כך נודע משום דבעי למתני סיפא נטמא הגוף אין הציץ מרצה דאפילו נזרק ואחר כך נודע לא קתני רישא נמי נזרק ואחר כך נודע:

נטמא טומאת התהום וכו׳ בעי רמי בר חמא כהן המרצה בקרבנותיהן הותרה לו טומאת התהום או לא מי אמרינן כי גמירי טומאת התהום בבעלים בכהן לא גמירי או דילמא בזבחא גמירי לא שנא בכהן ולא שנא בבעלים

אמר רבא תא שמע דתני רבי חייא לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד מת למעוטי מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ

ובמאי עסקינן אי נימא בבעלים ובמאן אי בנזיר מי מהני ביה כי ימות מת עליו אמר רחמנא

אלא בעושה פסח הניחא למאן דאמר אין שוחטין וזורקין על טמאי שרץ אלא למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמאי שרץ השתא טומאה ידועה הותרה לו טומאת התהום לא כל שכן

אלא לאו בכהן ושמע מינה הותרה לו טומאת התהום

אמר רב יוסף לא לעולם בבעלים ובפסח ולמעוטי טומאת התהום דזיבה

וטומאת תהום דזיבה לא מרצה והתניא רבי יוסי אומר שומרת יום כנגד יום ששחטו וזרקו עליה