פסחים פב

חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה

אמר רב חמא בר עוקבא לא קשיא כאן באכסנאי כאן בבעל הבית

רב פפא אמר הא והא באכסנאי כאן שהחזיק בדרך כאן שלא החזיק בדרך

רב זביד אמר לעולם כדאמר מעיקרא כאן באכסנאי כאן בבעל הבית ואף על גב דלא החזיק בדרך אכסנאי כיון דלית ליה עשאוהו כציקנין דתנן הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה

תנו רבנן באו לשורפו בחצרותיהן ומעצי המערכה אין שומעין להן לפני הבירה ומעצי עצמן אין שומעין להן

בשלמא מעצי המערכה בחצרותיהן אין שומעין להן דילמא פיישן מינייהו ואתו בהו לידי תקלה אלא לפני הבירה מעצי עצמן מאי טעמא לא

רב יוסף אמר שלא לבייש את מי שאין לו רבא אמר מפני החשד

מאי בינייהו איכא בינייהו דאייתי קני וחריותא דלא חזי למערכה

תנן התם ראש המעמד היה מעמיד את הטמאין על שער המזרח מאי טעמא אמר רב יוסף כדי לביישן רבא אמר מפני החשד

מאי בינייהו איכא בינייהו מפנקי אי נמי דקא גדיל שישורא:

מתני׳ הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו וישרף בששה עשר רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף זה ישרף מיד לפי שאין לו אוכלין:

גמ׳ בשלמא טמא כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף אלא יוצא מנלן

דכתיב הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אמר לו משה לאהרן מדוע לא אכלתם את החטאת שמא נכנס דמה לפני ולפנים אמר לו לאו

אמר לו שמא חוץ למחיצתה יצתה אמר לו לאו בקודש היתה אמר לו אי בקודש היתה והן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה מדוע לא אכלתם אותה מכלל דאי נפקא אי נמי עייל דמה לפנים בת שריפה היא

בשלמא נטמא גלי רחמנא בקדשים קלים כל שכן בקדשי קדשים אלא יוצא אשכחן קדשי הקדשים קדשים קלים מנלן ותו הא דתניא לן דמה

נשפך דמה יצא דמה חוץ לקלעים דקיימא לן בשריפה מנלן

נפקא לן מדרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר בקדש באש תשרף לימד על חטאת ששריפתה בקודש

אין לי אלא זו בלבד שאר פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מנין תלמוד לומר (וכל) בקדש באש תשרף

אשכחן קדשי קדשים קדשים קלים מנלן אלא כל פסולו בקדש בשריפה לא שנא קדשים קלים ולא שנא קדשי קדשים גמרא גמירי לה וחטאת דאהרן משום מעשה שהיה כך היה

ולתנא דבי רבה בר אבוה דאמר אפילו פיגול טעון עיבור צורה מנא לן

יליף עון עון מנותר

ונילף עון עון מחטאת דאהרן אמר לך חטאת דאהרן כי האי גוונא נמי עיבור צורה לדורות בעיא והתם הוראת שעה היתה

השתא דאמרינן כל פסולי דקדש בשריפה לא שנא דקדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים גמרא גמירי לה בקדש באש תשרף למה לי ההוא מבעי ליה ששריפתה בקדש

והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף למה לי

ההוא לגופיה איצטריך סלקא דעתך אמינא כל פסולי דקדש כגון לן דמה ונשפך דמה ויצא דמה ונשחטה בלילה דבשריפה דליתנהו בחולין

אבל נטמא דבחולין נמי מפסיל אימא הואיל ואיתעביד ביה עובדין דחול אימא לא תיבעי שריפה ותיסגי ליה בקבורה קא משמע לן:

נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתן וכו׳: אמר רב יוסף מחלוקת שנטמאו בעלים אחר זריקה דאיתחזי בשר לאכילה אבל נטמאו בעלים לפני זריקה דלא איתחזי בשר לאכילה דברי הכל ישרף מיד

מיתיבי זה הכלל כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה

קתני בעלים דומיא דדם מה דם לפני זריקה אף בעלים לפני זריקה

אלא אי איתמר הכי איתמר מחלוקת שנטמאו בעלים לפני זריקה ללא איתחזי בשר לאכילה דהוה ליה כפסולו בגופו אבל נטמאו בעלים לאחר זריקה דאיתחזי בשר לאכילה דברי הכל פסולו מחמת דבר אחר ובעיא עיבור צורה

ורבי יוחנן אמר אף לאחר זריקה נמי מחלוקת ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן בן ברוקה ורבי נחמיה אמרו דבר אחד רבי יוחנן בן ברוקה הא דאמרן

רבי נחמיה מאי היא דתניא רבי נחמיה אומר מפני אנינות נשרפה זו לכך נאמר כאלה

והא אנינות כלאחר זריקה הויא וכי אשתרוף לאלתר (נשתרוף)