Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ל׳ בשבט תשפ״א | 12 פברואר 2021

פסחים פג

חלקים של הקרבן שנותרו כולל העצמות וגידים שנשארו בגלל שלא אוכלים אותם, חייבים שריפה. אבל אין שורפים בט"ו בגלל שזה חג – שורפים בט"ז (או בי"ז כשחל ט"ז בשבת). ר' יצחק אמר: נותר מטמא ידיים (משום גזירה מדרבנן) ולכן גם עצמות שיש בהן מוח שנותר מטמא את הידיים כי העצמות משמשים את המוח שנותר ומקבלים את הדין שלו. הגמרא מנסה להביא חיזוק לדבריו וגם מביא קושי על דבריו. לפי רב, גידים נחשבים כבשר חוץ מגידי צוואר. הגמרא מביאה על זה קושי ממשנתינו ומביאה כמה תירוצים. למה שריפת נותר לא דוחה שבת/יום טוב?

רבה מוסיף אף רבי יוסי הגלילי דתניא רבי יוסי הגלילי אומר כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ובשעירין הנשרפין לשרוף פסוליהן אבית הבירה וליתן לא תעשה על אכילתן

אמרו לו חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מנין אמר להן הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה מכלל דאי נפיק איהי אי נמי עייל דמה בשריפה

ורבי יוחנן סבר דם ובשר חדא מילתא היא בעלים מלתא אחריתי היא:

מתני׳ העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב:

גמ׳ אמר רב מרי בר אבוה אמר רבי יצחק עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור נימא מסייע ליה העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר

הני עצמות היכי דמי אילימא דלית בהו מוח למה בשריפה נשדינהו אלא פשיטא דאית בהו מוח

אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא אמטו להכי בעי שריפה אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא למה להו שריפה נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפיה ונשדינהו לדידהו אלא לאו שמע מינה שימוש נותר מילתא היא

אמרי לא לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא וקסבר בו בכשר ואפילו בפסול

אפילו בפסול סלקא דעתך והא תנן אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים לא קשיא כאן שהיתה לו שעת הכושר כאן שלא היתה לו שעת הכושר

ומאן תנא דשני ליה בין שהיתה לו שעת הכושר ללא היתה לו שעת הכושר רבי יעקב היא דתניא ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול רבי יעקב אומר היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת העצם לא היתה לו שעת הכושר אין בו משום שבירת העצם רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם

מיתיבי כל עצמות הקדשים אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה הני עצמות היכי דמי אילימא דלית בהו מוח למה להו שריפה אלא פשיטא דאית בהו מוח ואי סלקא דעתך שימוש נותר מילתא היא עצמות קדשים אמאי אין טעונין שריפה

אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן כגון שמצאן חלוצין עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם קמי דנהוו נותר חלצינהו ולא הוו שימוש נותר ולא בעו שריפה

עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם לבתר דנהוו נותר הוא דחלצינהו והוו להו שימוש נותר ובעו שריפה

רב זביד אמר הכא במאי עסקינן כגון

שמצאן צבורין צבורין ומהן חלוצין עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם לכולהו הוה חליץ להו ואכיל להו ולא בעי שריפה

עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם דילמא הני דחלצינהו ולהנך לא חלצינהו ובעי שריפה

אמר רב יהודה אמר רב כל הגידין בשר חוץ מגידי צואר

תנן העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר הני גידין היכי דמי אילימא גידי בשר ניכלינהו ואי דאיתותר היינו נותר אלא פשיטא גידי צואר

אי אמרת בשלמא בשר נינהו אמטו להכי בעי שריפה אלא אי אמרת לאו בשר נינהו למה להו שריפה אמר רב חסדא לא נצרכא אלא לגיד הנשה ואליבא דרבי יהודה

דתניא רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין

ואלא תפשוט דספוקי מספקא ליה לרבי יהודה דאי מיפשיט פשיטא ליה ההיא דהיתירא ניכליה ודאיסורא נישדייה למה ליה שריפה

אמר רב איקא בר חיננא כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו

רב אשי אמר לא נצרכא אלא לשמנו דגיד הנשה דתניא שמנו מותר וישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור

רבינא אמר בחיצון וכדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן פנימי הסמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו:

חל ששה עשר וכו׳: ואמאי ניתי עשה וידחי לא תעשה

אמר חזקיה וכן תני דבי חזקיה אמר קרא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו שאין תלמוד לומר עד בקר מה תלמוד לומר עד בקר ליתן לו בקר שני לשריפתו

אביי אמר אמר קרא עלת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב

רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו לבדו

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

פסחים פג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים פג

רבה מוסיף אף רבי יוסי הגלילי דתניא רבי יוסי הגלילי אומר כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ובשעירין הנשרפין לשרוף פסוליהן אבית הבירה וליתן לא תעשה על אכילתן

אמרו לו חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מנין אמר להן הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה מכלל דאי נפיק איהי אי נמי עייל דמה בשריפה

ורבי יוחנן סבר דם ובשר חדא מילתא היא בעלים מלתא אחריתי היא:

מתני׳ העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר חל ששה עשר להיות בשבת ישרפו בשבעה עשר לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב:

גמ׳ אמר רב מרי בר אבוה אמר רבי יצחק עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור נימא מסייע ליה העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר

הני עצמות היכי דמי אילימא דלית בהו מוח למה בשריפה נשדינהו אלא פשיטא דאית בהו מוח

אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא אמטו להכי בעי שריפה אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא למה להו שריפה נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפיה ונשדינהו לדידהו אלא לאו שמע מינה שימוש נותר מילתא היא

אמרי לא לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא וקסבר בו בכשר ואפילו בפסול

אפילו בפסול סלקא דעתך והא תנן אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים לא קשיא כאן שהיתה לו שעת הכושר כאן שלא היתה לו שעת הכושר

ומאן תנא דשני ליה בין שהיתה לו שעת הכושר ללא היתה לו שעת הכושר רבי יעקב היא דתניא ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול רבי יעקב אומר היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת העצם לא היתה לו שעת הכושר אין בו משום שבירת העצם רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין בו משום שבירת העצם

מיתיבי כל עצמות הקדשים אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה הני עצמות היכי דמי אילימא דלית בהו מוח למה להו שריפה אלא פשיטא דאית בהו מוח ואי סלקא דעתך שימוש נותר מילתא היא עצמות קדשים אמאי אין טעונין שריפה

אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן כגון שמצאן חלוצין עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם קמי דנהוו נותר חלצינהו ולא הוו שימוש נותר ולא בעו שריפה

עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם לבתר דנהוו נותר הוא דחלצינהו והוו להו שימוש נותר ובעו שריפה

רב זביד אמר הכא במאי עסקינן כגון

שמצאן צבורין צבורין ומהן חלוצין עצמות קדשים דאין בהן משום שבירת העצם לכולהו הוה חליץ להו ואכיל להו ולא בעי שריפה

עצמות הפסח דיש בהן משום שבירת העצם דילמא הני דחלצינהו ולהנך לא חלצינהו ובעי שריפה

אמר רב יהודה אמר רב כל הגידין בשר חוץ מגידי צואר

תנן העצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר הני גידין היכי דמי אילימא גידי בשר ניכלינהו ואי דאיתותר היינו נותר אלא פשיטא גידי צואר

אי אמרת בשלמא בשר נינהו אמטו להכי בעי שריפה אלא אי אמרת לאו בשר נינהו למה להו שריפה אמר רב חסדא לא נצרכא אלא לגיד הנשה ואליבא דרבי יהודה

דתניא רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין

ואלא תפשוט דספוקי מספקא ליה לרבי יהודה דאי מיפשיט פשיטא ליה ההיא דהיתירא ניכליה ודאיסורא נישדייה למה ליה שריפה

אמר רב איקא בר חיננא כגון שהוכרו ולבסוף נתערבו

רב אשי אמר לא נצרכא אלא לשמנו דגיד הנשה דתניא שמנו מותר וישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור

רבינא אמר בחיצון וכדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן פנימי הסמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו:

חל ששה עשר וכו׳: ואמאי ניתי עשה וידחי לא תעשה

אמר חזקיה וכן תני דבי חזקיה אמר קרא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו שאין תלמוד לומר עד בקר מה תלמוד לומר עד בקר ליתן לו בקר שני לשריפתו

אביי אמר אמר קרא עלת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב

רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשיריו לבדו

Scroll To Top