Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

א׳ באדר תשפ״א | 13 פברואר 2021

פסחים פד

צריך להימנות על קרבן פסח לאכילת כזית מינימום של הבשר. איזה חלקים נחשבים כבשר לעניין הזה? מה ההלכה לגבי גידים שסופן להקשות? מקבלים מלקות אם שוברים עצם על בשר טהור אבל לא על בשר טמא. לא מקבלים מלקות על נותר. למה? הגמרא מביאה שני מקורות שונים ללמד מניין לומדים שלא חייבים על קרבן פסח שנפסל. הגמרא מביאה שמונה הצעות להבדל שיצא בין שתי השיטות (נפקא מינה). בסוף, הגמרא מביאה ברייתא שבה יש חיזוק לארבע (חמש) דעות שהוזכרו. ר' יוחנן וריש לקיש חולקים בעניין איסור עצם לא תשברו בו במקרה שיש כזית בשר במקום אחד באבר, והוא שובר חלק באבר שאין בו כזית בשר. האם חייב או לא?

ולא מילה שלא בזמנה הבאה מקל וחומר

רב אשי אמר שבתון דיום טוב עשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה:

מתני׳ כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסים:

גמ׳ רבה רמי תנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא אימא סיפא ראשי כנפים והסחוסים והא הני לא מתאכלי בשור הגדול

אלא תנאי היא והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא ויש אומרים אף ראשי כנפים והסחוסים

רבא אמר מה הן קתני והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשי כנפים והסחוסים

תניא כוותיה דרבא כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשי כנפים והסחוסים וגידין הרכין נידונין כבשר

איתמר גידין שסופן להקשות רבי יוחנן אמר נמנין עליהן בפסח ריש לקיש אמר אין נמנין עליהן בפסח רבי יוחנן אמר נמנין עליהן בתר השתא אזלינן ריש לקיש אמר אין נמנין עליהן בתר בסוף אזלינן

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ומה הן ראשי כנפים והסחוסים הני אין אבל גידין שסופן להקשות לא אמר ליה תנא הני והוא הדין להנך הני מאי טעמא דהא מתאכלי בשור הגדול בשלקא הנך נמי מתאכלי בשור הגדול בשלקא

אמר ליה רבי ירמיה לרבי אבין כי אזלת לקמיה דרבי אבהו רמי ליה מי אמר רבי יוחנן גידין שסופן להקשות נמנין עליהן בפסח אלמא בתר השתא אזלינן והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר לו אין מטמא אלמא בתר בסוף אזלינן

אמר ליה דרמא לך הא לא חש לקמחיה הא הדר ביה רבי יוחנן לגבי דריש לקיש ואמר ליה אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה:

מתני׳ השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים:

גמ׳ בשלמא מותיר בטהור דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר וגו׳ בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקה דברי רבי יהודה

רבי יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו אלא שובר בטמא מנלן דאמר קרא ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול

תנו רבנן ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו כל הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם ושאין ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם

מאי בינייהו אמר רבי ירמיה פסח הבא בטומאה איכא בינייהו למאן דאמר כשר

האי פסול למאן דאמר ראוי לאכילה האי נמי ראוי לאכילה הוא

רב יוסף אמר כי האי גוונא דכולי עלמא אין בו משום שבירת העצם דרבי לאקולי קא אתי והאי הא פסול הוא

אלא היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה הא השתא לאו ראוי לאכילה הוא

אביי אמר כולי עלמא כל כי האי גוונא אין בו משום שבירת העצם מאי טעמא השתא מיהת הא פסול הוא אלא שבירת העצם מבעוד יום איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה השתא לאו בר אכילה הוא

מיתיבי רבי אומר נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית על מוח שבראש מאי טעמא הואיל ויכול לגוררו ולהוציאו ואי סלקא דעתך שבירת העצם מבעוד יום שפיר דמי קולית נמי נתבריה מבעוד יום ונפקוה למוח דידיה ונמנו עליה

אמר לך אביי ולטעמיך משחשיכה נמי נייתי גומרתא וניחות עליה ונקלה ונפקה למוח דידיה ונימני עליה דהא תניא אבל השורף בעצמות והמחתך בגידין אין בו משום שבירת העצם

אלא מאי אית לך למימר אביי אמר משום פקע רבא אמר משום הפסד קדשים דקא מפסיד ליה בידים דילמא אכיל נורא ממוח דידיה מבעוד יום נמי גזירה מבעוד יום אטו משחשיכה

רב פפא אמר כל כי האי גונא כולי עלמא יש בו משום שבירת העצם מאי טעמא לאורתא מיחזי לאכילה אלא באבר שיצא מקצתו קמיפלגי מאן דאמר כשר הא כשר הוא ומאן דאמר ראוי לאכילה האי לאו בר אכילה הוא

כדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אבר שיצא מקצתו ושברו אין בו משום שבירת העצם

רב ששת בריה דרב אידי אמר כל כי האי גוונא דכולי עלמא אין בו משום שבירת העצם דהאי אבר הא פסול הוא אלא שבירת העצם בנא איכא בינייהו מאן דאמר כשר הא כשר הוא ומאן דאמר ראוי לאכילה השתא אינו ראוי לאכילה

רב נחמן בר יצחק אמר כל כי האי גוונא יש בו משום שבירת העצם מאי טעמא דהא חזי לאכילה דמטוי ליה ואכיל ליה אלא שבירת האליה איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה האי אינו ראוי לאכילה דאליה לגבוה סלקא

רב אשי אמר כל כי האי גוונא ודאי אין בו משום שבירת העצם דהא ודאי אינו ראוי לאכילה כלל אלא אבר שאין עליו כזית בשר איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה בעינן שיעור אכילה וליכא

רבינא אמר כל כי האי גוונא לית ביה משום שבירת העצם דבעינן שיעור אכילה אלא אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה בעינן שיעור אכילה במקום שבירה והא ליכא

תניא כארבעה מינייהו דתניא רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו על הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול

היתה לו שעת הכושר ונפסל בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם

יש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת עצם אין בו שיעור אכילה אין בו משום שבירת עצם

הראוי למזבח אין בו משום שבירת העצם

בשעת אכילה יש בו משום שבירת עצם שלא בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם

איתמר אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר רבי יוחנן אמר יש בו משום שבירת העצם רבי שמעון בן לקיש אמר אין בו משום שבירת עצם

איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש עליו כזית בשר ואחד עצם שאין עליו כזית בשר מאי אין עליו כזית בשר אילימא דאין עליו כזית בשר כלל אמאי יש בו משום שבירת העצם אלא לאו הכי קאמר אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום זה ואחד שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר (קשיא לרבי שמעון בן לקיש)

אמר ליה

להעמיק בדף

אורלי גולדקלנג Orly Goldclang

לאדם יש חופש בחירה, אבל לא חופש מאחריות

מחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש על החלקים שנאכלים בקורבן פסח מלמדת לקח חשוב על טבע האדם ומשמעותה של בחירה פסחים דף פד ע"א המשנה בדף שלנו קובעת: כל חלק שנאכל בשור הגדול (הבוגר), לא ייאכל בגדי הרך של קורבן הפסח. מכך אנחנו מבינים שהחלקים שלא נאכלים בשור בוגר משום שהם קשים מדי, לא נאכלים…

פסחים פד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים פד

ולא מילה שלא בזמנה הבאה מקל וחומר

רב אשי אמר שבתון דיום טוב עשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה:

מתני׳ כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסים:

גמ׳ רבה רמי תנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא אימא סיפא ראשי כנפים והסחוסים והא הני לא מתאכלי בשור הגדול

אלא תנאי היא והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ושאינו נאכל לא ויש אומרים אף ראשי כנפים והסחוסים

רבא אמר מה הן קתני והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשי כנפים והסחוסים

תניא כוותיה דרבא כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשי כנפים והסחוסים וגידין הרכין נידונין כבשר

איתמר גידין שסופן להקשות רבי יוחנן אמר נמנין עליהן בפסח ריש לקיש אמר אין נמנין עליהן בפסח רבי יוחנן אמר נמנין עליהן בתר השתא אזלינן ריש לקיש אמר אין נמנין עליהן בתר בסוף אזלינן

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך ומה הן ראשי כנפים והסחוסים הני אין אבל גידין שסופן להקשות לא אמר ליה תנא הני והוא הדין להנך הני מאי טעמא דהא מתאכלי בשור הגדול בשלקא הנך נמי מתאכלי בשור הגדול בשלקא

אמר ליה רבי ירמיה לרבי אבין כי אזלת לקמיה דרבי אבהו רמי ליה מי אמר רבי יוחנן גידין שסופן להקשות נמנין עליהן בפסח אלמא בתר השתא אזלינן והא בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר לו אין מטמא אלמא בתר בסוף אזלינן

אמר ליה דרמא לך הא לא חש לקמחיה הא הדר ביה רבי יוחנן לגבי דריש לקיש ואמר ליה אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה:

מתני׳ השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים:

גמ׳ בשלמא מותיר בטהור דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר וגו׳ בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקה דברי רבי יהודה

רבי יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו אלא שובר בטמא מנלן דאמר קרא ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול

תנו רבנן ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו כל הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם ושאין ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם

מאי בינייהו אמר רבי ירמיה פסח הבא בטומאה איכא בינייהו למאן דאמר כשר

האי פסול למאן דאמר ראוי לאכילה האי נמי ראוי לאכילה הוא

רב יוסף אמר כי האי גוונא דכולי עלמא אין בו משום שבירת העצם דרבי לאקולי קא אתי והאי הא פסול הוא

אלא היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה הא השתא לאו ראוי לאכילה הוא

אביי אמר כולי עלמא כל כי האי גוונא אין בו משום שבירת העצם מאי טעמא השתא מיהת הא פסול הוא אלא שבירת העצם מבעוד יום איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה השתא לאו בר אכילה הוא

מיתיבי רבי אומר נמנין על מוח שבראש ואין נמנין על מוח שבקולית על מוח שבראש מאי טעמא הואיל ויכול לגוררו ולהוציאו ואי סלקא דעתך שבירת העצם מבעוד יום שפיר דמי קולית נמי נתבריה מבעוד יום ונפקוה למוח דידיה ונמנו עליה

אמר לך אביי ולטעמיך משחשיכה נמי נייתי גומרתא וניחות עליה ונקלה ונפקה למוח דידיה ונימני עליה דהא תניא אבל השורף בעצמות והמחתך בגידין אין בו משום שבירת העצם

אלא מאי אית לך למימר אביי אמר משום פקע רבא אמר משום הפסד קדשים דקא מפסיד ליה בידים דילמא אכיל נורא ממוח דידיה מבעוד יום נמי גזירה מבעוד יום אטו משחשיכה

רב פפא אמר כל כי האי גונא כולי עלמא יש בו משום שבירת העצם מאי טעמא לאורתא מיחזי לאכילה אלא באבר שיצא מקצתו קמיפלגי מאן דאמר כשר הא כשר הוא ומאן דאמר ראוי לאכילה האי לאו בר אכילה הוא

כדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר אבר שיצא מקצתו ושברו אין בו משום שבירת העצם

רב ששת בריה דרב אידי אמר כל כי האי גוונא דכולי עלמא אין בו משום שבירת העצם דהאי אבר הא פסול הוא אלא שבירת העצם בנא איכא בינייהו מאן דאמר כשר הא כשר הוא ומאן דאמר ראוי לאכילה השתא אינו ראוי לאכילה

רב נחמן בר יצחק אמר כל כי האי גוונא יש בו משום שבירת העצם מאי טעמא דהא חזי לאכילה דמטוי ליה ואכיל ליה אלא שבירת האליה איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה האי אינו ראוי לאכילה דאליה לגבוה סלקא

רב אשי אמר כל כי האי גוונא ודאי אין בו משום שבירת העצם דהא ודאי אינו ראוי לאכילה כלל אלא אבר שאין עליו כזית בשר איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה בעינן שיעור אכילה וליכא

רבינא אמר כל כי האי גוונא לית ביה משום שבירת העצם דבעינן שיעור אכילה אלא אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא למאן דאמר ראוי לאכילה בעינן שיעור אכילה במקום שבירה והא ליכא

תניא כארבעה מינייהו דתניא רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו על הכשר הוא חייב ואינו חייב על הפסול

היתה לו שעת הכושר ונפסל בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם

יש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת עצם אין בו שיעור אכילה אין בו משום שבירת עצם

הראוי למזבח אין בו משום שבירת העצם

בשעת אכילה יש בו משום שבירת עצם שלא בשעת אכילה אין בו משום שבירת עצם

איתמר אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר רבי יוחנן אמר יש בו משום שבירת העצם רבי שמעון בן לקיש אמר אין בו משום שבירת עצם

איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש עליו כזית בשר ואחד עצם שאין עליו כזית בשר מאי אין עליו כזית בשר אילימא דאין עליו כזית בשר כלל אמאי יש בו משום שבירת העצם אלא לאו הכי קאמר אחד עצם שיש עליו כזית בשר במקום זה ואחד שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר (קשיא לרבי שמעון בן לקיש)

אמר ליה

Scroll To Top